איפה הילד, עטיפת האלבום החדש "בני המאה ה-20"
נקודת המוצא של "מעטפות ריקות" שוברת לב: ילדה מוכה שהוריה נפרדו מספרת על ילדות קשה וכואבת שבהמשכה חיים שלמים של חיפוש קשר. כחלק מהניסיונות לתקשר עם בני משפחתה היא כותבת להם מכתבים אבל מקבלת בתשובה מעטפות ריקות באופן סימבולי, משום שהן חסרות את ההבנה, הקבלה ותשומת הלב שהיא כל כך כמהה למצוא בהן.
גיבורת "מעטפות ריקות" היא זו שיש לה אח עגום ונוטה להתקפי אסטמה, זו שנעצו בה מבטים מזרי אימה אם לא גמרה את כל האוכל מהצלחת לפני שקמה מהשולחן, זו שאמה ושני אבותיה שתלו בה, כהגדרתה, ניגונים צורמים, זו הלכודה בנישואים אומללים לבעל החוזר ואומר לה שאם תשתנה הכל יהיה בסדר. והיא אכן משתנה – לא כדי לתקן את נישואיה, לא כדי למלא את הציפיות הקשוחות, הצפודות או לרכך את המבטים העקרים שהתרגלה להיות מוקפת בהם, אלא כדי לסלוח, סליחה שמאפשרת לה להמשיך את חייה למרות הכאב.
"מעטפות ריקות" הוא בעיקר סיפור של סליחה ושל קבלה עצמית. ליאורה, המספרת, היא אישה סדוקה, הנוטה לחפש אישורים שאין לה סיכוי לקבל מסביבתה, ולהתנצל על כל צעד שיש בו הבעה של רצונותיה וצרכיה. מערכת היחסים שלה עם אמה רוויית רגשי אשם וכעס, ולמרות שעל פי הערות זעירות שגולן-סדן מכניסה בפיה, היא מודעת לתנאים שיצרו את המערכת הזו, היא אינה מסוגלת להשתחרר. "אוי, ליאורה, ליאורה", אומרת לה אימא שלה כשהיא מבשרת לה בגיל 19 על רצונה להתחתן. "יש בעולם דברים הרבה יותר חשובים מאהבה". בהמשך כשאמא שלה מנסה למשטר אותה שוב, היא נושפת בלעג: "את אמא שלי? יופי שנזכרת", ולכאורה מורדת בה אבל ממשיכה לכאוב את חוסר הקבלה שלה, ולחפש דרכים אחרות לרצות ולהיות רצויה.
מעטפות ריקות, אלונה גולן-סדן. הוצאת החממה הספרותית
ספרו לנו על הדמות הספרותית שהשפיעה עליכם ואולי תזכו בפרס
אנשים, ראשון-שלישי ב-18:50
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן