חברת הכנסת שלי יחימוביץ' הגיבה ב"חדשות הבוקר" על התרסקות מפלגת העבודה, שזכתה לפי תוצאות האמת בשישה מנדטים בלבד, התוצאה הנמוכה ביותר מאז היווסדה: "אני בהלם עד עכשיו, ממאנת להאמין שזאת התוצאה. ראינו את זה קורה לנגד עינינו, ידענו שיש זליגת מנדטים. היה ברור שהשתייה של כחול לבן אכן מצליחה. השקר הגדול נחשף: היה ברור שמי שירכיב את הממשלה יהיה זה שתהיה לו הקואליציה הגדולה ביותר והגוש הגדול ביותר. דמיין לעצמך שכחול לבן היו מחסלים אותנו לחלוטין, מקבלים עוד חמישה מנדטים וגם אז לא היו מרכיבים ממשלה".

כשאת מנסה לנתח את מה שקרה, האשמה היא באבי גבאי או שזה סיפור אידאולוגי?
"צריך לומר את האמת: זאת מפלה, מפלה קשה וצורבת. משמח אותי מאוד שמרצ עברה וקיבלה ארבעה מנדטים, אבל עדיין התוצאה של שתי המפלגות ביחד היא עשרה מנדטים. זאת מפלה קשה לשמאל הציוני. אני בפוליטיקה כדי להגשים תפיסת עולם ולא משום סיבה אחרת, נצטרך ממש לעשות חשיבה מחודשת ולא בכלים הרגילים שהיו לנו עד עכשיו. צריכים לחשוב איך אנחנו ממשיכים לייצג בגאון את הרעיון הסוציאל-דמוקרטי. אני לא חושבת שאין לו קונים, אני חושבת שבמידה רבה הרעיון הזה של כלכלה הוגנת וחברה צודקת הוא כן נמצא עמוק עמוק בלבבות. בעיניי זה הרעיון הצודק, היפה וההגון ביותר".

אולי התוצאה הנמוכה היא בגלל שהציבור זוכר לכם את אוסלו?
"אני ממש לא חוששת ולא מגמגמת מהרעיון של אוסלו. ממשלת הימין-ימין המשיכה לאמץ אותו והשאירה את ההסכמים עם הרשות הפלסטינית כל יום, שעה שעה. אפילו ברגעים האלה יש תיאום בין כוחות הביטחון שלנו לבין הרשות הפלסטינית כדי למנוע פיגועים. ממשלת הימין יכלה לבטל את הסכמי אוסלו בכל רגע ורגע. אני כן מתעקשת על זה שהרעיונות המדיניים שלנו קנו אחיזה. הסיפור הוא גם פרסונלי, גם עניין של טרנדים, גם עניין של השתייה הנוראה הזאת ששתו מאיתנו לחינם ובשקר בסופו של דבר. תפקידנו עכשיו לעשות חשבון נפש מאוד מאוד עמוק, אני יכולה לפרוס כאן מאה שגיאות שנעשו לא רק בקדנציה הזאת אלא גם אחריה. אני לא אעשה כאן את הפוסט מורטם אלא כן אגיד בגילוי לב שזה דורש מאיתנו חשבון נפש עמוק כי יש לנו רעיונות נורא נורא חשובים".

מה הסיכוי שגבאי יישאר בתפקיד היושב ראש?
"אני לא הולכת להתייחס לזה. אני יודעת שזה מאוד נהוג אצלנו ביום שאחרי, אני חושבת שהסוגיות הפרסונליות כאן הן חלק מהעניין, אבל אני צריכה לקחת לעצמי כמה ימים לחשוב על זה יותר לעומק. אני חושבת שהאחריות שלנו היא להרים את הדגל הזה, לשמור על המחנה, לשמור על אנשים צעירים שמאמינים ברעיונות האלה שהם לא רק הרעיונות הסוציאל-דמוקרטיים אלא רעיונות של נאורות, של סובלנות לאחר, של שיוויון. בעיניי היום כשהעולם הופך להיות יותר ויותר רפובליקני, שוביניסטי, גזעני ולאומני, התפקיד הזה הולך ומתחדד. הוא נהיה יותר ויותר קשה פוליטית, אבל האחריות היא הרבה יותר כבדה".

תרוצי שוב לתפקיד יושבת ראש מפלגת העבודה לאור התוצאות?
"לא, אני לא חושבת שאני אתמודד לראשות מפלגת העבודה, בטח לא בקדנציה הזאת. אני כבר אמרתי את זה כמה פעמים. אנשים אומרים לי שאני עושה שגיאה פוליטית בזה שאני אומרת את זה, אבל אני אומרת את האמת. התקופה שהייתי בה הכי פחות אפקטיבית מבחינה ציבורית, מעשית ואידאולוגית הייתה התקופה שהייתי יושבת ראש, כי ההתעסקות בעניינים הפנימיים הוא כל כך נוראי. אתה נשאב פנימה עד שאתה לא יכול להרים את הראש ולעשות את הדברים הלאומיים".

איזו דמות פוליטית יכולה להביא ולהציל אתכם?
"יש בהחלט אנשים שאני מסתכלת עליהם וחושבת שהם ראויים וטובים, לא רוצה לזרוק כאן שמות עכשיו אבל יש מספיק, גם מבפנים וגם מבחוץ. ברמת המאקרו, כשמסתכלים על מה שקרה כאן, כשאני מחלצת את עצמי מהכאב והאבל על מה שקרה למפלגה שלי, רואים שהגוש בכלל לא השתנה בגודל שלו. אנשים עשו פליק-פלאקים, שתו מאיתנו מנדטים ובסוף מה שקרה שבמקום שהגוש הזה ישאר בדיוק כפי שהיה, מורכב מאנשים שרובם באמת מחוייבים לרעיון הזה, הכנסנו לתוך המניין של הגוש אנשי ימין. אנשים שאני ממש מחבבת כמו צביקה האוזר, יועז הנדל ובוגי יעלון הם אנשי ימין, הם לא היו אמורים לקבל את הקולות של מצביעי השמאל וזאת הטרגדיה שהזהרנו מפניה: שמצביעי שמאל יכניסו אנשי ימין".