בת שבע ניגרי ז"ל שנרצחה בפיגוע בהר חברון, הובאה אמש למנוחות. בת שבע עלתה לטרמפ יחד עם בתה בת ה-12, שיראל. המחבלים עקפו את המכונית שבו נהג אריה לייב, פתחו באש ונמלטו. אריה נפצע קשה, בת שבע מתה מפצעיה.

הבוקר הותר לפרסום כי צה"ל, שב"כ ומג"ב עצרו לפנות בוקר בדירת מסתור את המחבלים שביצעו את הפיגוע: קרובי משפחה תושבי חברון. לאחר מעצרם הוסגר הנשק ששימש אותם בפיגוע. במערכת הביטחון בודקים האם גורם נוסף סייע לשניים, והאם עומד מאחוריהם ארגון טרור או שמדובר ביוזמה שלהם.

אליה דביר, אחותה של בת שבע, סיפרה הבוקר על הרגע שבו גילתה כי אירע הפיגוע: "היינו בחופשה משפחתית, עם המשפחה של בעלי. היינו אמורים לחזור אתמול, אבל הרבה יותר מאוחר. בזמן שהיינו בבריכה, ביום די כיף, ראיתי פושים באינטרנט. התקשרתי לבת שבע ולצערי היא לא ענתה. היא לא תמיד ענתה ישר, כך שעוד לא רציתי להאמין. אחרי כמה דקות אח שלי התקשר לבעלי - ולצערי מאותו הרגע הבנתי די מהר שזו בת שבע".

ידעת ששיראל איתה במכונית? הצלחת לדבר איתה?
"עוד לא הבנתי את זה. כל אחד אמר משהו אחר. כשרציתי לדבר איתה עוד לא היה אפשר, כי גם החברות הקיפו אותה ורציתי לתת לה רגע לעכל. כמובן שאחר כך דיברתי איתה, חיבקתי אותה וחיזקתי אותה כמה שאפשר".

היא בת 12 ומצאה עצמה בסיטואציה בלתי נתפסת. בתושייתה, הזעיקה עזרה.
"היא ילדה כל כך בוגרת, חכמה, אמיצה ומיוחדת. היא אחות בכורה, בכל מובן המילה. היא האירה להם את הבית אחרי כל כך הרבה שנים שהמתינו לה, חיכו לה וציפו לה. אמרו בהספדים עד כמה היא האירה את הבית ואת המשפחה, כמה בת שבע התרגשה לקראת בת המצווה שלה, כמה היא רצתה את האירוע הזה. לא יודעת אם זו נחמה, אבל לפחות היא חגגה לה את בת המצווה לפני כמה חודשים. זה גם משהו. מההיכרות עם שיראל, זה לא מפתיע שהיא גילתה תושייה כזאת והתנהלה בצורה כל כך מדהימה ובוגרת".

איך מתאוששים מרגעים כאלה בלתי נסבלים?
"כולנו עדיין לא יודעים, אנחנו עוד מנסים לאסוף את השברים ולעכל. זה מרגיש שאנחנו עוברים את זה שוב, כי לפני שלוש שנים וחצי איבדנו את אבא שלי, וגם שם היינו צריכים לעכל את הכל כי זה היה נורא מפתיע ופתאומי. החיים חזקים מהכל, וזה מה שמחזיק אותנו. אנחנו משפחה חזקה ומאוחדת, ככה ההורים שלנו הדריכו וכיוונו אותנו. אנחנו יודעים שזה מה שאבא שלי היה רוצה, שזה מה שבת שבע הייתה רוצה, עם שמחת החיים וטוב הלב שלה. היא תרצה שנהיה חזקים ונשמור על הילדים. נעשה את זה בשבילה. לא יודעת איך, לא יודעת כמה זמן זה ייקח, אבל נעשה את זה. אני מאמינה שהקדוש ברוך הוא ישלח לנו כוחות".

שרית אוירבעך, חברתה הטובה של בת שבע, הייתה אמורה לפגוש אותה ביום הפיגוע. "קבענו להיפגש באפרת, בגן, אחרי חופש עמוס. התארגנו והתכוננו", תיארה אוירבעך, "אני בצוות מד"א בקרית ארבע. בשעה 10:15 קיבלתי התראות של החייאה בשטח, פטיש חם, ירי. שתי נשים. ישר התקשרתי אליה והיא לא ענתה לי".

"כתבתי לה: תעני, הכל בסדר? ראיתי וי אחד. התקשרתי לבת שלה, גם היא לא ענתה לי. שוב ושוב. התקשרתי לצוותים בשטח, אבל אסור להם לתת מידע. התקשרתי לבעלה ושאלתי: אלי, איפה הן? הוא אמר לי: 'הן בדרך'. אמרתי לו: אלי, היה פיגוע. הייתה לי תחושת בטן כמו סכין, ברמה שאין לתאר. באותו רגע עצרתי הכל והתחלתי לצעוק, פרק תהילים, שזה לא היא, שזה לא מה שאני מדמיינת, אבל היה לי ברור שכן. שזהו".

ספרי על בת שבע.
"הייתה לה כל כך הרבה שמחת חיים. זו האישה הכי שמחה ומיוחדת, כוח חיות שלא נגמר. זה כאילו עוד רגע אנחנו נפגשות, עוד רגע היא עולה להסעה, עוד רגע אנחנו ביחד, צוחקות. זה קשה ממש".

בת שבע הייתה גננת ואימצה למשפחה שני ילדי אומנה. זה היה מפעל החיים שלה.
"היא מאוד רצתה להביא ילדים והיו קשיים מרובים. הבת הגדולה שלה היא מפעל החיים שלה, ומאז היא אמרה: 'אני אעשה טוב לכל מי שרק אפשר'. היא גננת לגיל שלוש, שזה בדיוק הגיל שבו ילדים מסיימים מעון ונכנסים לגן. ההורים מאוד חוששים, יש הרבה פחדים: פרידת בוקר, טיטולים, אינטראקציות חברתיות. בת שבע הייתה מלאכית, היא לקחה את כולם לחזה הרחב שלה וחיבקה כל בכי: 'הנה, אני פה, די. בוא נירגע'. כל הורה ששם את הילד אצלה, יצא כל כך רגוע. זו אבידה מאוד גדולה לשכונה שלנו, לגן להורים ולילדים. זה לא מתעכל. אין מצב שבת שבע, הבוסטר אנרגיה הזאת, לא נמצאת יותר".

עד כמה את מפחדת לנסוע בכבישים לאור גל הטרור המשתולל?
"אין פחד. זו דרך שאנחנו אוהבים ונוסעים בה. על הציר הזה שבו נרצחה, בדיוק נסענו לאיקאה לקנות דברים לגן ונסענו לבילוי משותף עם עוד חברה. אנחנו חוזרות בשעות לא שעות, יוצאות בשמחה, וכמונו עוד מאות תושבים כאן. זו סכנה שמרחפת מול העיניים, אבל אנחנו עושים תרגול ירי בשטח פתוח, לאם נופל עליך בקבוק תבערה או זורקים אבנים ואתה מאבד שליטה. זאת מציאות שאנחנו מתרגלים אליה ביום-יום, ברמת החשיבה. ה-SOS הראשוני של שיראל היה: 'וואי, ירו עלינו, אני צריכה להזעיק עזרה".