למרות שכבר השתתפה בעשרות תצוגות אופנה, אפילו גלית גוטמן לא יכלה להסתיר את ההתרגשות שלה בזמן שצעדה על המסלול בתחרות "מיס טראנס 2016", הנערכת השנה בפעם הראשונה בישראל. אמנם הפרס בתחרות עומד על 15 אלף דולר לניתוחים וטיסה לברצלונה, אך אין ספק שהפרס האמיתי הוא עצם ההשתתפות, וגם הבנות, שעברו דבר או שניים בחייהן, לא הצליחו להסתיר את התרגשותן מהאירוע הייחודי. "אנחנו קהילה של נשים רדופות. עד שנות ה-80 היינו נעצרות, חוטפות מכות, אפילו משוטרים", מספרת ישראלה סטפני לב, יוזמת התחרות.
לאחר שסיימו לצעוד יחדיו על המסלול ישבה גלית עם שתיים מהמתמודדות: ראם אור בת ה-30 ותאלין אבו חנא, ערבייה נוצריה מנצרת, ושמעה מהן על מהלך חייהן הלא פשוט.
מתי הבנתן שנולדתן בגוף הלא נכון?
תאלין: כבר בגיל 5 יש לי תמונות לבושה כאישה. אמא שלי תמיד ידעה ואבא ניסה להתעלם. בבית הספר היו תוקפים אותי ומרביצים לי כי היה להם קשה לקבל את השונה.
אור: אני תמיד ידעתי, ובגיל 25 החלטתי שאני הופכת להיות אישה וחיה את החיים שאני רוצה.
כמה קשה להיות טראנס בישראל?
אור: מאוד קשה. אנחנו לא מצליחות להתפרנס כמו שאר האנשים או להשכיר דירות.
תאלין: כשבאתי לחתום חוזה ובעל הבית ראה שבתעודת זהות אני רשומה כזכר הוא ישר אמר שזה לא מתאים. גם כשחיפשתי עבודה, אחרי שהבינו שאני טראנס קרעו את קורות החיים שלי וזרקו אותם לפח.
קרה שחששתן לחיים שלכן?
תאלין: בטח. יש לי חברות שההורים שלהם קשרו אותן בבית עם אזיקים. יש מלא בנות שנרצחות כל יום.
אור: יש המון בדידות בעולם שלנו. אנחנו אולי נראות עם חיוך על הפנים, אבל זה לא מה שקורה בפנים. היו לי גם ניסיונות התאבדות. באיזושהו שלב חזרתי הביתה והודתי שטעיתי רק כדי שיהיה לי איפה לגור.
מה תרצי להגיד לאמא שלך?
אור: שאני עדיין הבן שלך ואני רוצה אמא שתאהב אותי.
"הבוקר של קשת"- רביעי עד שישי ב-6:25