"נתנו לי לדבר עם אבא. אמרתי לו 'אני בבילינסון, הלכה לי הרגל'"
בסוף השבוע הובא ב"עובדה" סיפורן של שלוש לוחמות שמצאו את עצמן בג'יפ בתוך עזה כשהן נקלעות לאש ונלחמות ב-11 מחבלים. בריאיון סיפרה לינור, אחת מן הלוחמות שאיבדה את רגלה בתקרית, מה היא זוכרת מאותו יום - ועל השיחה הקשה עם ההורים מבית החולים
לפני שנה בדיוק עמדו סתיו, לינור והמפקדת שלהן נורית - כוח נורית - מול 11 מחבלים ותחת אש תופת. בפרק האחרון של "עובדה" שודרה כתבתו של איל גונן - ובה הן עמדו לראשונה מול המצלמות וסיפרו את סיפור הגבורה והתושייה - וגם על המאבק לשיקום.
הבוקר (שני) סיפרה לינור, מפעילת הרחפנים והחובשת בכוח שאיבדה את רגלה בתקרית, מה היא זוכרת מאותו יום. "זה היה פסח, יצאנו לנסיעה לעזה. חטפנו בו, האמת שלא ראיתי את זה מגיע, רק כשהתפוצץ. רואים הבזק צהוב ממש כמו בסרטים והתחלתי להרגיש כאבים ברגל שמאל. הורדתי את הראש וראיתי שאין רגל", שחזרה בריאיון ב"חדשות הבוקר".
"יש הבנה שרגל לא תהיה יותר, לא ציפיתי לניתוח קסם שיחזיר אותה. בשטח נופלת ההבנה שהחיים משתנים ושיהיה תהליך שיקום ארוך. בהתחלה אתה לא מבין כמה פרותזה שונה מרגל, אבל אחרי זה מתרגלים לאט-לאט. לא חשבתי 'למה זה קרה לי?', ופוניתי בהכרה. נציגי ר"מ 2 ביקשו את המספר של ההורים, ועדכנו אותם. ואז נתנו לי לדבר איתם. הם היו בהיסטריה, ואני הרגעתי את אבא", המשיכה.
מה אמרת?
"שנפצעתי בעזה, שלדעתי קיבלתי נ"ט. אמרתי שהלכה לי הרגל, ושאני בבילינסון. ישר חטפו לי את הטלפון כדי שההורים לא יילחצו".
לינור, שהעידה על עצמה כי הייתה ילדה ביישנית, הודתה כי שמחה לגלות שבזמן אמת תחת אש התגובה שלה הייתה קור רוח. "לא הפתעתי את עצמי, תמיד היה לי סנטר וזה משהו שנבחן בזמן אמת. כן מפתיע לטובה לדעת שזו הייתה התגובה בזמן אמת", אמרה.
כמה האירוע משנה חיים?
"מאוד. מקבלים הרבה פרופורציות בחיים, כל דבר קטן נראה אחרת וכל דבר גדול נראה קטן יותר".
מתי פעם ראשונה נפל האסימון והבנת שזה לא אותם חיים?
"במחלקת טיפול נמרץ, הייתי בטוחה שתוך חודשיים ארוץ ואעשה מה שבא לי. אבל התהליך ארוך יותר".
יש פעולה שרצית לעשות והבנת שהשתנו החיים?
"כן, בהכל, גם כשאתה לא יכול לקום לשירותים. זו התמודדות טובה, מתאמנים ומשתפרים כל הזמן. הכי מאתגר בשיקום זה להמשיך לעשות, זה בעיקר מנטלי, לא לוותר לעצמי. אני יכולה לוותר וללכת כמו ברווז, אבל אני לא רוצה".
את רואה באירוע הזה כאירוע הקשה בחייך, או נס כי זה עלול היה להיגמר במוות?
"זה תלוי מצב רוח, זה הולך לשני הכיוונים. היום אני מסתכלת על זה כנס כי יכולתי לא להיות פה, יכולתי להיות הרוגה או חטופה, אבל אני פה".
מה תאמרי לכל מי שאומר שנשים לא צריכות להיות בצבא?
"אני פחות מסכימה עם הדעה הזו, נשים יכולות לתרום כמו גברים, לפעמים אפילו יותר".