mako
פרסומת

תופעה שאי אפשר להסביר במילים

היא הפתיעה את המורים של בית ספר למוסיקה ברגע שפתחה את הפה, היא חיה ונושמת את הבמה והקול שלה לגמרי לא נופל מאף זמרת גדולה בעולם. הילי משייב, רק בת 12 וחצי, וכבר עובדת בכל הכוח על החלום שלה לקריירה בינלאומית. איזה מזל שיש לה מורה כמו נועה קירל שיודעת בדיוק איך עושים את זה

בית ספר למוסיקה
פורסם:
הילי משייב - "Adagio"
מתוך: בית ספר למוסיקה 4 | צילום: מתוך: בית ספר למוסיקה 4, קשת 12
הקישור הועתק

אם הייתם שומעים שיר שלה ברדיו לא הייתם מאמינים לרגע שמדובר בילדה בת 12 וחצי. יש לה קול שלא היה מבייש את הזמרות הגדולות בעולם, וכשהיא עולה על הבמה אי אפשר להוריד ממנה את העיניים. הילי משייב הגיעה היישר מבאר שבע אל הכיתה של נועה קירל בבית ספר למוסיקה (שבת אחרי החדשות, קשת 12), והראתה לכולם איך עושים את זה כמו גדולה.

פעם אחר פעם היא הפתיעה את כולנו עם שירים כמו "Adagio" של לארה פביאן, בו גרמה למורים להסכים פה אחד שנולדה כאן תופעה. בביצוע ל"גיבור של אמא" של משה פרץ, שזיכה אותה בסולו במסיבת הסיום, היא גרמה להם לדמוע וקיבלה חיבוק משה פרץ שהודה שזה רגע שהוא לא ישכח בחיים ושכבר מעכשיו הוא צופה לה גדולות בתחום.

אל תשכחו שכל זה התחיל כבר באודישן שלה, בו בחרה לשיר את "If I Were A Boy" של המלכה ביונסה. "התרגשתי בטרוף", משחזרת הילי את הרגעים אחרי האודישן, "בחיים לא היו לי ככה פרפרים בבטן. אבל עם השיר הכל נפתח לאט לאט, והתרגלתי לנגנים, לבמה ולמיקרופון. לא ציפיתי שיהיו מלא פרגונים. כל פעם כשמורה אחר פרגן נהיו לי שוב פרפרים בבטן. זו הרגשה הכי טובה שיש".

מאז שעלתה התוכנית הילי מקבלת המון פרגונים מהסביבה, אבל לפעמים מגיעות אליה גם תגובות פחות מפרגנות. "כל החברים שלי פרגנו לי ושלחו המון הודעות עם מחמאות. אבל יש פה ושם גם תגובות רעות". על אותן התגובות הרעות הילי סיפרה גם במפגש השכבתי שקיימו התלמידים והמורים בזום, ואמרה: "כתבו לי 'היא סתם צועקת', 'ההורים שלה צריכים להתבייש בה', 'היא לא יודעת לשיר'. אבל אני לא מתייחסת לזה, אני יודעת שזה לא אמיתי".

מה עבר עלייך תוך כדי הביצוע?
"חשבתי על ביונסה. היא ואריאנה גרנדה הן המודל לחיקוי בשבילי, ויום לפני האודישן לא הפסקתי לראות אותה שרה את "If I Were A Boy" ששרתי באודישן. כששרתי חשבתי רק עליה וזה נתן לי הרגשה טובה ומלא ביטחון".

פרסומת

גם נועה נתנה לך ביטחון?
"תמיד כשלא הסתדרתי או כשהייתי בלחץ היא הייתה באה ומרגיעה אותי, אומרת שהכל לטובה. היינו עושות חמש נשימות כמו שעשיתי עם עידו רוזנבלום לפני האודישן. היא חיבקה אותי וזה הביא לי הרגשה טובה וביטחון. ידעתי עליה הכל מראש, זה היה מדהים לעבוד איתה. למדתי ממנה איך להיות על הבמה ואיך לשמח את הקהל, ועוד מלא דברים כמובן".

מתי הבנת שאת רוצה להיות זמרת?
"הבנתי שאני יודעת לשיר כשהתחלתי לרקוד. כשהייתי קטנה אהבתי את ג'ניפר לופז ומגיל ארבע לא הפסקתי לחקות אותה. אחרי חצי שנה הבנתי שאני רוצה גם לשיר ומפה לשם זה קרה".

וכשמה שקורה הוא שאת צופה בעצמך על המסך, מה עובר עלייך?
"וואו, כשאני צופה בעצמי בטלוויזיה אני אומרת 'זאת אני? אני חולמת? אתם בטוחים?' זה היה החלום שלי מאז שאני בת שלוש".