mako
פרסומת

השינוי בתעשיית הטלוויזיה: "צריך להבחין בין מה שעל המסך, למה שמאחורי הקלעים"

מחקר חדש שבחן 142 סדרות ישראליות חושף כיצד השתנתה תעשיית הטלוויזיה המקומית, והעולמית, עוד לפני 7 באוקטובר, ומה מאיים על הצלחתה בעולם כיום. בריאיון ל-mako מסבירה פרופ׳ נועה לביא מדוע הישראליות הופכת לעתים מיתרון למכשול, ואילו סיפורים עדיין מצליחים להימכר בחו"ל. המחקר יוצג בפסטיבל הטלוויזיה הבין-לאומי Jerusalem Sessions, שקשת אינטרנשיונל היא אחת מנותנות החסות

דסק קשת 12
mako
פורסם:
ליאור רז, רותם סלע, יהודה לוי
צילום: רז: אליה ספינופולוס, YES. סלע ולוי: מתוך "גוף שלישי", קשת 12
הקישור הועתק

Jerusalem Sessions, פסטיבל הטלוויזיה הבין-לאומי הראשון בישראל, חוזר למהדורה שנייה בספרייה הלאומית בירושלים. הפסטיבל ייערך בין 17 ל-19 בנובמבר, לרגל חגיגות 100 שנה לטלוויזיה. הפסטיבל, מייסודו של המיזם למדיה ברשות לפיתוח ירושלים, נועד לעודד שיתופי פעולה בין בכירים בתעשיית הטלוויזיה העולמית ליוצרים ישראלים. השנה נותנת החסות הרשמית שלו היא קשת אינטרנשיונל, הזרוע הבין-לאומית של קבוצת קשת, ויתקיימו בו גם שיתופי פעולה עם yes, כאן 11, HOT וטדי.

כחלק מאירועי הפסטיבל תציג פרופ' נועה לביא מהמכללה האקדמית תל-אביב-יפו מחקר חדש בשיתוף פעולה עם פרופ' נאוהל ריבקה מהאוניברסיטה הפתוחה, ובו ממצאים מפתיעים על מעמדה של תעשיית הטלוויזיה הישראלית בשנים שלאחר 7 באוקטובר. המחקר בחן 142 סדרות ישראליות שעלו בין 2016 ל-2025, לפני ואחרי 7 באוקטובר 2023, ועקב אחר הקשרים של תעשיית הטלוויזיה הישראלית עם שותפים זרים ועם פלטפורמות סטרימינג בין-לאומיות.

הממצא המרכזי הראה שהשינוי בתעשייה התחיל עוד לפני 7 באוקטובר, כלומר שלא כל שינוי ניתן לייחס ל-7 באוקטובר או למלחמה שבאה בעקבות הטבח. הסדרות הארוכות, שנועדו לשידור מתמשך לקהל המקומי, נעלמו כבר מ-2022. במקומן התחזקה העונה הקצרה, המושקעת והיוקרתית - והיא גם הצורה שבה מתרכזים רוב שיתופי הפעולה עם חברות זרות והנוכחות בפלטפורמות הגדולות. כלומר, 7 באוקטובר והמלחמה פגשו תעשייה עולמית שכבר הייתה בעיצומו של שינוי ובמובנים מסוימים גם של צמצום.

בשיחה עם mako מספרת פרופ' לביא על ממצאי המחקר ועל מה שהם מלמדים על עתיד הטלוויזיה הישראלית. בדבריה היא עוסקת במכירת סדרות ישראליות, גם לאחר 7 באוקטובר. "המכירות האלה מלמדות אותנו משהו חשוב על השינוי שעוברת הטלוויזיה הישראלית בשוק הבין-לאומי. במשך שנים, אחת מנקודות החוזק של הדרמה הישראלית הייתה היכולת שלה לספר סיפורים מתוך המציאות הביטחונית והפוליטית המקומית. סדרות כמו 'פאודה' ו'חטופים' הפכו את הניסיון הישראלי עם מלחמה, טרור וסכסוך למוצר טלוויזיוני מבוקש בעולם. אבל אחרי 7 באוקטובר, וביתר שאת בעקבות המלחמה בעזה, הזיהוי הזה עם ישראל עשוי להפוך במקרים מסוימים מיתרון לחיסרון", היא אומרת.

פרופסור נועה לביא
בחנה 142 סדרות ישראליות. פרופ' נועה לביא | צילום: אוראל כהן
פרסומת

"יש יתרון דווקא לדרמות יחסים שעוסקות בזוגיות, משפחה, הורות או משברים אישיים כמו 'גוף שלישי'. אלה סיפורים שנולדים בתוך החברה הישראלית, אבל לא מחייבים את הצופה בחו"ל לעסוק ישירות בסכסוך הישראלי-פלסטיני או לנקוט עמדה פוליטית. הסדרה הזו עוסקת בשאלות של הורות, פונדקאות וזוגיות, שהן רלוונטיות לצופים כמעט בכל מקום בעולם. במובן הזה, קל יותר לשווק אותה גם בתקופה שבה עצם הזיהוי עם ישראל הפך לטעון יותר".

לגבי סדרות ודוקו על 7 באוקטובר, כמו "אור ראשון", "שחר אדום" ו"עוד נחזור לרקוד" שנמכרו - האם העולם פתוח לראות את הדברים שקרו כאן? האם יהיה שינוי מגמה?
"אני חושבת שצריך להיזהר מלפרש את המכירות האלה כהוכחה לכך שהעולם פתוח היום יותר לסיפורים ישראליים. העובדה שיש סדרות וסרטים על 7 באוקטובר שהצליחו להגיע לפלטפורמות בין-לאומיות היא משמעותית, אבל צריך לבחון כל מקרה לגופו ולהבין מי עומד מאחורי ההפקה, מי סייע במימונה ומה היו התנאים שאפשרו את ההפצה שלה. צריך לזכור גם שתעשיית הטלוויזיה הבין-לאומית אינה מקשה אחת".

"יש הבדל בין פלטפורמות אמריקאיות גדולות, גופי שידור ציבוריים באירופה, מפיצים עצמאיים ופסטיבלים בין-לאומיים. לכל אחד מהם יש שיקולים מסחריים, מערכתיים ולעתים גם פוליטיים אחרים. לכן בהחלט ייתכן שנראה גוף שידור אחד שמוכן לרכוש סדרה שעוסקת ב-7 באוקטובר, ובמקביל גוף אחר שמעדיף להתרחק מתוכן ישראלי, גם אם הוא מעריך את איכותו", פרופ' לביא מסבירה. "מעבר לכך, אי אפשר לנתק את הסיפורים על 7 באוקטובר מהאופן שבו ישראל נתפסת בעולם בעקבות המלחמה בעזה. מבחינת הקהל הישראלי, אלה סיפורים על טראומה, אובדן ואסון לאומי. אבל הקהל הבין-לאומי נחשף במקביל גם להרס ולסבל העצום בעזה. לכן הצפייה בתכנים כאלה מתקיימת בתוך מציאות פוליטית מורכבת, שבה הנכונות להזדהות עם הסיפור הישראלי אינה מובנת מאליה. לגבי העתיד, קשה לדעת אם אנחנו עומדים בפני שינוי מגמה. אני מעריכה שהיכולת של תכנים ישראליים להגיע לקהלים בין-לאומיים תושפע גם מהתפתחויות פוליטיות, מסיומה של המלחמה ומהאופן שבו ישראל תיתפס בזירה הבין-לאומית בשנים הקרובות. שינוי במציאות הפוליטית ובדימוי של ישראל עשוי להקל על גופי שידור לחזור ולשתף פעולה עם יוצרים ומפיקים ישראלים".

פרסומת
ישראל אטיאס
"לעתים ההקשר הישראלי אינו רק הרקע, אלא הסיבה ליצירתו". "אור ראשון" | צילום: אור ראשון, קשת 12

האם התעשייה הישראלית נמצאת במשבר אמיתי, או שהחששות מחרם ומבידוד גדולים יותר ממה שהנתונים מלמדים?
"אני חושבת שהדבר החשוב ביותר שהמחקר שלנו מלמד הוא שצריך להבחין בין מה שאנחנו רואים כרגע על המסך לבין מה שמתרחש מאחורי הקלעים של התעשייה. טלוויזיה היא תעשייה שעובדת בטווחי זמן ארוכים מאוד. סדרה שעולה לשידור היום עשויה להיות תוצאה של תהליך שהתחיל שלוש או ארבע שנים קודם לכן. הרעיון נכתב, התסריט פותח, גויסו שותפים, הושג מימון, התקיימו צילומים ורק בסוף התהליך הסדרה מגיעה למסך. לכן העובדה שסדרות ישראליות ממשיכות להימכר או לעלות בפלטפורמות בין-לאומיות אחרי 7 באוקטובר לא בהכרח מלמדת מה מצבה של התעשייה היום. חלק מהסדרות שאנחנו רואים כעת נשענות על החלטות, קשרים עסקיים והסכמים שנוצרו עוד לפני המלחמה. במובן הזה, הטלוויזיה יכולה להמשיך להציג הצלחות גם בזמן שהתנאים ליצירת ההצלחות הבאות נעשים קשים יותר".

״האפשרות להגיע לשוק הבין-לאומי נכנסת לתכנון כבר מהשלב הראשון״

במחקר מצאה לביא כי סדרות הדרמה בעלות העונות הארוכות נעלמו מ-2022, ואת מקומן תפסו סדרות ממוקדות וקצרות. "במקביל, אנחנו רואים עלייה בחלקן של סדרות בנות פרקים באורך של כשעה. אלה שינויים שהתחילו לפני המלחמה, ולכן צריך לחפש את ההסברים להם גם בשינויים הכלכליים והמבניים שעוברת תעשיית הטלוויזיה. אחד ההסברים האפשריים קשור לעלייתן של פלטפורמות הסטרימינג. במשך שנים תעשיית הטלוויזיה התנהלה לפי היגיון שבו הערוצים היו צריכים למלא לוח שידורים, ולכן היה יתרון לסדרות ארוכות עם מספר גדול של פרקים. אבל בעולם הסטרימינג, שבו הצופה מחליט מתי ובאיזה קצב לצפות, סדרה קצרה ומהודקת יכולה להפוך לאירוע צפייה משמעותי גם אם יש בה שישה או שמונה פרקים בלבד. בנוסף, אנחנו נמצאים בתקופה שבה עלויות ההפקה גבוהות, והפלטפורמות הבין-לאומיות כבר לא מוכנות להשקיע בתוכן חדש באותו קצב שאפיין את שנות הצמיחה המהירה שלהן".

פרסומת
שטיסל
"הצליחה משום שהציגה עולם מקומי וסיפור אנושי שאפשר להתחבר אליו". "שטיסל" | צילום: ורד אדיר, יח"צ באדיבות yes

"אני חושבת שיש כאן שינוי עמוק יותר באופן שבו תעשיית הטלוויזיה הישראלית חושבת על עצמה. בעבר, השוק המקומי היה נקודת המוצא, והמכירה לחו"ל הייתה במקרים רבים הזדמנות נוספת. כיום, לפחות בחלק מההפקות, האפשרות להגיע לשוק הבין-לאומי נכנסת לתכנון כבר בשלב הראשון", מדגישה פרופ' לביא. "זה עשוי להשפיע על האורך, על המבנה ואפילו על סוג הסיפור שמחליטים לפתח. ייתכן בהחלט שהרצון להגיע לשוק הבין-לאומי משפיע על היצירה הרבה לפני שלב המכירה".

עד כמה היוצרים הישראלים עדיין שולטים בתוכן והאם הרצון להגיע לפלטפורמה בין-לאומית משפיע?
"כשיוצר או מפיק יודע שהאפשרות לממן את הסדרה תלויה גם ביכולת לעניין גוף שידור בין-לאומי, השיקול הזה עשוי להיכנס כבר לשלב הפיתוח. למשל, האם נכון לכתוב עונה של שמונה פרקים או עונה ארוכה יותר? עד כמה אפשר להישען על הומור, שפה או הקשרים תרבותיים שרק הצופה הישראלי יבין? האם כדאי לספר סיפור שמתרחש בתוך מציאות ישראלית מאוד מסוימת, או לבחור נושא שיוכל לעניין גם צופים שאין להם היכרות מוקדמת עם ישראל? חשוב לזכור שהשפעה זו לא חייבת לבוא כהוראה מפורשת מגוף שידור זר. לפעמים היוצרים מפנימים את כללי המשחק בעצמם".

פרסומת

פרופ' לביא עוסקת גם בייחודיות של הטלוויזיה הישראלית שמהווה אחד ממקורות ההצלחה שלה. "'שטיסל', למשל, לא הצליחה משום שניסתה להיראות כמו סדרה אמריקאית, אלא דווקא משום שהציגה עולם חברתי ותרבותי מאוד מקומי, עם דמויות מורכבות וסיפור אנושי שאפשר להתחבר אליו גם בלי להכיר את החברה החרדית. לכן אני לא חושבת שהשאלה היא אם היוצרים הישראלים צריכים לוותר על המקומיות שלהם כדי להצליח בעולם. השאלה היא כיצד הם מנסים לשמר קול יצירתי ייחודי ובו-בזמן לפעול בתוך שוק גלובלי שמציב דרישות מסחריות ברורות".

חן גוף שלישי
"מספרת סיפור ישראלי עם שאלות שאינן ייחודיות רק לישראל". "גוף שלישי" | צילום: גוף שלישי, קשת 12

אחרי 7 באוקטובר, האם הישראליות עדיין נתפסת כיתרון בשוק הבין-לאומי, או שהפכה במקרים מסוימים למכשול?
"זו אחת השאלות המרכזיות שעומדות היום בפני תעשיית הטלוויזיה הישראלית, משום שבמשך שנים הישראליות הייתה חלק משמעותי מהיתרון התחרותי שלה בעולם. ההצלחה של הטלוויזיה הישראלית לא נבעה רק מכך שהיא יצרה סדרות טובות, אלא גם מכך שהיא הציעה סיפורים, דמויות ועולמות תרבותיים שהיו שונים מאלה שהצופה הבין-לאומי היה רגיל לראות. במקרה של 'פאודה' ו'חטופים', המציאות הביטחונית הישראלית סיפקה רקע דרמטי ייחודי. במקרה של 'שטיסל', דווקא העולם החרדי, שהיה רחוק מאוד מהתרבות של חלק גדול מהקהל הבין-לאומי, הפך למוקד העניין. אבל אחרי 7 באוקטובר והמלחמה בעזה, ישראל הפכה למוקד של מחלוקת פוליטית וציבורית חריפה בעולם. במצב כזה, עצם העובדה שסדרה מגיעה מישראל עשויה להיות שיקול נוסף בהחלטות של גופי שידור ומפיצים. לא בהכרח משום שהסדרה פחות טובה, אלא משום שמקבלי ההחלטות צריכים להביא בחשבון גם את התגובות האפשריות של הקהל, את התדמית של הפלטפורמה ואת הסביבה הציבורית שבה היא פועלת. אני לא חושבת שהישראליות הפסיקה להיות נכס. השאלה היא לא אם העולם עדיין רוצה טלוויזיה ישראלית, אלא איזו טלוויזיה ישראלית הוא רוצה, ובאילו תנאים ועד כמה הוא מוכן להזדהות עם הסיפורים שהיא מציעה".

פרסומת

מתוך הסדרות שבחנת, יש סדרה שממחישה בצורה טובה את השינוי שעוברת הטלוויזיה הישראלית?
"אני חושבת ש'גוף שלישי' היא דוגמה מעניינת במיוחד לאחד הכיוונים שבהם הטלוויזיה הישראלית יכולה להמשיך לפעול בשוק הבין-לאומי. זו סדרה שעוסקת בפונדקאות, בזוגיות, בהורות וביחסים בין אנשים. היא מספרת סיפור ישראלי, אבל השאלות שהיא מעלה אינן ייחודיות לישראל. הן נוגעות לדילמות אנושיות, למבנה המשפחה ולמערכות יחסים, ולכן יכולות לעניין קהלים בתרבויות שונות. במובן הזה, היא ממחישה שהפוטנציאל הבין-לאומי של הדרמה הישראלית אינו תלוי רק בסיפורים על מלחמה, ביטחון או סכסוך. יש כאן תעשייה שיודעת לפתח גם דרמות אנושיות מורכבות, שיש להן ערך בשוק הבין-לאומי בלי להישען דווקא על הדימוי הביטחוני של ישראל. דוגמה אחרת, שממחישה שינוי מסוג שונה, היא 'אור ראשון'. כאן מדובר בסדרה שעוסקת באופן ישיר באירועי 7 באוקטובר, ולכן ההקשר הישראלי אינו רק הרקע לסיפור אלא הסיבה המרכזית ליצירתו. גם מודל המימון וההפצה של הפקות מסוג זה עשוי להיות שונה מזה של דרמה מסחרית רגילה, משום שלצד השיקולים הכלכליים נכנסים לתמונה גם שיקולים של תיעוד, הנצחה ורצון להביא את הסיפור הישראלי לקהל בין-לאומי".

לדבריה של פרופ' לביא שתי הדוגמות, שמדגימות שינוי באופן אחר, יכולות להעיד על השינוי שעוברת התעשייה כולה. "לא מדובר במעבר פשוט מתקופה של הצלחה לתקופה של משבר, אלא בתהליך שבו משתנים התנאים שמאפשרים לסדרות להיווצר, למצוא שותפים ולהגיע לקהל בין-לאומי. ויש לכך משמעות לא רק כלכלית אלא גם תרבותית: התנאים האלה משפיעים בסופו של דבר על אילו סיפורים ישראליים יוכלו להמשיך להיווצר ולהישמע בעולם", היא מסכמת.