בנינג'ה כמו בנינג'ה, הכל יכול לקרות. לא משנה כמה המתמודדים התאמנו לקראת התחרות או כמה הם בטוחים בעצמם, על המסלול מספיקה טעות קטנה או שנייה אחת של חוסר ריכוז כדי שהם ימצאו את עצמם בבריכה ויצטרכו לחכות שנה שלמה להזדמנות נוספת.
לפיינליסטים שמתחרים בגמר "נינג'ה ישראל 2021" (הערב, ראשון, אחרי החדשות בערוץ 12) היו לא מעט רגעי משבר בדרך לגמר. מעידות במכשולי הגשר, פחד ממכשולים ספציפיים, פציעות או אפילו בוקר לא מוצלח ביום התחרות - לא משנה כמה הם חזקים ומנוסים, כולם נדרשו להתמודד עם אתגרים פיזיים ומנטליים על המסלול. לפעמים הם הרגישו שהגמר תכף חומק להם מבין האצבעות.
מה הרגע שבו הפיינליסטים היו חייבים להתגבר על קושי משמעותי ובלתי צפוי כדי לא להפסיד את הכרטיס לגמר ומה השיעור שהם למדו ממנו ואולי יעזור גם לנו לכבוש את הר מידוריאמה, בנינג'ה ובחיים בכלל?
אלכס חזנוב
בן 25, מהמטפסים הבכירים בארץ. בגמר העונה הראשונה סיים במקום השני והשנה עשה קאמבק אחרי היעדרות בעקבות פציעה. הפעם, הוא לא מוכן להסתפק בפחות מהר מידוריאמה
הרגע שבו הגמר כמעט חמק לי מבין האצבעות: "בבוקר יום המוקדמות הייתי מאוד לחוץ, כל מה שדמיינתי זה רק איך אני הולך ליפול בסטפר ואיך שום דבר לא יצליח לי. נכנסתי לדאגות שאולי אני לא מספיק טוב ושלא אצליח. המקצה שלי כלל את מכשול הסחרחרה הנוראי, לא היה לי מושג איך הוא מרגיש ומאוד פחדתי ליפול שם. היה לי קרב מנטלי מאוד גדול ביני לבין עצמי, אבל בסוף ניצחתי בקרב הזה".
השיעור שלמדתי מזה: "לסמוך על היכולות שלי. גם כשאני מפחד, להאמין בעצמי ולדעת שאני מסוגל. בסוף, כשעשיתי את המסלול, זה הרגיש לא נורא בכלל. חוץ מזה, לפעמים לשחרר זה טוב. להבין שוואלה, מקסימום הייתי נופל. הפחד מהנפילה הוא יותר גרוע מהקבלה שזאת אופציה. במוקדמות ממש לא נהניתי, רק דאגתי, בחצי הגמר כבר הייתי במוד ובגמר אהיה אפילו במוד יותר שמח. צריך ליהנות מהרגע".
גור ארד
בן 26, מהתגליות הגדולות העונה. בצניעות, דבקות במטרה ויכולות פיזיות מרשימות, הוא כבש את מסלולי המוקדמות, חצי הגמר והשלב הראשון בגמר. החלום - לנצח את תחרות הנינג'ה
הרגע שבו הגמר כמעט חמק לי מבין האצבעות: "אל חצי הגמר באתי באאוט לגמרי. בדיוק הציעו לי משהו שבלבל אותי והוציא אותי מפוקוס. פתאום לא ידעתי למה אני עושה את זה - מצד אחד אני בנינג'ה, מצד שני הגיעה הצעה שתעזור לי להגשים חלום. החששות נמשכו אל תוך המסלול, מה שגרם לשרירים שלי להתאמץ מעבר למה שהייתי צריך. במעבר החצייה, מכשול נוראי שמספיק לעשות פו על הגליל והוא מסתובב, מעדתי אבל חיבקתי את בול העץ כאילו זה הדבר הכי יקר לי ומתחתיי יש לבה. באותו הרגע לא הבנתי מה קורה, איך הגעתי למצב הזה ולמה זה קורה לי. שמעתי את רביב כנר, חבר שלי, צועק לי 'תצא מזה, אתה יכול'. אמרתי לעצמי - אין סיכוי שאני לא יוצא מזה והגמר מתפספס לי. נלחמתי - והצלחתי".
השיעור שלמדתי מזה: "למדתי שצריך להתנתק. נכון, יש לנו חיים ודברים אחרים להתעסק בהם, אבל אם הנינג'ה זו המטרה שהצבתי לעצמי כרגע - אני צריך לעשות אותה הכי טוב שלי ואחר כך לטפל בדברים האחרים שמפריעים לי. אסור לי לאבד את הרגע בגלל דברים שאני חושב שיקרו בהמשך. זה קורה לנו, המתחרים בנינג'ה, המון - אנחנו חושבים כבר על המכשול האחרון כשאנחנו עדיין במכשול השני לדוגמה, ואז הוא מתפספס לנו. צריך להתרכז במכשול עצמו, באותה נקודה שמפריעה לנו, ולתת את הכי טוב שלנו".
יוסי שליט
בן 30, מאמן ויועץ כושר. עלה על המסלול לראשונה העונה והצהיר: "אני יוסי שליט ובאתי לקחת את העונה". מאז, הוא לא מפסיק להפתיע ולהוכיח שהוא לגמרי מסוגל לעשות את זה
הרגע שבו הגמר כמעט חמק לי מבין האצבעות: "בחצי הגמר שלי רבים נפלו במכשול הטבעות שאחרי סולם הסלמון, גם מתמודדים סיבולתיים מאוד. לקחתי החלטה לרוץ למכשול הזה כדי שנקודת הזינוק שלי לסולם הסלמון תהיה הכי מהירה וככה התוצאה תספיק לי כדי להעפיל לגמר. כשאתה רץ, אתה לוקח ריזיקה - אתה יכול גם ליפול בדרך. ידעתי שדברים יכולים להשתבש ושאני יכול להחליק במכשול שני או שלישי, אבל זה השתלם".
השיעור שלמדתי מזה: "שווה לקחת סיכונים. הגעתי לסולם הסלמון בלי כוחות כי לא נחתי בדרך, ידעתי שאם ארוץ זה יכול להתפספס לי ושאפול למים בשלב מוקדם במסלול, אבל ידעתי גם שזה מה שייתן לי את הגמר. אם הייתי נח דקה או דקה וחצי יכולתי גם ללחוץ על הבאזר, אבל הייתי מכוון מטרה - להגיע לגמר".
רם לוין
בן 21, מהמטפסים התחרותיים הטובים והמובילים בישראל. שנה שלישית בנינג'ה, הגיע לעונה הזאת מוכן, מאומן ונחוש מאי פעם
הרגע שבו הגמר כמעט חמק לי מבין האצבעות: "כמה ימים לפני חצי הגמר עשיתי אימון שמאוד הגזמתי בו כי רציתי להתאמן טוב. נתפסו לי השרירים בידיים ובמשך כמה ימים הם קפצו, היו לי רעידות בידיים והייתי עייף מאוד. בנינג'ה המסלול אמור להיות לי קל כי אני מרגיש חזק יותר, חשבתי ששום דבר לא יכול לערער אותי, אלא שפתאום הרגשתי עייף והתחלתי לפקפק בעצמי. חששתי שאני עלול לאבד את המקום שלי בגמר ואולי לא ילך לי טוב. בסוף, קמתי ביום התחרות במצב טוב ובמסלול הייתי כל כך מפוקס שלא הרגשתי את העייפות והשרירים".
השיעור שלמדתי מזה: "את האימונים הקשים צריך לעשות מוקדם יותר משבוע לפני התחרות. כדי לנצח בתחרויות, חייבים לעשות הכנה מאוד טובה בחודשים שלפני, ובשבוע לפני התחרות צריך להוריד עומס, להירגע, לחשוב על המנטליות שלך ולהתפקס לקראת המסלול. הכוח הוא דבר שנבנה הרבה לפני התחרות".
יובל שמלא
בן 21, מטפס תחרותי, מנצח העונה הראשונה של "נינג'ה ישראל". פספס בשתי שניות את תואר הנינג'ה הישראלי הראשון - ורוצה לסגור חשבון אחת ולתמיד עם הר מידוריאמה
הרגע שבו הגמר כמעט חמק לי מבין האצבעות: "בחצי הגמר נתקלתי שוב בסולם הסלמון. בגמר העונה השנייה נפלתי בסולם וזה הפתיע אותי מאוד. הרגשתי טוב, הגוף הרגיש טוב, הייתי בטוח שאני הולך לסיים - ונפלתי. זה הלחיץ אותי מאוד לקראת העונה השלישית, ניסיתי לחשוב מה אני יכול לעשות כדי שלא ליפול שם שוב. הבנתי שהסיבה שנפלתי בסולם זה כי הייתי עם הראש בסוף המסלול, בבאזר. הייתי בטוח שאני מסיים, במקום להיות מרוכז ברגע שאני נמצא בו. האימונים לקראת העונה השלישית התרכזו בלעבוד על הפוקוס שלי, להיות מרוכז במאה אחוז במכשול שאני נמצא בו ולשכוח ממה שמסביב.
"כשהגעתי לסולם הסלמון בחצי הגמר השנה חשבתי, זה הרגע שהתאמנתי אליו כל כך הרבה, הדבר היחיד שמעניין אותי זה לעשות אותו הכי טוב שאני יכול. בגלל שחשבתי על זה קצת יותר מדי לא הייתי משוחרר, הגוף היה מחושב יותר מדי ולא קפצתי מספיק גבוה. היו לי שני תיקונים ובסולם הסלמון, תיקונים זה דבר מאוד מפחיד. חשבתי, אני הולך ליפול שוב, זה היה אחד הרגעים הכי מלחיצים שהיו לי בנינג'ה, אבל הצלחתי להתעלם ממיליארד המחשבות שבאו לי לראש ולתקן".
השיעור שלמדתי מזה: "כל הזמן להזכיר לעצמי להיות מרוכז ברגע שאני נמצא בו ולסמוך על הגוף שלי. לא לחשוב יותר מדי כשאני מגיע למכשול, לזכור שאני יודע מה לעשות וללכת על זה עם ביטחון. גם אם משהו מתפספס, להישאר מרוכז ולעשות את הכי טוב שאני יכול".
דימה דומקוב
בן 24, טרייסר, חבר בקבוצת הפארקור "היי פליפ". נפל לבריכה במוקדמות אבל חזר לתחרות במקצה ההזדמנות האחרונה
הרגע שבו הגמר כמעט חמק לי מבין האצבעות: "הרגע שבו נפלתי לבריכה במוקדמות היה רגע סופר קשה, במיוחד כספורטאי שמתאמן לזה שנים. הרגשתי שהגעתי למוקדמות יותר מדי לחוץ ואגרסיבי וכשעפתי במכשול הרביעי לא האמנתי, הייתי עם דמעות בעיניים. זה שרף לי בלב, לא יכול לתאר אפילו את רמת הכאב. עברתי אחרי זה כמה ימים קשים, לא ישנתי ולא אכלתי, רק שכבתי בספה ודמיינתי את הטבעת שאיתה עשיתי את הטעות".
השיעור שלמדתי מזה: "כשעושים משהו מהלב - הוא תמיד מצליח בסוף. למוקדמות באתי לחוץ ואגרסיבי, אבל לגלגל ההצלה הגעתי באנרגיות אחרות. אמרתי לעצמי שאם כבר הביאו לי עוד הזדמנות, לפחות שאהנה ממנה. זה משהו שלמדתי גם לחיים - לא לקבור את עצמך אם לא הגעת למטרה, ליהנות מהתהליך. אחרי העונה הזאת, אשתנה לכל החיים".
יניב הכט
בן 28, מאמן טיפוס בנבחרת ישראל. זו השנה השנייה ברציפות שהעפיל לגמר - והפעם הוא לא בא רק לנצח, אלא גם לעשות קרנבל על הדרך
הרגע שבו הגמר כמעט חמק לי מבין האצבעות: "במוקדמות פגשתי את מכשול הטבעות שעשיתי אותו כבר שלוש פעמים בנינג'ה. ידעתי מה אני הולך לעשות, תפסתי את החישוק הראשון מאוד גבוה, וככל שאתה תופס אותו גבוה יותר אתה עושה יותר סיבובים עם הידיים. הגעתי לחישוק השני גבוה, כמו שרציתי, ולא חשבתי על זה שיהיה דרופ רציני בירידה. עפה לי היד, והיה רגע של חוסר ודאות ובהלה. הבנתי - כן, זה יכול להיגמר עכשיו. זה היה רגע מבהיל. האינסטינקט החזיק אותי, אחרי זה התעשתי והמשכתי, אבל הגוף התעייף בשנייה אחת".
השיעור שלמדתי מזה: "באתי לעשות כל מכשול בנפרד הכי טוב שאני יכול, וזאת חוכמה לא קטנה, זה קשה. הייתי במכשול רביעי, באמצע המסלול, פעם שלישית בנינג'ה - והתחלתי לשכוח את מה שאמרתי לעצמי כל הזמן, לעבור כל מכשול בנפרד. שמח שהרגע הזה קרה במוקדמות כי הוא שמר אותי במאה אחוז ריכוז בכל מה שבא אחר כך".
ישי כלפון
בן 17, מטפס, מההבטחות הגדולות העונה. המתמודד החדש שרבים שמים עליו את הז'יטונים
הרגע שבו הגמר כמעט חמק לי מבין האצבעות: "הבחירה בין שני המסלולים במוקדמות הייתה קשה, ראיתי שמתמודדים נפלו בשני הצדדים. כשבחרתי ב-B, חששתי שאם אפול שם אתחרט על הבחירה ואמרתי לעצמי, חבל שלא בחרת את צד A, אם היית בוחר בו אולי לא היית נופל. הבחירה הייתה גורלית, אבל בסופו של דבר היא עבדה".
השיעור שלמדתי מזה: "למדתי תמיד לסמוך על הבחירות שאני עושה ולהקשיב לאינטואיציות שלי".
רועי בן יקר
בן 24, מאמן במכון נינג'ה, פיינליסט העונה הראשונה. בשקט בשקט אבל בביטחון ובעוצמה, העפיל גם השנה לגמר
הרגע שבו הגמר כמעט חמק לי מבין האצבעות: "בחצי הגמר נפלתי במעבר החצייה, מכשול רגליים. בצעד השני החלקתי, התהפכתי לגמרי ואיכשהו הצלחתי להציל את עצמי. באותו הרגע הדבר היחיד שעבר לי בראש זה - פשוט לא לגעת במים. חוץ מזה, לא חשבתי על כלום. עשיתי כל מה שאני יכול כדי לא ליפול ולהגיע למזרון. אחרי שהצלחתי, הייתי צריך להתאפס מהמכה שחטפתי בחזה ובבטן, יצא לי כל האוויר. לא ידעתי איך אסיים את המסלול, אבל האדרנלין מאוד עזר לי להמשיך. לא סתם אומרים שהוא משכך כאבים טוב".
השיעור שלמדתי מזה: "עד שאתה לא נקלע לסיטואציה כזאת, לא באמת תדע איך תגיב - זו סיטואציה חריגה, לא משהו שאפשר להתאמן עליו. אתה לא מצפה ליפול וגם לא יודע איך תיפול. למדתי על עצמי שאני יודע לצאת ממצבים שלא התאמנתי עליהם ואני סומך עכשיו יותר על הכוחות המנטליים והפיזיים שבי".
עומר מאיר
בן 25, מפתח בחברת סייבר. אלוף הארץ לשעבר בקראטה, נציג דניס הישרדות בגמר
הרגע שבו הגמר כמעט חמק לי מבין האצבעות: "ברגע הנפילה על מעבר החצייה, מצאתי את עצמי הפוך על בול העץ. לא חשבתי באותו הרגע על כלום, רק על איך אני יוצא מהמצב שנקלעתי אליו. מהרגע הראשון האמנתי בלב שלם שלא נגעתי במים, אבל ראיתי את האורות האדומים ורסקין חשב שנגעתי. במשך רגעים ארוכים מאוד חשבתי - אוי, יכול להיות שזה נלקח ממני, יכול להיות שלא אגיע לגמר".
השיעור שלמדתי מזה: "לשמור על קור רוח, להרפות ולחכות בסבלנות. מאוד קשה להתמודד עם העובדה שיש דברים בחיים שאין לנו שליטה עליהם. הסיטואציה הזאת חיזקה את הדרך שבה אני מאמין שצריך להתמודד עם הדברים האלה - לנשום עמוק, להירגע, להמשיך להיות מרוכז ולשמור על קור רוח. לפתח תיאוריות על כל מיני דברים - זה לא משנה את המציאות. צריך לחכות עד שהמציאות תכה בי ואז יהיה לי עם מה לעבוד".
ליעד יודלא
בן 28, מאמן כושר אישי. פיינליסט העונה הראשונה, רוצה להוכיח שגם מאמני חדר כושר לגמרי יכולים לנצח בנינג'ה
הרגע שבו הגמר כמעט חמק לי מבין האצבעות: "זה קרה בחצי הגמר כשהפלתי בטעות טבעת במכשול ווים לשמיים. זה היה אפילו יותר מתסכל מליפול למים, זה היה הפחד היחיד שהיה לי בכל ההכנה למסלול. כששמעתי את צעקות הקהל, סובבתי את הראש, הסתכלתי למטה וראיתי את הטבעת במים. כל מה שעבר לי בראש באותו הרגע זה - שיט, מה אני עושה מפה הלאה".
"הסתכלתי על הווים וראיתי שיש אופציה לקפוץ עם הטבעת מוו אחד לשני. חשבתי, אין לך מה להפסיד, אתה כבר בחצי מכשול. בין אם תאבד את הכוח ותיפול למים ובין אם תנסה ותיפול למים, אתה במים כך או כך. בסוף זה עבד וזה הפתיע גם אותי, הייתי בשוק בעצמי. עפו עליי כאילו עשיתי באזר, אמרו שזה היה יותר מטורף מבאזר כי התגברתי על מכשול קשה שיצרתי לעצמי".
השיעור שלמדתי מזה: "בתחרות עצמה - הטכניקה היא במקום הראשון, מעבר לפוקסים וליכולת הטבעית. יש דברים שאתה לא מודע אליהם מבחינת הגוף והביצועים ואם תעבוד על טכניקה, יכול להיות שתצליח יותר טוב. השיעור לחיים - הזדמנויות תמיד יש, גם אם זה נראה בלתי אפשרי - שווה לקחת סיכון ולנסות. אם לא תנסה, זה כמו לוותר מלכתחילה".
גיל מרנץ
בן 24, בעלים של מתחם נינג'ה, מנצח העונה השנייה. האיש החזק בנינג'ה נפל לבריכה במוקדמות שלא באשמתו וזכה להזדמנות שנייה
הרגע שבו הגמר כמעט חמק לי מבין האצבעות: "במוקדמות היה רגע שהרגשתי שיש מצב שלא אגיע לגמר. זה קרה אחרי הנפילה, עם כל הלחץ הנפשי, הרגשי והמנטלי שהיה עליי. לא הייתי בטוח שאני מסוגל להוציא את עצמי מהאיזור החשוך וחסר הביטחון הזה, אבל בסוף כן הצלחתי. זה היה החלק הקשוח מבחינתי בעונה הזאת".
השיעור שלמדתי מזה: "תמיד יש בנו כוחות פנימיים חזקים יותר משאנחנו מודעים להם. כשאנחנו עם הגב לקיר, הדרך היחידה להתמודד עם זה זה לשבור את הקיר. אומרים שיהלום נוצר תחת לחץ רב ויין נוצר מזה שמוחצים ענבים - ברגעים שבהם אנחנו מרגישים הכי חלשים וחסרי אונים, זה המקום שבו אנחנו יכולים לגדול ולהיות החזקים והטובים ביותר שאנחנו יכולים".
