"הדברים בסדרה לא תלושים מהמציאות. חשוב שהיא מביאה אותם"

עו"ד את'יל חלבי בדרייה תמיד איזנה בעדינות בין שני עולמות - הקהילה הדרוזית הדתית שאליה היא משתייכת, ובמקביל החיים כאישה משכילה בחברה הישראלית. אותו האיזון מקבל ביטוי בדרמה "נוטוק" שמשודרת בימים אלו בקשת 12, ושעוסקת בתופעת ההיזכרות בגלגול קודם במגזר הדרוזי וההתמודדות הפרטית של משפחה מהעדה עם התופעה. בריאיון ל-mako סיפרה עורכת הדין מה הרגישה כשפגשה את הסיפור האישי של הקהילה על המסך, בלייב הפריים טיים הישראלי. "שמחתי מאוד שהדרוזים מגיעים לפריים טיים בערוץ משמעותי במדינת ישראל, באופן שמדבר לקהל הישראלי בסגנון וצורה שונים", סיפרה בהתלהבות. 

עו"ד בדרייה, שמוכרת גם בתואר "שיח'ית" למרות שהיא מסתייגת בחיוך מהקביעה, התייחסה אל הייצוג של הקהילה הדרוזית בסדרה ולביקורת שהתעוררה בקרב חלקים בעדה. "אני מאוד אוהבת את העלילה, התחברתי לנושאים שהסדרה מביאה לסדר היום", אמרה והוסיפה: "נכון שיש בה גם דברים ששנויים במחלוקת בקרב חלק מהדרוזים, אבל יש בה אלמנט מאוד חיובי שמציב בפנינו מראה לדברים שמתרחשים באוכלוסייה ותופעות שאולי לא רוצים לדבר עליהם, אבל הן קיימות ונהוגות".

"הסיפור מביא לידי ביטוי משפחה, לא דרוזית טיפוסית, אבל כזו שמנסה בכל כוחה להיות חלק מהכלל ועדיין להתנהל לפי סדר עדיפות קצת שונה מהנהוג", המשיכה. "במקביל, היא לא מציגה מציאות נטושה לחלוטין, גם מבחינת הדברים מעוררי המחלוקת לגבי הדרוזים".

עו"ד הדגישה כי "יש הרבה דברים שקורים במגזר בחדרי חדרים, קיימים אנשים שבוחרים 'להשתכנז', עוברים לגור בתל אביב וחיים כחלק מהחברה היהודית בצורה שלא מתפרשת לשני פנים". חלבי הדגישה כי הדברים לא מוצגים בסדרה קיצונית, אלא בצורה שבה צריך להתמודד איתה. "הדברים האלו לא תלושים מהמציאות, וחשוב שהסדרה תביא אותם. בתור קהילה דרוזית אנחנו כל כך רוצים לשמור על האיכות שלנו, התרבות, המסורת - אז תדעו שהדברים האלו קיימים. במקום לשבת ולבקר את הסדרה, צריך לעבוד על עצמנו ולשפר את הדברים, או לשמר מה שטוב". 

חלבי עצמה שברה לא מעט תקרות זכוכית בחייה. למרות שהיא רק בת 33 ועל אף לקות הראייה שאיתה מתמודדת, היא בעלת שני תארים במשפטים, שותפה ומייסדת בחברת עורכי דין, ואקטיביסטית בתחומי זכויות הנשים והדרוזים בכלל. בשנת 2018, נבחרה חלבי על ידי כאן תאגיד השידור הישראלי כאחת מ-30 הנשים המשפיעות במגזר הערבי, וב-2019 על ידי מיזם "אוטוגרפר" התיעודי כאישיות הכי צעירה שהשאירה חותם משמעותי על החברה שלה.

"אני לא אדם שמקבל 'לא' כתשובה", היא אמרה: "בשנים האחרונות, עוד לפני מלחמת 'חרבות ברזל', התחלתי לעסוק בהסברה הדרוזית. ישראלים במקרה הטוב יודעים מה זה פיתה, וכמובן שאנחנו הרבה מעבר לאוכל טעים. נכון שהוא חלק בלתי נפרד מאיתנו, אבל לא רק. לקחתי על עצמי להסביר מה זה דרוזים, שאנשים יידעו מה הסיפור האמיתי שלנו. התחלתי להרצות בפני סטודנטים, תלמידי בית ספר ומוסדות לימוד. חרשתי את הארץ, ואז ב-7 באוקטובר קרה מה שקרה". חלבי אפילו זכתה לכינוי "שייחית", וכפי שכבר הבהירה הכינוי שעשעה אותה: "אהבתי את המושג. האמת, זה לא נהוג אצלנו לקרוא לאישה בתואר שיחיית, זה יותר נהוג לקרוא לגברים שייח'. המושג יותר נהוג כאות כבוד, אבל לא מחובר לאלמנט דתי".

"נוטוק", כך הדגישה חלבי, נמצאת בתפר שבין הישראליות והקהילה הדרוזית. "הסדרה מציגה דברים שיש במשפחות, אבל לא בדיוק. יש הרבה אנשים שלא יפרסמו את דרך החיים שלהם ברבים. ברור שיש משפחות דרוזיות ששותות יין בערב שישי כמו בסדרה, או בחורים דרוזים שיוצאים עם יהודיות, אבל הם לא יעשו את זה בפרהסיה", שיתפה.  

חלבי הוסיפה: "אני רוצה שהסדרה הזו תמשיך להיות. ברור שהיוצרים צריכים לקבל ביקורות, תמיד יש מה לשפר וזו לא טלית שכולה תכלת, אבל הביקורת צריכה להיות רציונלית. כזו שתתייחס לדברים באופן נקודתי, ולא כדי להכפיש. אם אתם רואים משהו כעדה שנוגע בכם באופן אישי, בואו ותשפרו את הדברים שמציקים לכם ובאים לידי ביטוי בתוכנית". 

חלבי סיפרה כי נתקלה בכמה ביקורות על הסדרה ברשת, והודתה כי חשבה שזה "רחוק שנות אור ממה שהסדרה מנסה לייצר". לדבריה, יש הרבה דברים שלא קיימים בסדרה, אבל עוברים בעדה מפה לאוזן. "לפעמים אנשים מתעלמים מהדברים שנאמרו באופן מילולי, הביקורת צריכה להלום עם מה שמופיע על המסך. אני מאוד שמחה על הביקורות, אבל לא מסכימה איתן. זו לא סדרה דוקומנטרית, אלא עלילתית. דרמה שצריכה לספר משהו שימשוך את הצופה ויעניין אותו. היא מדברת לקהל ישראלי שרוצה את הדרמטיות הזו. המחקר שנשלח אליי קומם אותי, מה שנרשם שם לא נכון, לא נאמן למציאות ולא קולע בלשון המעטה. אני תוהה מי שמם לדבר בשם הידע".

למה הכי התחברת ב"נוטוק"?
"לאיך שהסבא הכיל את הנכד שלו. כשג'וד חטיב אמר לו שהוא זוכר את עצמו מהגלגול הקודם ולא יודע איך לשתף. אהבתי איך שהוא דיבר על התהליך המאוד קשה שעבר, שהוא זוכר איך נפטר ושזה הגיע עם משקעים מהדור הקודם. נוטוק קשה נפשית, וזה בא לידי ביטוי בצורה מאוד טובה בסדרה. גם הנוטוק הוא אסכולה, ולא כל הדרוזים מאמינים בו. היו אצלנו מקרים של התופעה, כמו ילד שידע לדבר אנגלית ולא הבנו מאיפה זה בא, או משלחי יד שילדים יודעים לעשות בלי שלימדו אותם. אני זוכרת ילד שידע לתפעל מטוס, הוא הסביר לטייס דברים בשפה שהטייס הבין. אלו דברים מטורפים לחלוטין. הסדרה הציגה באופן שהתחברתי אליו את העובדה שההורים אולי לא הכי מחוברים לנוטוק, ומנסים לטפל בו בעזרת רפואה או טיפולים משלימים - העיקר לספק לילד איזשהו מענה, כי הם רואים שהוא עובר משהו. יש כאן סיפור מורכב ומשמעותי מאוד של משפחה". 

הסדרה פגשה את חלבי גם בסיפור השכול המשפחתי האישי שלה, שעולה כמעט בקנה אחד עם זה של "נוטוק". בדרמה, מתאבל סב המשפחה (נורמן עיסא) על בנו הגיבור שנהרג במלחמה, וחלבי עצמה שיתפה בעצב בצער הפרטי של אחיה: "ב-2009, במבצע 'עופרת יצוקה', בן דודה שלי נפל. דמות האב מייצגת באופן חד משמעי את הדמות של אבא של יוסי, שמפעל חייו הוא לשמוע את הילד שלו בכל אירוע. יחד עם כל המורכבות והשכול, זה מטורף. אני מכירה את זה מהבית, מהמשפחה. עברו הרבה שנים, אבל זה לא הופך להיות קל יותר. יוסי היה בן צעיר שהפך להיות נער נצחי. אני מצליחה להבין את המורכבות של שימור והחזקת משפחה מאוחדת אחרי אירוע כמו אובדן ילד במלחמה, דברים מאוד קשים שאי אפשר לחשוב עליהם כשאתם מיעוט בתוך מיעוט וילד נהרג תוך כדי מלחמה". 

עו"ד חלבי חתמה את דבריה בתהייה. "אנשים מבחוץ לא יבינו, אבל זו קהילה שהבנים שלנו מגנים עליה. מצד שאני קיימת השאלה איפה עובר הגבול או איך אני שומרת על הסממנים הדרוזיים שלי והמסורת?", הסבירה. "הסדרה מביאה לידי ביטוי סיטואציה מאוד קשה, שכמעט אי אפשר לשפוט. זה מה שמעצבן אותי בשיפוטיות, שמים משקפיים ניטרליים שהן לא באמת ניטרליים. הבלבול הקיצוני משגע אותי. אני לא אדם שמוותר על הזהות שלו, אני רוצה את כל העוגה. להיות הדרוזית שומרת המסורת, אבל עם שימור הייחוד שלי. אני רוצה להיות חלק מהחברה הישראלית אבל גם לא לוותר על הסימנים שלי".