"הוא עבר מעזה לדרום, ברח מגורל אחד וקיבל אחר"

איוב (שם בדוי) הוא תושב עזה, שהיגר לדרום הארץ. בשבעה באוקטובר, הוא היה בדרך לעבודה עם אשתו ובנם התינוק, ורכבם נתקל במחבלי חמאס שהחלו לירות עליהם. רעייתו של איוב הייתה הנהגת, ונהרגה תוך כמה דקות מהיריות. איוב מצא את עצמו לבד עם תינוק בידיים אחרי שחווה את האובדן הקשה של חייו - והכל כשהוא בסכנת חיים ממשית ועליו להימלט מאש המחבלים כדי להגיע לשמונה ילדיהם הנוספים שממתינים להוריהם בבית.

באותו הרגע לקח איוב החלטה הירואית, שבסוף עזרה לו להישאר בחיים. הוא נטל בידיו את בנו, התקשר למשטרה ורץ להתחבא בתוך ארון חשמל. לאחר שעות ממושכות עם תינוקו בחלל של מטר על מטר, הוא הבחין בשיירת חיילים שנמצאת באזור הסכנה. הוא שם בשנית את חייו על הכף, יצא והתריע בפניהם שהמחבלים בדרך - ובכך הציל גם את חייהם. 

השחקן הישאם סולימאן מגלם בדרמה "אור ראשון" את הגיבור העזתי (פרק אחרון ברביעי אחרי החדשות, קשת 12), ומדובר באחד התפקידים הרגישים ביותר שזכה לגלם בקריירה. העבודה על הדמות שעשה השחקן הייתה קפדנית ומדוקדקת, היה לו חשוב להבין מאיפה איוב מגיע. "זה בן אדם שעזב את השורשים שלו, עזב את המקום שהוא גדל בו ואת המשפחה שלו וחיפש מקום אחר. בסופו של דבר הוא החליט לגור בדרום, ברח מגורל אחד וקיבל אחר, פשוט אבסורד. יש לו תשעה ילדים, הוא רק רצה לחיות עם המשפחה שלו ולהתפרנס. להביא לעולם ילדים זו החלטה אמיצה, אני מאוד מעריך את מי שמוכן לזה. הסיפור של איוב שייך למלא אנשים אחרים. בני אדם שמגיעים מעזה, מהגדה, זה אפילו ישראלים שנוסעים לחו"ל ומחפשים מקום אחר. זה מקרה של מישהו שמרגיש לא קשור למקום מסוים ועוזב למקום טוב יותר. אם מוסיפים לזה את כל החיים הקשים, מבחינה כלכלית, פוליטית, מלחמה - משם הוא מתחיל את הסיפור שלו", אמר הישאם. 

>>לצפייה בריאיון המלא של הישאם סולימאן ב+12

איך הרגשת להיכנס לנעליים של אדם אמיתי שהיה בסיטואציה הזאת?
"זה מאוד קשה. אלה לא סצנות שאני רגיל לשחק מחיי היום-יום, סיטואציות שאני חווה לראשונה בחיי. הייתי צריך לעשות מחקר, זה לא משנה גם אם שמעתי את הסיפור ממקור ראשון, צריך לחקור מה זה להיות בסיטואציה הזאת. מה הדמות מרגישה? מה היא רוצה? מה היא חושבת? באיזה מצב רגשי היא נמצאת? אני הרבה חושב מה אני הייתי עושה אם הייתי בסיטואציה הזאת. אם אני אגיד את האמת, גם עם כל הטכניקות שאני מכיר ולמדתי, אני לא חושב שמשהו באמת עזר לי להיכנס לסיטואציה או לעכל אותה. יש המון סרטים על מלחמות, הקושי כאן הוא שהפעם זה משהו שראיתי ואני ממשיך לראות. מה שמעניין זה שהפעם הסיפור הוא מנקודת מבטו של האיש הפשוט. יש מלא קורבנות, אבל האדם הפשוט שהוא איוב, משלם מחיר מאוד גבוה".

הישאם סיפר על הקשר שנרקם בינו לבין איוב האמיתי אותו הוא מגלם: "דיברנו בטלפון, ובאחד מימי הצילום הוא אפילו הגיע לסט. הוא צפה בנו מהצד וסיפר לנו איך הוא הרגיש כשזה קרה לו. הוא סיפר על אשתו, שמבחינתו אין לה תחליף, הוא היה מאוהב בה. אני זוכר שהוא אמר לי, 'תקשיב, אני לא מטומטם, יש לי ילדים בבית שאני צריך לדאוג להם אבל אני לא יכול. אני לא מדמיין את עצמי עם אישה אישה אחרת. הרגשתי את הכאב שלו, כמובן, אי אפשר שלא. היה לו קשה, הוא מאוד התרגש ואפילו קצת בכה". 

במה אתם דומים ושונים?
"קודם כל אני אבא. אני מזדהה איתו כי אנחנו בני אדם מאוד דומים ולכולנו יש חלומות. יש לי זוגיות מדהימה, כשהוא מדבר על מערכת היחסים שהייתה לו, אני יכול להבין מה זה אומר. כשהוא אמר שהוא עושה טוב לעולם ורק בא להיות טוב, ופתאום קרה לו אסון כזה, הוא לא מבין למה. צריך כל הזמן לעשות טוב לעולם הזה, ורק להגיד דברים טובים, ורק לשאוף שהעולם יהיה עוד יותר טוב מאיך שהוא היום".

גם הישאם כמו כל ישראלי חווה על בשרו את אותו יום שחור, עכשיו הוא משחזר את הזכרונות: "בהתחלה כמו כולם, פשוט לא הבנו מה קורה. אמרנו: 'אוקיי, זה עוד תרחיש שהולך להסתיים'. עברה שעה ועוד שעה, התנתקתי מכל מה שסביבי וניסיתי להבין מה קורה. אני חושב שלקח לי הרבה זמן להבין מה היה שם באמת. לא חושב שמישהו קולט עד הסוף מה שהיה. אחרי שקלטתי מה קרה שם, הבנתי שזה לא הולך להיגמר ביום. כמו ששמעון פרס אמר שבמלחמה אין מנצחים - רק מפסידים. התחושה הזאת מלווה אותי תמיד. יש לי פחד תמידי שיום אחד יקרה גם לי משהו, יש תחושה שאתה מאוים כל הזמן. לך תדע מאיפה יפגעו בך, זה כמו סיוט שלא נגמר".