גל הטרור הרצחני ממשיך להכות בלב ערי ישראל, עם פיגוע קשה שלישי בתוך ימים ספורים. אמש (שלישי) מחבל פלסטיני בן 27, שוהה בלתי חוקי מכפר יעבד, יצא למסע רצח בעיר בני ברק. המחבל פתח באש עם רובה M16 ורצח חמישה. עד כה הותרו לפרסום שמותיהם של שלושה מהנרצחים: רס"ם אמיר חורי ז"ל, שוטר ביחידת האופנוענים של תחנת בני ברק, הרב יעקב שלום ז"ל, תושב בני ברק בן 36, והרב אבישי דוד יחזקאל ז"ל בן ה-29.

מנחם אנגלנדר, חובש מד"א, שמע מביתו בבני ברק יריות וכשירד לרחוב לבדוק את ההתרחשות, פגש את המחבל מטווח אפס כמעט. "השעה הייתה שמונה בערב פחות או יותר, הייתי בבית עם האישה והילדים ושמענו יריות", תיאר ב"חדשות הבוקר", "אף אחד לא קישר ולא חשב. התקבלו דיווחים בקשר של מד"א על יריות ברחוב, דיווחתי למוקד שאני שומע את קולות הירי ושארד למטה לבדוק מה קורה".

"גם כשירדתי, עדיין לא דמיינתי את מה שאני הולך לראות", המשיך אנגלנדר, "נעמדתי בפתח של הבניין, התחלתי לחצות את השביל, כשפתאום שכן מהבניין ממול צרח לי, 'מנחם, תיזהר'. אחרי שנייה המחבל נעמד מולי, בערך חמישה מטרים. כשהוא ראה אותי הוא הרים את הנשק ונתן שלוש לחיצות. שמעתי את הקליקים, אבל לא יצא כלום".

מה עבר לך בראש באותו רגע?
"חוץ מ'שמע ישראל' לא עבר לי באותו הרגע שום דבר. הסתכלתי לו בעיניים, הוא לא אמר שום דבר. הוא היה שקט לגמרי. זה היה עניין של שנייה וחצי, שבריר שנייה, ממש במהירות. ברגע שתפסתי שאני עדיין חי הסתובבתי אחורה ורצתי חזרה לבניין, טסתי בחדר המדרגות. הייתי כולי בסרט שהוא רודף אחריי למעלה, לא ידעתי מה איתו".

הצלחת לישון בלילה?
"מעט מאוד, לא הצלחתי להירדם כמעט. התחושות מאוד קשות. גם הזירה הזאת, כחובש מד"א לא הייתי בכאלה זירות אף פעם. אי אפשר להסביר את זה. אני מרגיש שקיבלתי את החיים במתנה, משמעות התפילה תהיה אחרת עכשיו".

חזי גיזלה נסע במכוניתו עם ארוסתו ובנם הפעוט כשלפתע נקלע לזירת הפיגוע. "אשתי הלכה לעשות ציפורניים בשמונה בערב אצל דורית. הגענו אליה במכונית, מטרומפלדור פנינו ימינה לרחוב ביאליק. דורית שלחה הודעה שנעלה בשמונה ורבע. אמרנו: טוב, נעשה עוד סיבוב. נסענו לצומת, לכיוון הקיוסק ששם היה הפיגוע. בנס עצר אותי אברך חרדי שסימן לי בתנועות לא להמשיך. פתחתי את החלון והוא צעק לי, 'יריות, יריות'. הוא ממש הציל את החיים שלנו, כי מי שהיה במכונית הלבנה שלפנינו לא שרד את זה".

כשהוא צעק לך "יריות", הבנת שזה פיגוע?
"הבנתי שזה פיגוע. לפני שלושה ימים שמעתי על הפיגוע בחדרה וישר הבנתי שזה קשור אחד לשני. בשלב הזה הייתי עוד קצת בהלם, לא הבנתי מה קורה. ניסיתי לעשות רוורס, אבל כבר הייתה הצטברות של מכוניות מאחוריי. היה לחץ גדול. פתאום שמענו עוד שתי יריות. צעקתי, 'חבר'ה, יריות, יריות', אבל אנחנו לכודים כי כולם במכוניות. אני הייתי במכונית הראשונה שממש חשופה מולו, הכי קרוב למחבל".

בשלב הזה אתם מחליטים לברוח.
"ברחנו מהמכונית, השארנו אותה על הכביש עם דלתות פתוחות. הילד צעק, הייתה פאניקה. אשתי רצה לכיוון אחד עם הילד על הידיים ואני לכיוון אחר. ראינו אותו מנופף לעברנו עם הנשק, מכוון אותו אלינו. זה היה מלחיץ מאוד, הילד בידיים. זה לא פשוט. תחושת חוסר אונים. הצלחנו להימלט לדירה של הבחורה מהציפורניים. עלינו אליה בריצה, בבהלה. כולם היו שם בהיסטריה. אירוע מאוד לא פשוט".

שתף בהחלטה לצאת מהמכונית ולברוח.
"בהתחלה ניסיתי להרגיע את אשתי, אבל היא בחורה קולומביאנית ולא רגילה לכל הבלגן הזה. היא התחילה להילחץ, זה מורכב ומפחיד מאוד. אתה לא באמת חושב מה אתה עושה, אלא פשוט הולך. היא רצה לכיוון אחד, אני רצתי לכיוון אחר, ותוך כדי צעקנו אחד לשנייה. זו בהלה גדולה כשאתה רואה את המחבל מכוון לעברך נשק. זה מטורף".

לאן נודדות המחשבות שלך בלילה הזה?
"לכל כיוון, בעיקר על הילד הקטן. איזה עתיד יהיה לו? אנחנו שבוע לפני חתונה, אשתי הלכה לעשות ציפורניים כי היא מסיימת גיור מורכב של שלוש שנים וזה היה יום לפני מקווה. היא קיבלה טבילת אש על המקום שהיא הגיעה אליו".