"לא יכולתי לעשות את זה בלי להגיע לרגע של הזדהות מוחלטת"

רס"ב ליאת צביאלי בכלל לא הייתה אמורה להישאר במסיבת נובה בבוקר 7 באוקטובר כשמטח הרקטות עצר בפתאומיות את פסטיבל המוזיקה. רס"ב צביאלי אבטחה את המסיבה בלילה והייתה צריכה ללכת הביתה בסיום המשמרת – אך הבינה כי קורה משהו גדול, והחלה לנהל יחד עם כוחות ביטחון נוספים את פינוי המסיבה.

שם, בחמ"ל שניסה לעשות סדר בכאוס, פגשה לראשונה את שוטרת מג"ב נופר ועקנין (שם בדוי). כשנתקלו השתיים במחבלי חמאס שרצו לעברן בנשקים, הן נמלטו ביחד ושהו שעות ארוכות מתחת לשיח כשהמחבלים מקיפים אותן. "אנחנו באים לספר סיפורים אמיתיים של אנשים אמיתיים, אנשים שבשנייה הפכו לגיבורי על ועשו מעשים הרואיים", אמרה בריאיון רותם אבוהב שמגלמת את צביאלי ב"אור ראשון" (הפרק השלישי ישודר בשבת, אחרי החדשות, ערוץ 12).

ועקנין וצביאלי, שלא הכירו זו את זו, ברחו יחד ברכב בזמן שהמחבלים יורים לכיוונן. "ליאת הראתה לי צילומים כשהיא מחזיקה ביד אחת נשק וביד השנייה צילמה", נזכרה אבוהב בריאיון. "היא הסבירה שהיא שוטרת, וכשראתה כל כך הרבה גופות היא רצתה שיהיה תיעוד איפה למצוא אותן".

>> הריאיון המלא עם רותם אבוהב זמין כעת ב+12

באותן שעות של חוסר ודאות קיבלו השוטרות הודעה בקשר כי המחבלים נעים בטנדרים לבנים, וכשראו טנדר שחור עם אנשים במדי צבא הן התקרבו לעברו עד שהבינו כי מדובר במחבלים שירו עליהן. כתוצאה מהירי ועקנין נפצעה ברגלה, וליאת החלה בנסיעה מהירה עד לשדה שם הרכב לא יכול היה להמשיך.

"ליאת צעקה 'פתחי דלתות ורוצי'. היא הסבירה שזו החלטה שאתה מקבל תוך כדי בלי להבין תמיד. אתה פועל, יש אדרנלין מטורף. אתה רוצה לשרוד, אז אתה בורח", סיפרה אבוהב בדברים ששמעה מצביאלי. "הן נכנסו לשיח הראשון שראו, אבל השיח צמוד לכביש. הן היו קרובות למחבלים, לא הגיוני שהמחבלים לא ראו אותן, זה שיח ולא מסתור. כששאלתי איך הן ניצלו, ליאת אמרה שהיא הרגישה שמישהו עטף אותן בבועה של הגנה".

אבוהב שיתפה כי לצביאלי, שהייתה צריכה להתמודד שעות ארוכות לבד כי נופר איבדה הכרה בשל פציעתה, היה חשוב שכל פרט יהיה מדויק. "זה משהו שמגדיר אותן מחדש עכשיו, ליאת הייתה על הסט כמעט בכל הצילומים ותיקנה אותי. מרוב שהתחברתי אליה הרגשתי שאני חייבת להעביר את הדמות בדיוק מה שקרה לה, לתת לה את הכבוד שמגיע לה. רציתי שישמעו את הסיפור שלה באופן מדויק. בחיים לא הרגשתי מחויבות לדמות כמו שהרגשתי לזו", הדגישה. "לפני הצילומים ליאת נתנה לי מטבע שקיבלה ממשטרת ישראל על הגבורה ב-7 באוקטובר. הוא היה עליי בכיס, הרגשתי שחתיכה ממנה נמצאת איתי. הייתי חייבת לדייק אותה ברמה כזו שהיא תראה את זה ותגיד 'ככה זה היה'".

והיה רגע אחד - שיחת טלפון קשה במיוחד שבה נפרדה צביאלי ממשפחתה - שנשאר עם אבוהב גם לאחר שכבו המצלמות. "האתגר הכי גדול שלי בתור שחקנית זה לשחק מישהי שנפרדת מהחיים. ברגע שישבתי מתחת לשיח מלאה בחול ובדם והייתי צריכה להתקשר זה היה קשה. הודעת הפרידה מהילדים גמרה אותי", הודתה בדמעות. "זה לא נתפס שאדם יושב מתחת לשיח ושולח הודעה כזו. הדבר הקשה יותר זה שהם שמעו את זה. הילדות ובעלה הבינו שהיא במצב שהם לא יראו אותה יותר. גם להם היו שעות אימה. זה היה הרגע הכי קשה שלי בצילומים, ההבנה הזו, יש רגע מזוכך של שנייה שאתה מבין שזהו. זה הרגע שאתה מוותר, ושאלתי אותה אם ברגע שהיא נפרדה מהמשפחה היא ויתרה על המשפחה. היא אמרה: 'כן, לא חשבתי שאצא מהדבר הזה'".

איך זה השפיע על החיים שלך?
"לא יכולתי לעשות את התפקיד הזה בלי להגיע לרגע הזה של הזדהות מוחלטת עם הרגע הקשה הזה. זו אימה שלא הרגשתי בחיים שלי. אחרי ימי צילום יכולתי לישון במלון באשקלון אבל ידעתי שאני רוצה לחזור הביתה ולראות שהכל בסדר. ישבתי עם הילדים אבל לא באמת הייתי, הייתי עוד בשיח. חזרתי הביתה לילדים שלי מתפקיד, וחשבתי על כל מי שלא חזרו הביתה, אלו שהשאירו הודעות פרידה ולא חזרו. מה שנשאר מהם זה הודעות פרידה. ידעתי שאני צריכה לחבק את הילדים ובעלי. זה נתן לי את הכוח להמשיך כי חזרתי לשיח ביום שלמחרת".

למרות שצביאלי ליוותה וכיוונה את אבוהב לאורך הצילומים, בסצנת הודעת הפרידה היא לא הייתה. "שלחו לה תמונה שלי מפוצצת בדמעות. היא אמרה לי אחר כך: 'לא בכיתי בהודעה, פשוט נפרדתי מהם בצורה קרה. לא היה לי זמן לבכות'. היא בכתה אחרי שהיא שלחה את זה, אבל באותו רגע הייתה במצב של הישרדות".

השוטרות חולצו בסופו של דבר בידי כוחות הביטחון, ואבוהב שיתפה כי המחלצים האמיתיים הגיעו לסט לסצנת החילוץ. "הם ביימו את הסצנה ביחד עם ליאור חפץ הבמאי. זה דברים שאתה לא עובר בהפקות אחרות, שהאנשים האמיתיים מביימים. הם רצו להעביר את המסר ולספר את הסיפור במדויק. כמה שהזדהיתי עם הדמות של ליאת והרגשתי שאני שם, יש שלב שהבנתי שאני על סט והם עברו את הדבר האמיתי וחיים את זה".