גמר "נינג'ה ישראל" שייערך בעוד ימים ספורים, הולך להיות שונה מקודמיו. לראשונה, תתחרה בגמר ספורטאית - בדיוק על אותו מסלול כמו הגברים, שווה בין שווים, חזקה ורוצה לנצח לא פחות מהם, אם לא יותר. תם שקד עברה מסע ארוך בדרך למעמד הזה והיא תעלה על קו הזינוק כשהיא סוחבת איתה ציפיות אדירות מנשים וגברים כאחד, אג'נדה ברורה ורצון לחולל שינוי.
בחצי הגמר הייתה תם במרחק סנטימטרים מהבאזר, כמעט וסגרה את המסלול. הביצוע המצוין שלה לא הבטיח מקום בגמר, והיא נאלצה לצפות במי שעלתה אחריה, חברתה הטובה ספיר כהן כרמי, ברגשות מעורבים: מצד אחד רצתה שספיר תצליח ותגשים את החלום, ומצד שני רק נפילה שלה תבטיח את מקומה בגמר.
"הנינג'ה זה ספורט אכזרי. יש יתרונות וחסרונות למי שעולים אחרונים", מתארת תם בשיחה עם mako, "ידעתי שספיר יכולה לעקוף אותי. הרגשתי כל כך הרבה רגשות באותו הרגע, שהמוח פשוט נכבה. לא ידעתי איך אני מרגישה ואיך להתמודד עם זה. כן רציתי שספיר תצליח, אבל מצד שני רציתי לעלות לגמר. החלטתי לא לחשוב על שום דבר. התנתקתי לגמרי, ניתוק רגשי. ידעתי שאין לי דרך לשלוט בזה ושהכל בידיים שלה עכשיו".
"שתינו ספורטאיות מקצועיות מגיל אפס. אנחנו מתאמנות ביחד ויודעות איך לעשות את ההפרדה הזאת. שואלים אותי, 'מה, אתן באמת חברות?'. אף אחד לא היה שואל את חברי הכנופיה את זה. אני רוצה לנצח. עבדתי קשה וזה מה שאני רוצה לעשות. זה לא משנה אם החברה הכי טובה שלי נמצאת לידי".
מלחיץ להיות האישה הראשונה בגמר?
"יש הרבה ציפיות ממני, אני יודעת, אבל מסביבי נמצאת קהילה מטורפת. לא משנה מה אעשה בסופו של דבר בגמר, הן גאות בי על המקום שהגעתי אליו, מה שאני מייצגת ולאן שעוד אגיע. למעמד הזה יש גם חובה ואני מתכוונת לעשות הכל בשביל לייצג אותן בכבוד. התקווה שבפעם הבאה יהיו הרבה יותר נשים עם האחריות הזאת על הכתפיים".
לאן את מכוונת בגמר?
"הכי רחוק שאפשר. זה לא משנה אם אני אישה או גבר, אני רוצה לעשות מסלול שמתאים ליכולות שלי - והיכולות שלי גבוהות".
"אני צריכה לקחת שלוש מידות מעליי כדי שהידיים ייכנסו"
כשהייתה בת 18, לקראת נשף סיום התיכון, חיפשה תם שמלה שתשב עליה יפה. בשונה מחברותיה לשכבה, אלופת ישראל באקרובטיקה דאז לא מצאה שמלה שמתאימה למבנה גופה השרירי. הזיכרון הזה מלווה אותה עד היום.
"הייתי צריכה לקנות שמלת נשף ואף שמלה לא עלתה עליי בגלל שרירי הגב. לא עלו עליי הכתפיות", נזכרת תם, "אני לא רוצה שאף אחת תרגיש כמו שאני הרגשתי בגיל 18. הרגשתי כל כך שונה. היה ניגוד מטורף בין מה שרציתי להיות, לבין מה שהחברה נתנה לי להרגיש שזה נורמלי וטוב. הייתי רואה נשים מהממות בתור דוגמניות, אבל אף אחת מהן לא נראתה כמוני. גם היום, אני צריכה לקחת שלוש מידות מעליי כדי שהידיים ייכנסו ולא יהיו צפופות".
יש תגובות לא נעימות על המראה החיצוני גם היום?
"ברור, תגובות כמו: 'לא מבין למה את רוצה להיראות ככה, זה נראה כמו גבר'. יש גם תגובות תומכות, שזה מדהים. אני עושה הרצאות בבתי ספר, והחוק שלי שכל מי שרוצה תמונה צריכה לעשות איתי שריר ביחד. אני רוצה שהן ירגישו גאווה להיות חזקות. לקח לי המון זמן עד שהגעתי למקום הזה, שאהיה גאה בזה שאני חזקה ושיש לי את השרירים האלה".
את נאבקת כדי לנרמל את מודל הגוף השרירי בנשים.
"הנרמול צריך להגיע מחברות האופנה, מזה שייכנסו לקניון וייראו נשים כמוני. אני הולכת להילחם על זה, יוצאת למלחמה. חברות האופנה, איפה אתן? אני קוראת לחברות האופנה: אני פה, עם הישגים מאחוריי ומלא שיעורים שלמדתי. אני רוצה לשים את השרירים במרכז. לא מגיע לנערות ספורטאיות להרגיש שונות כל כך. נמאס לי מזה".
מה צריך לקרות בעיניך כדי שנתקדם לעבר הנרמול הזה?
"שחברות האופנה הגדולות, כמו קסטרו או רנואר, ישימו אישה עם שרירים מדגמנת בגדי יום-יום. יש חברות מדהימות שלוקחות ספורטאיות לדגמן בגדי ספורט, אבל אנחנו לא רק בתבנית הספורט. החלום שלי לקבל קמפיין לחברת אופנה ולהיות בכל מקום שנערה מגיעה אליו. כשנערה ספורטאית בוחנת איך החברה נראית, היא רואה נשים עם מבנה גוף אחר ולא את מבנה הגוף שלה. אני מחכה שחברת אופנה תתעורר ותתקשר אליי, שנעשה את התהליך הזה יחד. רוצה להגיע לכל הנערות שאפשר להגיע אליהן".
תם מקדמת ומובילה את הנושא הזה הן בחשבון האינסטגרם שלה והן בהרצאות שהיא מעבירה. "אני אומרת לאותן נערות: יש הרבה כמונו, אנחנו מדהימות ומיוחדות. לא שונות. אני כל כך מאמינה במסר הזה. כשכתבתי את ההרצאה, חזרתי לאותן שנים שבהן עשו עליי חרם כי הייתי ספורטאית. לא יכולתי להסתובב עם שמלות ולא רציתי להסתובב עם גופיות. לכל החברות הספורטאיות שאני מכירה יש את האישיו הזה. אני לא רוצה שזה יקרה יותר לנערות בנות 15, שכל מה שהן רוצות בסך הכל זה לעשות ספורט".
במקביל לקריירת הנינג'ה המפוארת שלה, תם סיימה לימודי הנדסת חשמל באוניברסיטה ועובדת כיום בחברת הייטק. גם בתחום הנדסת החשמל, ממש כמו בנינג'ה, הנשים הן מיעוט מובהק. "כל החיים המספר 10% ליווה אותי. יש 10% נשים בלימודי הנדסה בתיכון. 10% מהסטודנטים להנדסת חשמל הן נשים. 10% מהמתחרים בנינג'ה הן נשים. זה קשה, כי בכל מקום שאת מגיעה אליו את המיעוט".
"נערה שרוצה להיות מהנדסת או נינג'ה - אל תיתני למספר 10% להגדיר אותך. זה כל כך כיף להגשים את החלומות שלך, אל תיתני לפחדים לעצור אותך. זה תהליך, זה קשה, אבל את תלמדי בדרך המון".
איך מגיבים בעבודה להישגים שלך?
"עפים על זה. מנכ"ל החברה הגיע לאירוע הקרנת חצי הגמר שלי. עד אז הסתובבתי עם חיוך ענק על הפנים, ואף אחד לא הבין למה. לא יכולתי לספר. באתי לבוס שלי ואמרתי: רואה? כל הימים האלה שהייתי צריכה לצאת מוקדם או כשנפצעתי והייתי צריכה להיות בבית חולים ולא הגעתי, זה היה שווה את זה. בשנה הזאת היו רגעים שלא יכולתי להתרכז בעבודה בגלל הפציעות והלחץ בתחרויות. זה בא אחד על השני".
בין האימונים לעבודה, איך משלבים זוגיות וחברים?
"החברות והחברים שלי מכירים אותי מספיק זמן כדי לדעת, שאם אני נכנסת לנינג'ה אני נכנסת לזה ב-100%. אני יוצאת כמה שאפשר, אבל יש לי מטרה ואני צריכה לעשות הכל בשביל להגשים את המטרה הזאת. באשר לזוגיות, קשה להשיג זוגיות בימים אלה. זה אחד הדברים שאני מאוד רוצה. אני קוראת לזה שותפות, כי הייתי שמחה למצוא שותף לחלוק איתו את החיים. להרים אחד את השניה, לתמוך. לא יודעת איך מתחילים את זה, זה קשה".
עצות הזהב מתם שקד לנערות שחולמות להיות ספורטאיות
- הצעד הראשון תמיד הכי קשה. כשנכנסים למשהו ואוהבים אותו, זה נהיה קל יותר להמשיך ולעשות את זה.
- עבודה קשה זה אחלה כישרון. לא חובה להיות מוכשרות במשהו. אם אתן מוכנות לעבוד קשה בשביל מה שאתן רוצות, אתן הולכות להצליח.
- כתבו את הרגשות שלכן. אני מאוד מאמינה בלכתוב. לפני חצי הגמר, כתבתי במחברת שלי את מה שאני מרגישה. כתבתי הרבה פעמים שאני מאמינה בעצמי ושאני הולכת לסיים את המסלול. זה ממש חשוב.
- זכרו שזה תהליך. עם כמה שזה מבאס, מכל הפסד לומדים משהו. הרימי את הראש, חייכי והמשיכי הלאה. אני מאמינה ב"חוק 24 השעות" שהמציאה ירדן ג'רבי. לפי החוק הזה, יש לך 24 שעות שאת יכולה או לחגוג את זה שזכית, או להתעצבן ולהתבאס שהפסדת. אחרי 24 שעות, את חוזרת לתהליך. מה שמשנה זה הדבר הבא שתעשי, לא מה שכבר היה.
- התייחסו לגוף שלכן בכבוד. זה מה שמאפשר לנו לעשות את הספורט המטורף הזה. כבדו את הגוף שלכן, תנו לנו את כל מה שהוא צריך כדי לתפקד.
- אמצו כלב. הכלב שלי, לוקאס, נמצא איתי בכל האימונים ובכל התחרויות. זה אחלה תמיכה רגשית.