בגיל 28 האיש והסקס אפיל, נתן גושן, מפזר את מסך הערפל ומספר לנו את כל הסודות הכמוסים: הוא לא מסתדר עם מוסדות, הוא גם לא מסתדר עם גבולות, בגיל 15 הוא החליט לקום וללכת מהבית ומבית הספר, ועל הדרך גם לחזור בתשובה. הכובע הזה שהולך איתו לכל מקום הוא לא רק אקססורי לוהט, הוא משמש ככיפה לכל דבר.
אה, ומגיע לו מזל טוב כפול על הסינגל החדש והלוהט: "סערה", ועל האירוסים הדנדשים לאישה שאיתו, עמית. קבלו את נתן גושן כפי שלא הכרתם מעולם:
מה עושה אותך מאושר?
"מה עושה אותי מאושר? הספרייה הזו", הוא מצביע על הרפרטואר שמאחוריו, "יש לי פה ספרייה עם ספרי קודש. אז לעמוד מולה, לקחת איזה ספר ולשבת עליו כמה שעות - זה עושה אותי מאושר".
מתי נכנסה המוזיקה לחיים שלך?
"אני זוכר את עצמי כבר מכיתה ד' מתרגש ממוזיקה בצורה שונה מאנשים שהיו סביבי. הייתי יכול להיות תקוע מול הטלוויזיה למשך כל היום עם MTV, רדיו".
מה השינוי הכי משמעותי שעברת בחיים?
"כשהגעתי לגיל 15 התחלתי תהליך של התחזקות ועד היום הוא ממשיך - הוא בהתחדשות כל הזמן".
רגע בלתי נשכח בקריירה
"אימא שלי הגיעה לאחת ההופעות הראשונות שלי. הסתכלתי עליה וזיהיתי שהיא מתחילה להכיל את כל מה שהולך לקרות. את כמות האנשים ואת הטירוף באוויר, ואת העובדה שכבר לא מדובר בהופעה אנונימית וסגורה. היא קלטה שהיא יושבת מול המון אנשים שקנו כרטיס לראות את הבן שלה".
"היה שם איזה מומנט כזה שראיתי בעיניים שלה שהיא מסתכלת עליי ואומרת לי: 'הנה העבודה הקשה שלך הצליחה. למרות שהיית הכבשה השחורה של הסביבה שלך'. כשהייתי קטן, תמיד הייתי נראה כמו ילד שהולך בכל הכוח לשום מקום. הייתי מבולבל כזה ובאותו הרגע כשהסתכלתי על אמא שלי, הבנתי שמשהו השתנה במבט - ראיתי את הנחת אצלה בעיניים".
מה הדבר הכי רומנטי שעשית?
"אני יודע שזה מתבקש שאספר על הצעת הנישואין. אז הצעתי נישואין לבת הזוג שלי באווירה אינטימית ורומנטית בביתנו הקט. אבל אני באמת חושב שהכי רומנטי זה לתת לחברה שלך להרגיש שהיא היחידה בחיים שלך לאורך הרבה זמן".
איזה הרגל מגונה יש לך?
"אני אוכל ציפורניים, אני לא מצליח להפסיק ושום דבר לא עוזר לי. אנשים תמיד מציעים לי כל מיני פתרונות ושום דבר לא עוזר.אני מקווה שיום אחד אפסיק".
מה מפחיד אותך?
"אני היפוכונדר, עם כל מה שנלווה לזה. זה גם מה שמפחיד אותי. אני לגמרי היפוכונדר מוצהר".
מה התגובה הכי מעניינת שקיבלת ברחוב?
"מורה אחת לספרות עצרה אותי פעם ברחוב וסיפרה לי שהיא מלמדת את אחד השירים שלי בכיתה. עבורי, זה לא נורמלי, אני הפסקתי ללמוד בכיתה ט'. העובדה שהצלחתי להיכנס לחומר הלימוד זה איזשהו ניצחון אישי שלי על המערכת, ככה הרגשתי".
"אנשים", א'-ג', 18:50