לפני שלוש שנים הצבתי לעצמי מטרה. מאז, אני עובד עליה יום-יום: מתאמן פעמיים ביום, חי את זה, נושם את זה, אוכל את זה, עושה הכל כדי להגיע למטרה הזאת. כשהגעתי ל"נינג'ה ישראל" בעונה השלישית, נפלתי במכשול הרביעי במוקדמות. זו הייתה אכזבה מטורפת בעיניי, רגע סופר מתסכל עבורי. אני בן אדם שמאמין בעבודה קשה ועבדתי סופר קשה כדי להגיע מוכן לרגע הזה - ובכל זאת, זה לא קרה. ברגע הזה, החלטתי להקריב את החיים שלי עבור הדבר הזה ולעבוד אפילו יותר קשה לקראת העונה הבאה.
לעונה הרביעית הגעתי עם התחושות הכי מדהימות שיש. הייתי קרוב להיות הנינג'ה הישראלי הראשון, אבל משהו התפקשש. הגעתי למידוריאמה עם סדק באצבע, לא ידעתי אם אצליח לטפס. עליתי בכל זאת עם אטרף בעיניים ויצאתי עם טעם חמוץ-מתוק. כואב לעשות את זה בפחות מ-30 שניות ועדיין לא להיות מוכתר כנינג'ה. זו הייתה סערת רגשות מוחלטת: תחושת הצלחה, אכזבה, כאב וכעס. מצד אחד זו הצלחה מטורפת, מצד שני זה "כמעט".
לעונה הזאת הגעתי יותר בטוח בעצמי, אבל בו זמנית עם הרבה יותר משקל על הכתפיים. זה שהגעתי בעונה הקודמת למידוריאמה, לא אומר שאגיע גם בעונה הזאת. אבל, זה שכבר עשיתי את זה נותן לי רוח גבית. עבדתי הכי קשה שיכולתי השנה, כדי שברגע האמת אהיה באמונה שלמה שעשיתי כל מה שיכולתי בשנה הזאת כדי להגיע הכי מוכן שאפשר לרגע הזה. התאמנתי למידוריאמה כל כך הרבה פעמים, בין אם בראש שלי ובין אם באימונים. בכל אימון היה חלק שהוקדש אך ורק לדבר הזה. אני מאמין שכשאגיע לרגע עצמו, זה פשוט יקרה.
מעבר להצלחה שזה יסמן בעיניי, אוכיח לעצמי שאני בן אדם שלא מוותר. בהרבה נקודות בחיים שלי, בין אם בצבא או באיגרוף תאילנדי כשהייתי נער, הייתי מוותר ברגע שטיפה נהיה קשה. אחרי העונה הרביעית אמרתי לעצמי שלא אוותר, לא משנה כמה שנים זה ייקח או מה זה ידרוש. אני אגיע למידוריאמה, אסיים במקום הראשון ואהיה נינג'ה. לא משנה כמה אצטרך להקריב. אני יודע שברגע שהמעגל הזה ייסגר, אחתום לעצמי שאני ווינר באמת. שלא משנה מה קורה, אני לא מוותר על החלומות שלי. זו מטרה שחשוב לי להגשים.
אף מדינה לא עשתה מידוריאמה פעמיים. מקווה שאני אהיה זה שעושה את זה, שברגע האמת אהיה מספיק חד ומפוקס כדי להביא את האימונים לידי ביטוי. אני מאמין שזה יכול לקרות, חוצפה ישראלית מנצחת הכל. בשנה האחרונה כל חלום שני או שלישי שלי היה שאני מטפס על המידוריאמה. דמיינתי את הרגע הזה שוב ושוב. אני מרגיש יותר מוכן מאי פעם לסגור מעגל. יאללה, שיזניקו אותי. אני רוצה לצאת למסלול.