בזמן ששיחק בהצגה "איש הגשם" בתאטרון בית לסין, קיבל ששון גבאי הצעה מפתה: להיכנס לנעלי הדמות פולישוק, בהתראה של שבוע לפני תחילת הצילומים. גבאי, שאינו רגיל לעבוד זמן כה מועט על דמויות אותן הוא משחק כבר יותר מ-30 שנה בתיאטרון, בטלוויזיה ובקולנוע, היה מבועת מן הרעיון, אך לא יכל להתעלם מהכתיבה המפולפלת והשנונה של שמוליק הספרי, יוצר ובמאי הסדרה. הוא הצטרף לסט הצילומים, הצטלם בבקרים, נסע לתאטרון בלילות ונהנה מכל רגע.
"לא הייתי רוצה להיות פוליטיקאי" גבאי
בהתראה קצרה מאוד הוקפצת לתכנית, איך התמודדת עם הזמן הקצר?
אני הגעתי ברגע האחרון לסדרה. שבוע לפני תחילת הצילומים היא הונחתה עליי והייתי צריך להסתגל אליה מהר מאוד. אני זוכר שישבתי עם שמוליק (הספרי) בשביל לקרוא יחד את כל הפרקים וממש נבהלתי. מדובר בכמויות רבות של טקסט בקצת מאוד זמן, והייתי צריך לעצור לפעמים כדי לעכל את החומר. אבל, מן הרגע הראשון, הרגשתי שיש בטקסט מעין זווית עקומה, מפולפלת ושנונה שמאוד עניינה אותי ורציתי כבר להתחיל בצילומים.
מינו פולישוק?
פולישוק הוא פוליטיקאי זוטר, שעל לא עוול בכפו נהיה לשר. הוא כאילו לא מבין מה הוא עשה לא טוב שעשו אותו לשר. הוא איש מאוד נחמד ונעים הליכות אבל דמותו מגוחכת. אין לו חזון, הוא די כלומניק שצריך עכשיו לייצר את כל האג'נדה שלו כשר. הוא מתייעץ הרבה עם המזכירה שלו ואשתו כל הזמן אומרת לו מה לעשות דרך הטלפון. בדרך קורים לו דברים מצחיקים שבסופו של דבר גם באים לטובה, אבל הוא נכווה מהפרסום הפתאומי וההתנגשויות התקשורתיות שעוברות עליו. מה שיפה אצל פולישוק, זה שבהתחלה הוא מאוד מבועת מהסיטואציה אליה הוא נקלע, אבל אז הוא מתחיל ממש ליהנות ולהתאהב בתפקיד החדש שלו.
איפה אתה מוצא עצמך מתחבר לדמות הזו?
פולישוק הוא אדם פשוט שנהיה שר. הפער בין התדמית שלו כשר, לאדם שבו הפרטי, הוא משהו שאני יכול להתחבר אליו. אני גם מאוד הזדהיתי עם המצבים של המצוקה של הדמות- בחושפניות של התקשורת בעיקר, כאשר אין לו דרך לברוח מזה, כי פוליטיקאים ושרים קיימים בעיקר בזכות התקשורת. ומלבד כל אלה, לא היה לי קשה להתחבר לדמות כי היא דמות קומית, יש בה אלמנטים של פארסה ולא היה קשה להקצין את האלמנטים הללו.
פוליטקאי שנהיה לשר על לא עוול בכפו. פולישוק-גבאי
האם ראית פוליטיקאים באור אחר לאחר ששיחקת שר?
הספרי כתב כביכול סדרה מטורפת, אבל במדינה שלנו המציאות מטורפת יותר מכל דמיון, כל מערכת בחירות אפשר לראות זאת. אני תיארתי לעצמי גם כך שהעולם הפוליטי מלווה בגיחוך ופרדוקסים, כך שדבר לא השתנה בראייה שלי.
איך הייתה העבודה על הסט?
העבודה הייתה מאוד מפרכת, אינטנסיבית ומתישה, ועם זאת מענגת ומצחיקה. בד"כ אני רגיל לעבוד הרבה זמן על הדמויות, עושה הרבה הכנות מראש ופרזנטציות לעצמי, וכאן כאמור לא היה לי זמן, דבר שהלחיץ אותי מאוד. אבל לאט לאט למדתי ליהנות מזה והתברר לי שזה דווקא מוסיף לטכניקת העבודה שלי. מלבד כל אלה, העבודה על הסט הייתה מטורפת מבחינת זמנים- הייתי משכים קום ב-4 וחצי בבוקר ונוסע לצילומים, וישר מהם ממשיך לתיאטרון. באיזו שלב הייתי תופס היסטריות של צחוק מרוב עייפות.
איפה היית מעדיף לשחק- בתיאטרון או בטלוויזיה?
אני אוהב את כל המדיומים בהם אני משחק וכל אחד נותן לי משהו אחר. בראש ובראשונה אני אוהב את התיאטרון, אליו אני ממש זקוק, למרות שזה מאוד מתיש ושוחק- כל ערב מחדש להביא אנרגיות ולהחיות את הדמות בלייב על הבמה. התיאטרון נותן לי אנרגיות וכוח.
וגם בקולנוע ובטלוויזיה- האפשרות להתבטא בצורה עדינה ומתוחכמת, גם אם זה לשתוק, היא אדירה בעיניי. התיאטרון הוא יותר אקספרסיבי וברור לקהל, בטלוויזיה זה הקשר בין הבמאי לשחקן והיכולת גם להעביר מחשבות מבלי לדבר. לשניהם אני מתחבר.
היית רואה את עצמך בתור פוליטיקאי?
ממש לא. הייתי רואה את עצמי בתור עוזר לחברה בדרך זו או אחרת, אבל תחום הפוליטיקה הוא מתסכל בעיניי.
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן