האחיות שלא נפגשו במשך עשרות שנים: "הייתי בהלם וברעידות בגוף. לא הבנתי מאיפה זה נחת עליי"

האם נסיעה אחת באוטובוס יכולה לשנות מסלול חיים שלמים? בעבור אפרת נוה נסיעה תמימה מרחובות לבאר שבע הייתה התחלה של מסע גורלי, רב תהפוכות - שהסתיים באיחוד מרגש עם אחיות שלא הכירה. "גדלתי במזכרת בתיה לאם חד-הורית. היו לי חברים טובים, הייתי תלמידה טובה ורקדנית", שיתפה הערב (רביעי) את נסלי ברדה ב"אחד למיליון". "תמיד ידעתי שיש אבא שהיה ביחסים עם אמא שלי כמה שנים. ידעתי שיש לו עוד משפחה אבל לא ידעתי מה הגילים שלהם או איך קוראים להם".

כבר כשהייתה ילדה החליטה נוה שלא רוצה את אביה בחייה. "איך אפשר לעזוב תינוקת? מי שעושה את זה, אין לו מקום בחיים שלי", אמרה. "שמרתי על עצמי, התעסקתי בלהתפתח, ללמוד. הייתי מצוינת כמה שאני יכולה".

אבל אז קרה דבר שלא תשכח לעולם, "הרגע הזה נורא חזק וחי", תיארה בעצמה. זה קרה ללא אזהרה, בבוקר שגרתי בשירות הצבאי שלה כקצינת הוראה, כשעלתה לאוטובוס לבסיס בדרום הארץ. "נסעתי לכיוון באר שבע מרחובות, אני זוכרת ממש איפה ישבתי באוטובוס. ישבתי עם מדים ונסעתי בשקט, עלתה מישהי, הסתכלה עלי ולא הבנתי למה. חשבתי שתכף היא תמשיך, אבל היא אמרה: 'אני דודה שלך'", חשפה.

>> לצפייה בפרק המלא של "אחד למיליון" ב+12

נוה התעקשה כי היא מכירה את הדודות שלה, אבל עוברת האורח המסתורית באוטובוס התעקשה. "היא אמרה: 'לאמא שלך קוראים אילנה, את הבת של אחי'. הבנתי שהיא אכן דודה שלי", אמרה.

איך היא ידעה?
"אני מאוד דומה לו. אני חושבת שזה היה כל כך עוצמתי כי הבנתי שהיא לא טועה, שקרה משהו מוזר לחלוטין. מאותו הרגע אני לא זוכרת דבר".

הדודה שנכנסה לחייה של אפרת לא בזבזה זמן, ושלחה אותה לכתובת הבית שבו גדלו האחיות שמעולם לא פגשה. אפרת עמדה להכיר את המשפחה הראשונה של אבא שלה, ולראות את הבית שהקים כשהתחתן והוליד ילדים. זה הבית שהקים לפני הרומן עם אמא שלה, עוד לפני שנטש אותה. אז, אפרת לא ידעה שברבות השנים אביה יתגרש ויעזוב גם את הבית הזה, ושאחת מאחיותיה עומדת להתחתן. " בדיוק חזרתי מהמקווה והחינה", אמרה לבנה אלמקייס ואחותה ספי לוגסי הוסיפה: "אמא אמרה לנו: 'אחת הדודות שלכן פגשה את אפרת', אמרה שהיא אחות שלנו. לא ידענו איך להגיב לזה, פשוט הזוי".

עד היום אפרת זוכרת את הרחוב, את הבניין ואת הרגע שבו אחת מהאחיות פתחה את הדלת והיא ראתה מישהי שמאוד דומה לה. מבחינתה זו הייתה חוויה שמקבילה לעמידה מול הראי. "הסתכלתי עליה והבנתי שהיא מאוד דומה לי. התרגשתי, שנים שמעתי שיש לי אחות ופתאום אני רואה אותה", סיפרה לבנה.

אפרת התקשתה לעכל את התגלית המסעירה, ולא האמינה שיש מישהי שדומה לה כל כך. "שתינו מסתובבות בעולם ולא נפגשנו עד עכשיו?", תהתה. לבנה הזמינה את אפרת לחתונה, אך זה היה יותר מדי בשביל קצינת ההוראה. אפרת חשה מוצפת, התנתקה ונעלמה ברגע.

אפרת נעלמה כאילו שמעולם לא הייתה מבלי להשאיר רמז שיאפשר לאחיות ההמומות לחפש ולמצוא אותה. "הדלת הזו הייתה יותר מדי בשבילי. החלטתי שאני לא פותחת אותה, לא הרגשתי שאני מסוגלת להיכנס", הסבירה את ההחלטה שלקחה, אך הודתה שהסקרנות נשארה: "לא נתתי לסקרנות הזו מקום אז היא הלכה למקומות אחרים. למדתי, התפתחתי והבנתי בנפש האדם".

אפרת החליטה להמשיך בחייה מבלי להביט לאחור. היא סיימה את הצבא, למדה עבודה סוציאלית והקימה משפחה. במקביל, סימני השאלה אצל האחיות רק גדלו. "הרגשתי כמיהה להכיר אותה, בראש שלי היא אחותי לכל דבר", אמרה לבנה. "תמיד חשבתי לעצמי מה קורה איתה, תהיתי מה יקרה אם אפגוש אותה. לפעמים לא צריך להכיר בן אדם כדי שהוא ייכנס ללב".

גם ספי, אחותה הצעירה של לבנה, חלקה מחשבות דומות. "היא (אפרת) תמיד הייתה לי בראש. יש לי אחות ואני לא יודעת איפה היא. הסתובבנו בארץ ולא ידעתי אם עברנו אחת ליד השנייה, אם היינו בהצגה או בסרט במקביל", שיתפה.

עשור אחרי המפגש החטוף, ואפרת עדיין נמנעה מעיסוק בעברה המשפחתי. אבל, הגורל לא ויתר לה בקלות - ופגש אותה במקומות הכי לא צפויים. "כשסיימתי ללמוד עבודה סוציאלית בחרתי להתראיין לשירות בתי הסוהר. בריאיון אמרו לי שאני מיועדת לעבוד בכלא גברים, אבל התעקשתי שאעבוד רק בכלא נשים. כך התחלתי לעבוד בנווה תרצה", סיפרה.

רצה הגורל וגם בנות משפחתה של אפרת - לבנה, ספי, ואפילו אימן - עבדו בשב"ס. שלוש האחיות היו במרחק נגיעה, צעדו במסלולים שהתקרבו אבל לא ידעו דבר. בארגון שבו כולם מכירים גם האחיות לא האמינו כיצד לא נתקלו זו בזו. "חמש שנים שאני במערך הזה, יכול להיות שהיו הרבה מפגשים כאלה או הרבה 'כמעט' בלי שידעתי", אמרה אפרת.

שנים של שירות שכלל השתלמויות, ימי כיף וקורסים - והקשר בין האחיות לא התחדש. בהמשך סיימו הנשים את תפקידן, וכשעזבו את שב"ס פחת הסיכוי שיפגשו. ההזדמנות הוחמצה. מהרגע זה נראה שזה כבר לא יקרה לעולם, אבל משהו בלב האחיות בכל זאת לא מצא מנוח. "אין אצלי את המושג שזה לא יקרה או שזה לא יצליח. לפני 16 שנה עשיתי קעקוע לראשונה, שפירית של תקווה. כשאין תקווה כלום לא מסתדר", שיתפה לבנה.

בצירוף מקרים ששמור למי שמחוברת בנפשה, גם לאפרת יש קעקוע, גם הוא של שפירית. "זה מתאים למי שאני, לאמונה שלי בעולם הזה", תיארה. "אני מאמינה שתמיד יש תקווה, זה ממש זה".

בלי לדעת זו על זו, לבנה ואפרת נושאות על גופן את אותו הקעקוע ובסתר ליבן את אותה התקווה. שני עשורים חלפו בנתק מוחלט, והסיכוי שהאחיות האלה יתאחדו שוב נראה כמו חלום אבוד. אבל אז, משבר שטלטל את חייה של ספי הוביל לאיחוד המרגש. "בשנת 2021 חליתי בסרטן השד. שם התחיל המסע שלי עם הסרטן. ניתוח, טיפולים וכל מה שהיה צריך", אמרה.

דווקא ברגע הקשה ביותר תיארה ספי שקרה משהו טוב כשנרשמה לקבוצת "גם אני". "זו קבוצה שכולן מחלימות מסרטן השד. יצאנו לטיול במדבר, והייתה מדריכה שהתנדבה לעשות לנו פעילות של ריקוד שנקראת 'ניה'. זה שעמם אותי, אבל ריקוד בתנועה זה משהו שהרבה מתחברות אליו". גם אפרת הצטרפה לחוג "ניה", בעקבות מדריכה שגם שמה אפרת. אחיה של אפרת המדריכה, ניר פורטי ז"ל, נרצח בנובה ואפרת נוה רצתה לכבד ולחזק אותה.

ספי ואפרת בכלל לא תכננו ללכת לאותו השיעור, אבל הן הלכו למה שהפך להזדמנות שמומשה. "הגעתי באיחור, נכנסתי לאולם. הייתי בשוק כי היו 50 נשים שלא הכרתי. תפסו לי את המקום הקבוע, לא הבנתי איפה אעמוד. הלכתי לאזור שנראה שיש בו מקום", נזכרה אפרת.

אפרת נעמדה בסמוך לספי ובמהלך השיעור, באחת מתנועות הריקוד, הן נתקלו זו בזו. "לא יכולתי להוריד ממנה את העיניים", טענה ספי ואפרת שיתפה את הזיכרון שלה: "ראיתי בזווית העין מישהי שלא מורידה ממני את העיניים. בלב אמרתי: 'מה יש לאישה הזו, מה היא רוצה ממני?'. לא ידעתי מי היא אבל הרגשתי שהיא מסתכלת עליי".

"משהו בפנים אמר לי שאולי אני מכירה את האישה הזו, לא יודעת מאיפה אבל מכירה", הסבירה ספי את ההחלטה לעקוב אחרי אפרת גם כשזו הלכה לשתות. "רדפתי אחריה, פחדתי שהיא תלך הביתה ושלא אספיק לשאול אותה אם אני מכירה אותה. לא הצלחתי להוריד ממנה את העיניים".

בסיום השיעור ניגשה ספי אל אפרת וטענה בתוקף שהן מכירות. היא ביקשה ממנה שתגיד לה את שמה, ומיד ידעה. "היא הסתכלה עליי ואמרה: 'אנחנו אחיות'", אמרה וספי הוסיפה: "היא הייתה בהלם, לא ידעתי איך היה לי אומץ להגיד את זה. אבל, כשהיא אמרה את זה, הסתכלתי לה בעיניים ואמרתי לה 'אנחנו אחיות'".

אפרת תיארה את רגעי ההלם, כשהדופק עלה והפה התייבש. "הייתי בהלם וברעידות בגוף. לא הבנתי מאיפה זה נחת עליי", הודתה. האולם התרוקן ואפרת מיהרה לעזוב. ספי הביטה בה ולא ידעה אם כאן יתחיל האיחוד שלו ייחלה, או שכמו לפני 30 שנה, אפרת תיבהל ותברח.

לאחר שחזרה הביתה מיהרה ספי להתקשר לאחותה הגדולה לבנה. "היא אמרה שפגשה את האחות שלנו. המון שנים חיכיתי ליום הזה בתת-המודע, ועכשיו זה במודע. ספי פחדה שהיא תיעלם שוב, אמרתי לה שצריך לעשות את זה חכם ולא בלחץ", שחזרה לבנה.

"לא ישנתי כל הלילה, פחדתי שהקשר לא יחזיק מעמד כי הרגשתי כל כך טוב כשפגשתי אותה ופחדתי לאבד את זה שוב", אמרה ספי ואפרת תיארה דברים דומים על הלילה שאחרי המפגש הגורלי. "לא ישנתי כל הלילה ובבוקר התלבטתי אם להתקשר, ובעוד שהתלבטתי ספי התקשרה", אמרה.

הפעם, בניגוד לעבר, החליטה אפרת שהיא רוצה לנסות ופגשה את אחיותיה. לצד זאת חשה תחושות מעורבות. "איך זה קורה בתקופה שכל כך הרבה אנשים איבדו, ואני קיבלתי מתנה?'. הבנתי שאני לא יכולה להגיד לא, שאין סיכוי. פתחתי את הדלת שסגרתי בעבר", הודתה.

וכך זה קרה, שלוש האחיות שחיפשו זו את זו במשך עשרות שנים, התאחדו. "איך שנכנסתי היא פשוט החזיקה לי את היד, לא הצליחה לאכול. היינו שם שלוש שעות והעיניים של כולנו היו מלאות בדמעות. ביקשתי לראות את הקעקוע שלה. ראיתי שיש לה שפירית, לא האמנתי", נזכרה לבנה.

בתוך זמן קצר החליטו השלוש לטוס ביחד לחו"ל ולהכיר לאפרת עוד מבני המשפחה במשפחה. "אמרנו: 'אנחנו אחת בשביל השנייה בהכל'. לא התביישנו, ישנו באותו חדר, התקלחנו באותה מקלחת. הכל כדי שאפרת לא תרגיש לרגע שהיא לא חלק מאיתנו. כאילו שלא נפרדנו מעולם, אין יותר כיף מזה. זה אושר", סיפרה ספי.

שלוש האחיות התיישבו בסיום הסרט מול ברדה. בשנה האחרונה הן נפגשות כמעט בכל יום, נחושות להשלים פער וגעגוע של 50 שנה. "היום כשאני רואה את הקשר שיש בינינו, אני מרגישה שבתת-מודע חיכיתי לה כל החיים. יש לנו כל כך הרבה דברים משותפים וזה יותר מתאומות", אמרה לבנה על אפרת שחתמה: "יש לי שתי אחיות מהממות עם לב גדול. נתנו לי להרגיש אהובה ורצויה מהרגע הראשון".