ליאור אשכנזי: "נשברתי ופרצתי בבכי. לא הצלחתי להחזיק את עצמי"

הערב, ערב יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ופעולות האיבה, תקיים עיריית תל אביב את מופע הזיכרון המסורתי "שירים בכיכר" (שישודר בקשת 12 אחרי המהדורה המרכזית). מי שינחה את הטקס הוא ליאור אשכנזי שעושה זאת כבר 13 שנה. "פעם היינו מדברים על חיילים, והיום זה גם על אזרחים שנפגעו - לא רק בפעולות איבה, אלא במלחמה", אמר בריאיון ל"חדשות הבוקר".

כל יום המספרים עולים.
"אנחנו בתוך האירוע, אנחנו נדבר על חיילים שנפלו ממש לאחרונה. אנחנו נוגעים בכל מלחמות ישראל, אבל בגלל שהשנים האחרונות נורא אינטנסיביות, יש יותר דגש על מאורעות השנים האחרונות".

מי יופיע?
"כנסיית השכל, דודו טסה, רן דנקר, שירי מימון ועוד רבים. כולם רוצים להגיע אל הכיכר ולשיר. יש משהו בטקס הזה שהתחיל כאלטרנטיבי לטקס הממלכתי בירושלים. אנשים התכנסו לשיר בשקט, והאמת שמדהים אותי לראות עשרות אלפים שמתגודדים. ביום הזיכרון יש משהו גורף, זה באמת יום אזרחי קדוש".

יש סיפור או שיר אחד שלקחת איתך?
"לפני שלוש שנים התחלנו לקרוא מכתבים של חיילים שנפלו. השנה אקרא מכתב של חייל שלא הספיק לכתוב, אבל התקשר לאבא שלו וביקש להכתיב את מה שהוא אומר. זה מכתב לא קל, וזה קשה".

קשה להישאר מקצועי כששומעים את הסיפורים.
"לפני שלוש שנים נשברתי על הבמה, פרצתי בבכי ולא הצלחתי להחזיק את עצמי כשקראתי מכתב של חייל. ברור שעושים חזרות, הכרתי את הטקסט, וברגע האמת נשברתי. זה קרה גם בשנה שעברה, גם האומנים לא מצליחים להחזיק. המעמד באמת קדוש, אין דרך אחרת לתאר את זה".

בשנים האחרונות אשכנזי הנחה גם את עצרת המשפחות בכיכר החטופים, ובריאיון התייחס לאופן שבו זה יכול להיתפס. "אני מבין אומנים שלא רוצים לדבר, ולדעתי הם גם לא כל כך משפיעים. לא חושב שיש להם השפעה כזו גדולה מבחינה פוליטית. מה שעשיתי לא היה פוליטי, הייתה פה שואה והייתי חייב להשתתף באירוע הזה. זו הייתה הדרך היחידה שיכולתי לתת את ידי", הדגיש.

"בעלי סיפר לי שיש את התיעוד האחרון של עמרי. בכיתי בכי בלתי נשלט"

בפרק האחרון של "עובדה" ששודר בסוף השבוע שעבר נחשפו צילומים מתחנת הדלק "דור אלון" בכניסה לקיבוץ כפר עזה. הצילומים, שלקח כשנתיים וחצי עד שראו אור לראשונה, חשפו רגעים של גבורה אמיתית ושל חסד. המצלמות קלטו גם את התיעוד האחרון של עמרי מיכאלי, שהתעקש לשלם על מצרכים שלקח מהחנות – ושעה לאחר מכן מצא את מותו בקרב על הקיבוץ.

מאמנת הכושר ליקי רוזנברג, גיסתו של עמרי, הייתה באולפן והתייחסה ליום הקשה ב-7 באוקטובר. "עמרי הוא האח הקטן של בעלי, הם ארבעה בנים. עמרי היה יפה תואר, נשמה טהורה, מלח הארץ. ב'צוק איתן' הוא הפך לסמל, והכל בלי להתכוון. הוא האדם הכי צנוע, ובסוף השקט של אנשים כאלה עושה את הרעש הכי גדול", אמרה. "הוא נהרג בכפר עזה ב-7 באוקטובר. ידעתי שהוא ירד לדרום, הוא היה לוחם דובדבן אבל הגיע בהתנדבות מלאה. הם חיסלו מחבלים והגיעו לכפר עזה, גם לתחנת הדלק שליד הקיבוץ".

איזה אדם.
"זה עמרי, שמענו על הקטע הזה כשלושה ימים אחרי שנהרג. הבחור שאיתו, שאסור להגיד מי הוא, ברח מבית החולים כדי לספר לנו את כל הסיפור. זה לא הפתיע אותנו, חמי הלך לשלם את 'החוב' אחר כך. לפני שבועיים נסענו לדרום, והטיול הפך לטיול מורשת. אני בהיריון והיה לי פיפי, עצרנו באלונית, בתחנה הזו. בעלי אמר לי שפה זה הסיפור של האלונית".

רוזנברג העלתה סטורי מהמקום, ויומיים אחרי התקשרו אליה ממערכת "עובדה", וסיפרו שיש את הסרט על אלונית. "העורכת ראתה את הסטורי שלי. היא חזרה לחדר העריכה והצליבה שזה התיעוד האחרון של עמרי. בעלי סיפר לי את זה, ובכיתי בכי בלתי נשלט, הזמינו אותנו לראות לפני שידור. ראינו את זה, המערכת הייתה מהממת – וזה לא מפתיע כי זה עמרי", אמרה.

>> "עובדה": הצילומים הנעלמים נחשפים - זמין לצפייה כעת ב+12

רצית להיכנס להיריון מזרעו של עמרי.
"כן, עכשיו כשאני בהיריון חשבו שהילד שלו, אבל לא - הוא של בעלי הדר. הלב והראש שלי במקום אחד, חשבו שהשתגעתי, אבל לא. אני עד היום רוצה לעשות את זה, אני רוצה שהילד הזה יהיה שלנו".

איך ההורים של עמרי קיבלו את זה?
"הם לא האמינו, ממקום טוב. הם רוצים את זה, אבל זה תהליך. אני רוצה שניקח ביצית שלי, את הזרע של עמרי, וניעזר בפונדקאית. אנחנו רוצים לגדל את הילד כשלנו. הרב לאו אמר שהוא לא יכול לשמוע על זה, אבל החוקים צריכים להשתנות. אני מאמינה שנצליח, אני לא פראיירית. אנחנו נלחם ונעשה את זה, לי יהיה ילד – היא תהיה בת כי יש לי רק בנים. היא תהיה הבת של עמרי מיכאלי".