אלעד צפני לא מסוגל לצעוד ברחוב בשקט, מבלי שיעצרו אותו מדי כמה מטרים ויבקשו ממנו חיבוק או תמונה. לצפני ממש לא אכפת שיכנו אותו "אלעד הגמד" - הוא יודע שבזכות המגבלה הזאת, זכה לחיים בלתי שגרתיים.
בריאיון ל"אנשים", הודה צפני: "אם הייתי נולד גבוה, כנראה שהייתי איזה בחור מעפן, עוד אחד שמכלה את הזמן עד ששעון החול ייגמר. אני ממש לא שם היום וזה הרבה בזכות הגמדות שלי".
"הגמדות הזאת פתחה לי המון דלתות ונתנה לי להתמודד עם דברים שלא הייתי מתמודד איתם בחיים כאדם רגיל", הוא סיפר, "מה, אוותר על כל זה בשביל הסיכוי שמה יקרה לי? שאהיה גבוה? אני אני".
צפני אימץ לאחרונה גור כלבים מסוג תחש ננסי: "גיליתי שיש לנו המון דברים במשותף: גם לו יש בעיות אורתופדיות בגב, הוא ננסי, מתעייף מהר, חברותי מאוד, טוב עם ילדים, חכם וקל לאילוף. חלק מהסיבה שהבאתי אותו, זה כדי שמישהו יהיה תלוי בי. פתאום יש מישהו שאני אחראי לו".
צפני פרץ לתודעה הציבורית לפני 12 שנה כשהשתתף ב"האח הגדול": "ביום שיצאתי מ'האח הגדול' בכיתי, מהלחץ. אני נמוך, כולם עומדים גבוהים סביבי, צורחים את השם שלי. פתאום חלחלה בי ההבנה שזהו, אני לא אדם אנונימי יותר. כנראה לנצח. זה הבהיל אותי. ארבעה חודשים-חצי שנה הסתגרתי בבית".
בשנים האחרונות התמסר צפני לשואוביז: אינסטגרם, טיקטוק, מערכונים ביוטיוב, פודקאסטים וקמפיינים - צפני מצליח להבליט את החוזקות שלו: "חלק מקבלה עצמית זה לדעת לצחוק על הדברים שאתה לא יכול לשנות בחיים. אני חושב שבתוך הומור לא צריך להיות גבול. צריך שיהיה חופש לדבר על הכל. אם זה על הקהילה הלהט"בית, אם זה על שחורים, אם זה על גמדים, אם זה על גמדים שחורים בקהילה הלהט"בית. הומור".
הסלבס, המסיבות, החגיגות - איך זה קרה?
"אני חי כאילו אני איזה מולטי-מיליונר, זה לא המציאות".
צפני נולד ב-1989 בדרום תל אביב. לאורך השנים נזקק ללא מעט טיפולים רפואיים בשל התסמונת שנולד איתה, ובגיל 18 הוגדר מת קליני במשך דקה וחצי בזמן ניתוח שהסתבך. אמו, עליזה, הייתה בת 19, בחודש השביעי להריונה, כשהתבשרה שמשהו לא בסדר: "רופאת הנשים אמרה לאחות: 'את יודעת על מה מדובר, זה הילדים האלה שלא שורדים עד גיל שנה'. לרגע לא חלפה בי המחשבה שאני צריכה להפיל".
"חשבתי שאני הולכת ללדת מפלצת, משהו מעוות לגמרי. כל הזמן אמרו לי: 'הגפיים שלו, הידיים שלו'. יצא תינוק רגיל ויפה, שבגיל שנה כבר דיבר כמו ילד בן שנתיים. היה כיף להיות איתו, עם זה שהיו לו בעיות בריאותיות קשות וכל הזמן מצבים של קוצר נשימה קיצוני. התאהבתי בו באותו רגע".
צפני חשף את אחת התקופות הקשות בחייו, בגיל 15, כשהיה מרותק לביתו: "בגיל 15 הרגליים התעוותו לי. היו צריכים לשבור את רגל שמאל לשלושה חלקים ולסובב אותה. זו הייתה תקופה שוויתרתי על החיים, חודשיים שהרגישו כמו נצח. זה לא נגמר, כל יום היה סיוט מתמשך שלא נגמר".
"כששוחררתי מבית החולים, הייתי מרותק לכיסא גלגלים. אמא ביקשה לצאת מהבית, להשאיר אותי לבד. איך שיצאה מהבית, הייתי צריך להתפנות. 'גדולים'. לא רציתי להחזיר אותה ואמרתי: טוב, אצליח לבד איכשהו. עובר הזמן, אני לא מצליח לצאת מהכיסא גלגלים. סובל מכאבים. התקשרתי לחבר שגר פה, שיבוא לעזור לי, אבל עד שהוא הגיע לא הצלחתי להתאפק. מצאתי את עצמי יושב על כיסא גלגלים, מרוח בצואה".
"לך תסביר לאמא שלך, לאחות שישבה פה בחדר ליד או לחבר שצריך להגיע עכשיו, את הסיטואציה המשפילה הזאת. חבר שלי נתנאל הגיע, קילח אותי וניקה לי את כיסא הגלגלים. הוא ניגב לי את התחת, מה שנקרא, והלך לעבודה. הגישה שלו הרימה לי. חשבתי: הכל בסדר, יש מי שעוזר לי. אנשים יכולים לחיות חיים שלמים ואין להם חבר אחד כזה. לי יש יותר מאחד. גיליתי שלבקש עזרה זה סבבה לגמרי".
מה עם זוגיות?
"שאלה טובה, שאלה קשה. לאט לאט אני יותר ויותר אקטיבי בנושא".
מה עם ילדים?
"אני מאוד רוצה ילדים, אהיה אבא טיל. כגמד, מותר לי לעשות הכל - ולילדים גם מותר לעשות הכל. אני כבר מדמיין אותנו רצים בסופר עם תחפושות של באטמן וספיידרמן. נראה לי שאהיה אבא מגניב".
ממה אתה חושש?
"מהלבד. אני כל הזמן אוהב להיות עם אנשים, תמיד עם אנשים. הלבד מפחיד אותי".