תלמיד ישיבה מבית חרדי ליטאי, קצין בסיירת מובחרת, ספורטאי ועכשיו גם שחקן - שלמה 300 ויצמן עבר לא מעט גלגולים בחייו, והוא עשה את זה ממש מול העיניים שלנו. כשפגשנו אותו לראשונה לפני ארבע שנים לבש מדים ייצוגיים, מדוגם מהתספורת ועד לנעליים האדומות והמצוחצחות, כשבפנים הסתיר סוד גדול שלחץ עליו מאוד. כמעט שאי אפשר להשוות בינו לבין שלמה המשוחרר עם הצבעים הנועזים בשיער והביטחון העצמי המהפנט, שיעלה במוצאי שבת על מסלול חצי הגמר ב"נינג'ה ישראל".
"התחושה שהשנה זאת השנה, שאעשה גמר - ואגיע גבוה", מספר ויצמן (25) בשיחה עם mako. אחרי שנתיים שבהן לא צלח את שלב המוקדמות, ויצמן התפוצץ על המסלול בעונה הקודמת, עשה באזר, האשיגו והיה קרוב מאוד להעפיל לגמר, הן במקצה חצי הגמר הרגיל שבו התחרה והן במקצה כרטיס הזהב לגמר. שלוש שנים ראה את המידוריאמה מרחוק, והשנה הוא מרגיש מספיק מוכן כדי לסגור את הסיפור.
"רגע לפני שאני עולה על קו הזינוק בחצי גמר, אני מרגיש בכושר הכי טוב שהייתי בחיים שלי, חד משמעית", הוא מודה, "עבדתי השנה על סיבולת ועל הפן המנטלי, ממש התמקדתי בזה. בשנה שעברה לא העפלתי לגמר בגלל שלא הייתה לי מספיק סיבולת ויכולת להתמיד. התכוננתי בשנה הזאת למאני-טיים, לרגע הזה שארצה לתת הכל".
שלמה 300 הפך למותג. הציפיות ממך העונה מלחיצות אותך?
"הסיפור עם הלחץ השתפר וממש אימצתי אותו. למדתי לעבוד על זה בשנים שאני בנינג'ה, זו אחת המתנות הכי גדולות שקיבלתי. מה שמדהים בנינג'ה זה שלא משנה כמה אתה מגיע מוכן, תמיד התוכנית מפתיעה אותך עם דברים שבהכנות אתה לא לוקח בחשבון. לא ידעתי שיהיו דו-קרבים, זה הפתיע והלחיץ מאוד".
פתאום זה לא אתה מול המסלול אלא מול מתחרה אחר. היופי בזה שכמו בתחרויות הספורט הכי גדולות, הטוב ביותר מנצח.
"בדיוק. כשקיבלתי את ההודעה שאני צריך להתחרות מול מישהו, התחושה הייתה לא קלה - אבל זו התחרות, זו התשוקה, ואעשה מה שצריך כדי לנצח. הנינג'ה עבורי זה הרבה מעבר לתחרות ספורט שאני רוצה להצטיין בה. זה מסע שלא הייתי עובר אותו בשום מקום אחר: האנשים, החוויות האישיות, הכשלונות שהייתי צריך להתגבר עליהם, היכולת להיות חשוף ולספר את הסיפור שלי, היכולת לא לוותר. אני אסיר תודה על זה".
"הרווחתי את המתנה הכי גדולה: לחיות חיים אותנטיים ואמיתיים, לא חיים כפולים"
שנה חלפה מאז שהתייצב ויצמן מול המצלמות, בריאיון לאסי עזר, ואמר משפט אחד מהדהד ששינה את חייו - ובהמשך עוד חיים רבים אחרים: "אני, שלמה ויצמן, גדלתי בבית חרדי, הייתי קצין ביחידה מובחרת, אני ספורטאי תחרותי בנינג'ה - ואני הומו, וגאה בזה". ברגע הזה ממש, משהו בו השתחרר.
"היציאה מהארון גררה כל כך הרבה תגובות חיוביות", מספר ויצמן, "אנשים כתבו לי שהחיים שלהם השתנו בגלל ששיתפתי את הסיפור שלי על המסך. זה נתן לי המון כוח".
איך החברים בקהילת הנינג'ה הגיבו?
"מתחרים כותבים לי: 'שלמה, כל הכבוד לך, תמשיך להיות מי שאתה'. לילה לפני תחרות האולסטארז, הייתי אצל יובל שמלא בבית. אכלנו פנקייקים, תיכננו אסטרטגיות - וסיפרתי לו. המילים שיצאו לו מהפה זה שעכשיו הוא עוד יותר מעריך אותי, את ההתמודדות שלי ואת הדרך שעברתי. זה מתמצת את הכל".
גם ב-2023 זה לא נפוץ שספורטאים מקצועיים יוצאים מהארון.
"אני גאה לקחת בזה את חלקי הקטן, גם אם זה שינה חיים של מישהו אחד. אנחנו שוכחים שיש המון אנשים שחיים בקהילות קטנות וסגורות, לאו דווקא דתיים, אוכלוסיות מאוד פרימיטיביות והומופוביות. הדבר הראשון והחשוב ביותר, זה לקבל את עצמך כמו שאתה. משם הכל מתחיל. יש את רגשות האשם והמחשבות: אולי אני פחות טוב ממישהו אחר, בגלל שאני הומו. ברגע שאתה יודע מי אתה ושהערך העצמי שלך תלוי רק במי שאתה כבן אדם, וכל עוד שאתה בן אדם טוב שעושה טוב - אין שום סיבה בעולם שלא תהיה אתה".
מה תגיד לאלה שמפחדים מאיך שהסביבה הקרובה שלהם תגיב?
"זה בידנו לשנות את המציאות שלנו. יש מספיק אנשים בחוץ שאפשר לבנות איתם סביבה של חברים קרובים, לא משנה איפה אתה ומי אתה. שווה להתמודד עם זה, כל אחד בזמנו. במבט לאחור, לגמרי היה שווה להתמודד עם הקשיים שהיו בדרך ולהיחשף, בשביל להרוויח את המתנה הכי גדולה: לחיות חיים אותנטיים ואמיתיים, ולא כפולים".
מוקדם יותר השנה פגש ויצמן את החברים הישנים מהישיבה. המפגש הזה עורר בהתחלה לא מעט חששות, אבל התגלה כרגע מרגש ומקרב לבבות. "אחד החלומות הכי גדולים שלי, ברגע שעזבתי את הישיבה, זה יום אחד להתמודד עם העבר שלי ולספר לחברים מהישיבה. ישבנו בבר בשוק מחנה יהודה בירושלים, ב-23:00 בלילה, ודיברו על החיים".
"נזכרנו בחוויות מהישיבה ובמשגיחים שהיו מציקים לנו, כל אחד שיתף דברים והתעניין באחר. האחד נשוי, לשני יש ילדה, אחד עדיין לומד בכולל. שאלו אותי מה אני עושה, ממקום אמיתי של התעניינות. זה היה מפגש אנושי ונטול שיפוטיות, רק מתוך הרצון להכיר מישהו. פתאום החומות, התוויות והתגיות לא היו רלוונטיות, אלה סתם אשליה שהחברה יוצרת. ככה אני רואה את השליחות שלי. אני מנסה ביום-יום להיות האחד שמחבר".
"כדי לשרוד חייתי בדמות המאצ'ו והסטרייט"
בשנה האחרונה פינה ויצמן זמן מאימוני הנינג'ה האינטנסיביים לטובת לימודי משחק בניסן נתיב. "כשסיימתי את טיפולי ההמרה, באזור גיל 20, והתחלתי לטפל בעצמי בצורה אמיתית, הבנתי פתאום איך חייתי את חיי. בצבא תיחזקתי דמות של מאצ'ו וסטרייט. כל הזמן שיחקתי משחק בשביל לשרוד".
"יום אחד תפסתי את הראש ואמרתי: למה שלא אקח את היכולת שלי להיטמע בתוך דמויות, מצבים וסיטואציות, שזה כמו חוש שישי שיש לי, ובאמת אעשה עם זה משהו? אשנה חיים של אנשים, ארגש אותם, אביע את עצמי ואצמח דרך זה. במשך שנה וחצי עשיתי קורסים במשחק, שלוש-ארבע פעמים בשבוע".
"יום אחד עברתי עם הקורקינט ליד משרדי ניסן נתיב בתל אביב. נכנסתי לשם וביררתי על מכינה. זה היה בסוף ספטמבר, אחרי האודישנים. מנכ"לית הסטודיו הייתה שם ושאלה אותי אם אני מוכן לעשות עכשיו אודישן לבית הספר בירושלים. אמרתי לה: כן, בטח, אני מוכן. ככה לימדו אותי בצבא ובנינג'ה. אני תמיד מוכן".
"עשו לי אודישן יומיים ואחרי זה עוד אחד. קרעו לי את הצורה באודישנים, הייתי עם המורים שעה וחצי. צילמו את זה, שלחו למנהל ואחרי שבוע אמרו שהם רוצים אותי לבית הספר הירושלמי. החלטתי שאני הולך על זה בכל הכוח, והנה אני כאן".
בלימודי משחק אתה נדרש "להתפשט", לחשוף את עצמך ואת ה"בפנוכו" שלך. איך אתה עם זה?
"אחרי ניסיונות ההתאבדות שקרו בעקבות טיפולי המרה, עברתי טיפול אינטנסיבי ויסודי כדי לעמוד על הרגליים. ההעמקה הפנימית שעשיתי אז הייתה מאוד משמעותית. אני מרגיש מוכן ובשל מאוד לתהליך בלימודים. עברתי את השלב הראשוני של ההתפשטות, ועכשיו אני עובד על דברים יותר עמוקים - כמו היכולת להביא את התוכן הרגשי הזה לכדי הבעה, דרך משחק ודמויות. בית הספר הירושלמי מעודד אותנו מאוד ליצור ולחקור. זה כמו לחזור לישיבה, בהרבה מובנים. פתאום אתה מפעיל את האינטלינגציה, לומד להעמיק בדברים וזה מפתח אותי בעוד רבדים. אני מרגיש בר מזל ובמקום הנכון".
מה החלום?
"חד משמעית החלום זה לספר סיפורים משמעותיים ולרגש אנשים, בפלטפורמות הכי גדולות בארץ ובעולם".
"השנאה והכאוס מעציבים אותי. זה כואב"
בין האימונים ללימודי המשחק, ויצמן מודה שאין באמת זמן לזוגיות. "אני קם בשבע, עושה אימון בוקר, הולך ללימודים, מתאמן בערב. במעט הזמן והאנרגיה שנותרים לי, אני מאמין שאפשר, לא משנה באיזו סיטואציה ובאיזה עומס, לאהוב ולהיות נאהב. זאת מתנה גדולה שאני מאחל לעצמי. אני רוצה את זה".
"אני מנסה, בודק. בחברה החרדית, יש כאלה שהתחתנו עם השידוך הראשון שהציעו להם - והם חיים בטוב. יכולות להיות לך 4,000-5,000 הודעות באינסטגרם, ועדיין לא תמצא את האחד. יש הצעות, כל הזמן, אבל אני מאמין שברגע שהדבר הנכון והמתאים יגיע, זה ייפתח ויקרה. אני כל הזמן מזכיר לעצמי שהכי חשוב זה להיות בטוב עם עצמי ולקחת אחריות על כל הרבדים. אחרי זה אפשר לחלוק את הטוב הזה".
"החלום זה משפחה וילדים", אומר ויצמן - ומתייחס למשבר הפוליטי-חברתי שפוקד את המדינה בשבועות האחרונים, כשברקע החשש מפני הרפורמה המשפטית ומצעדי הממשלה שייפגעו בין היתר בזכויות הלהט"ב.
"עשיתי צבא, שירתי את המדינה ארבע וחצי שנים, סיכנתי את חיי בשביל ביטחון המדינה. אני אזרח טוב, ולא רואה שום סיבה בעולם שאצטרך לסבול או להשקיע יותר משאבים כדי שיהיה לי ילד במדינה שלי או כדי שאקים משפחה".
"לא רואה סיבה שאחווה קשיים בזה, בזמן שאחרים לא עשו צבא ולא נושאים בנטל. אני אזרח שווה בין שווים ששואף לחיות במדינה שהשוויון הוא ערך עליון בה. אני חושב ומאמין בכל ליבי שהדמוקרטיה והשוויון אלה הערכים הכי חשובים, בלעדיהם אנחנו לא באמת יכולים לחיות ביחד. כואב לי מאוד על השנאה והכאוס, זה נורא מעציב אותי".