התיבה האבודה שבה הביתה: "זו סגירת מעגל"

יומיים בלבד אחרי שהתפרסם כי אני מחפשת אחר הבעלים של קופסת המכתבים, מצאתי את בעליה, דבורה יוספובה והשבתי לה אותה. קשה לי לתאר את ההתרגשות בסגירת המעגל הזו. כשיצאתי למסע החיפושים לא שיערתי שאמצא את בעלת הקופסה.

ככה זה התחיל: "מכירים את האיש בתמונה?"

זו ההזדמנות להודות מקרב לב לאתר mako על הפרסום שסייע באיתור בעלת הקופסה, ולכל האלפים שקראו, שיתפו, התעניינו והציעו פתרונות. ברגע שהבנתי שהפתרון אינו בקיבוץ שומרת (לשעבר קיבוץ "היוצרים"), ומתוך רצון לשמור על פרטיותה של הקופסא והמצוי בתוכה החלטתי לנסות את ההצעה שחזרה על עצמה באתר: להגיע אל בעלת הדירה כיום ולבדוק האם הקופסה שייכת לאחד מדייריו הקודמים. להפתעתי התברר לי שדבורה ובעלה התגוררו בבית בו מצא בעלי את הקופסא כ-55 שנה, עד שמכרו אותו בשנת 2008.

"כל מה שעמד לנגד עיני היה להשיב את האבדה לבעליה"

כאשר הצלחתי לאתר אותה והיא ענתה לטלפון לא הייתה מאושרת ממני. כבר באותו היום, אחר הצהריים, הייתי בדרכי עם הקופסה לדירה בה היא מתגוררת במסגרת דיור מוגן בתל אביב. ההתרגשות שלה הייתה גדולה. עברו המון שנים מאז היא ראתה את הקופסה ואת תכולתה בפעם האחרונה. דבורה סיפרה לי שבעלה עלה לארץ לפניה, אבל היא עלתה רק בעלייה האחרונה של יהודי בולגריה, טרם כניסת הגרמנים, ובין העליות הם התכתבו ביניהם בצורה אינטנסיבית. הם חיו יחד עד מותו לפני שלוש שנים.

שיתפתי אותה במאמציי לאתר אותה ואף הקראתי לה את הכתבה. דבורה הופתעה והתרגשה מאוד נוכח ההתעניינות בסיפורה, אך יחד עם זאת הובכה מתשומת הלב. דבורה, הנמצאת בסוף שנות השמונים לחייה, הודתה לי וביקשה שאשמור על פרטיותה בכל לשון של בקשה. סיכמנו שנשמור על קשר.

כשיצאתי למסע החיפוש כל מה שעמד לנגד עיני היה להשיב את האבדה לבעליה. לנוכח ההיסטוריה בקופסה היה לי חשוב לאפשר למשפחה להתרפק על הזכרונות ועל ההיסטוריה. כמו בכל מסע לא הייתה יכולה להיות מבחינתי סגירת מעגל מתוקה מלמסור את קופסת המכתבים לדבורה עצמה. קופסת המכתבים שבה הביתה ושוב תודה לכולם.