מירית הררי, אשתו של דידי הררי נחשפה השנה לראשונה בפוסט אישי, חושפני ומרגש בו סיפרה על מאבקה במחלת הסרטן. אותו פוסט, בו כתבה כי "הסרטן זו המתנה שקיבלתי בחיי", עורר השראה אצל רבים הנאבקים במחלה וכן אצל בני משפחתם.

הררי, שתחגוג 52 בשבוע הבא, סיפרה כי מבינה את ההשפעה שלה על אנשים רבים, "נדמה לי שאני מבינה. אני בקשר עם המון חולים, עם משפחות של חולים וכל יום יום נוספים עוד ועוד".

_OBJ

היית אופטימית מהרגע הראשון? או שלקח לך זמן לעכל את הבשורה?
"אופטימיות זו לא מילה רלוונטית, אני לא כל-כך מתחברת אליה. כשאתה אומר אופטימי זה אומר 'יהיה טוב, אני אנצח', אני לא רואה את הדברים ככה".

איך את רואה את הדברים?
"מבחינתי מה שיהיה יהיה. יש בורא עולם ויש סיבה יותר גדולה, אפילו שאולי היא לא מובנית כרגע. אני אומרת שמה שצריך להיות יהיה".

כאישה מאמינה, את לא שואלת 'למה הוא עושה לי את זה?'
"השנה הזו הייתה נפלאה בשבילי. אם לא הסרטן, לא היו קורים כל-כך הרבה דברים שקרו לי".

מה למשל?
"הכרתי המון אנשים חדשים, המחלה נתנה לי משמעות מטורפת. אני מאמנת שנים רבות, והשנה ניתנה לי ההזדמנות לאמן אנשים ולשנות לאנשים דפוסי חשיבה, להראות להם שאפשר לחשוב אחרת. אני משפיעה יותר ממה שהצלחתי להשפיע לפני השנה הזו".

ברגעים שאת קצת לבד, את לא מפחדת למות?
"האמת היא שאני לא פוחדת. כולנו בסופו של דבר נגיע לשם במוקדם או במאוחר. אולי גם תיחסך ממני הדרך של להזדקן וכו'".

את נפרדת מהילדים?
"ביני לבין עצמי אני מכינה את עצמי לרגע שאולי זה יקרה. החשש הזה קיים".

_OBJ

"הנכדים לא מודעים"

בשבת האחרונה העלתה הררי פוסט נוסף ממדריד, בוא סיפרה כי היא מרגישה חלשה מאוד וחשפה כי הכאבים מתגברים, "זה היה רגע של שבירה. כתבתי את הפוסט לבד בחדר במלון במדריד ובכיתי".

זו הייתה הפעם הראשונה שנשברת?
"לא לראשונה, היו לי נפילות אבל הן לא דרמטיות וגם הנפילה הזו לא הייתה הדרמטית. דידי הגיע למלון, יצאנו לאכול ושתינו יין והכל טוב. נשברתי כי אני כבר חודשיים בלי טיפולים ומרגישה שמשהו לא תקין. יש כאבים, ואני מרגישה חלשה מאוד. בנוסף, קיבלנו תוצאות לא נחמדות ב-MRI האחרון שלי, אז היה רגע של שבירה אבל מכל רגע כזה קמים".

איך הגיב דידי לכל ההתנהלות שלך?
"הוא חווה את רגעי הקושי שלי. כשהם קיימים, זה הוא".

מה אומרים לילדים? לנכדים?
"הנכדים לא מודעים. לפעמים אחד מהם מבקש ממני לטפס איתו, ואז אני אומרת לו 'סבתא חולה', הוא אומר 'איפה חולה? מה חולה'. את הילדות מכינים, אלה החיים".

מה זה להכין אותם?
"להכין אותן שוואלה יכול להיות שיום אחד לא אהיה פה. הן נשים חזקות, פייטריות. לא פשוט להן, הן מאוד דואגות".

 

.