שעה לשידור היא מגיעה לאולפני גלי צה"ל ומיד יגיע בן זוגה הרדיופוני, קובי אריאלי, אנטיתזה לשמאל חילוני. אבל כמו בתנ"ך של עירית לינור, "על גאווה ודעה קדומה", גם כאן אין לשפוט על פי מראה עיניים. "ימין שמאל זה משהו שלא מעניין יותר. השמאל, האמת, זה כמו שקובי נוהג לומר 'השמאל בישראל הוא זרם באומנות'" טוענת עירית לינור. "צריך להיזכר ממארז הדעות. אני חושבת שאין כרגע פתרון לסכסוך. אבל יש איזה משהו בימין שהוא לא מצליח לייצר מגניבות, אין בזה 'גלאמור'" מוסיפה לינור בחיוך.
>> כל מה שרציתם לדעת על עירית לינור
ילדות צפון תל אביבית
לינור נולדה בשנת 1961 עם כפית של מלח הארץ בפה. היא גדלה בתל אביב, בת בכורה ליועצת חינוכית ולאיש מחשבים. בצבא שירתה כקצינת תותחנים, אחר כך למדה פילוסופיה ופסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב ועבדה כמנחת סדנאות וכמלצרית. בשנת 1986 התחילה לכתוב טורים ב"כותרת ראשית" ומאוחר יותר בעיתון "חדשות", עיתון "הארץ", "ידיעות אחרונות, ו"מעריב", והחיים היו ממש נפלאים. "אני לא טראומטית. בן אדם יכול לפעול מעוד הרבה מקומות חוץ מתחושת קיפוח, הפסד, עלבון וכאפות לסוגיהן" טוענת לינור. "אני המצאתי פרסונה לטורים. אנשים שבאמת חושפים את עצמם בטורים הולכים לקרות להם דברים מאוד מאוד לא טובים" מוסיפה לינור.
תאמר הכל חוץ ממה שמצופה ממנה
בשנת 1991 פרסמה את "שירת הסירנה" המיתולוגית ובשנת 1994 יצא הסרט. לינור הייתה אז קול חדש, פמיניסטי ופורץ דרך לנשים בנות 20 ו-30. בשנת 1997 התחתנה עם העיתונאי אלון בן דוד, שלוש שנים אחר כך נולדה גליה, היום בת 12. בשנת 2006 הזוג נפרד ומאז התחתן אלון עם לילך יפה ויש להם שתי בנות. "אני נותנת לנו ציון מאוד גבוה על הגירושין, כזוג" טוענת לינור.
12 שנים היא מגישה את "המילה האחרונה" בגלי צה"ל. המילה האחרונה שלה לאחרונה מתנדנדת בין ימין מדיני ושמאל חברתי. היא חדה, מנומקת, מוסרנית, שמרנית ועל פי רוב היא תאמר הכל חוץ ממה שמצופה ממנה. היא אומרת את מה שהיא רוצה על המחאה החברתית ("אין פה באמת איזו מצוקה"), על משפחות חד הוריות ("יש לי בעיה עם ילדים שאין להם שום אפשרות לדעת מי האבא שלהם, לכן אני חושבת שצריך לבטל את בנקי הזרע"), על אושר ("זה מצב רגשי קיצוני, להיות מאושר כל הזמן זה דוחה כמו להיות בדיכאון כל הזמן"), על פמיניזם ("אם בורכת ויש לך מזל, כבר לא אכפת לך"). בניגוד לשלל דעותיה, מבקריה או סתם טוקבקיסטים מפגינים על פי רוב פחות יצירתיות. "יכול להיות שאני לא מיס תבל. אבל אין שום פלנטה שעליה אני מכוערת" טוענת על עצמה לינור.
"אני במצב של בטלה מבוקרת"
ספרה האחרון "בנות בראון" התפרסם לפני 10 שנים ומאז תרגמה שני ספרים, כתבה וביימה קצת סדרות לטלוויזיה, והרבה נחה. "אני במצב של בטלה מבוקרת" מודה לינור. "אני עובדת כמה שאני צריכה לעבוד בשביל לפנות את הזמן לבהייה ושינה בצהריים, שזה החיים הטובים" מוסיפה.
לינור ניסחה אז, בשנות ה-90, אישה חדשה. האישה התקמטה ועלתה במשקל, בעלה נטש והיא עדיין מרוויחה פחות ממנו. היא תשמח לנסח בשורה חדשה רלבנטית, כל עוד זה לא בין שתיים לארבע. "אני לא סתם התייאשתי. הפמיניזם לא תפס" טוענת לינור.
>> כל מה שרציתם לדעת על עירית לינור
>> יוסי גיספן משיב מלחמה למבקרים
>> אנשים, ראשון-שלישי ב-18:50