האיש שהפך חיי משפחה שלמה לגיהינום: "יש לו רצח בעיניים, הוא עוד יעשה לנו טבח בבית"

חיי משפחת ואך-אהרנסון הם סרט אימה של ממש, כזה שנמשך לא פחות מ-15 שנה. תלמיד תיכון שפגשה חרות במהלך השירות הלאומי שעשתה בבית ספר בעיר, הפך לבן טיפוחיה ולבן בית אצל משפחתה. איש לא תיאר לעצמו שאותו תלמיד יגדל להיות בחור אלים ותוקפני שבאופן סדרתי מטריד, מאיים ואף תוקף את בני המשפחה.

"לפני 15 שנה התנדבתי בתיכון שהוא למד בו. הייתי דמות מאוד משמעותית עבורו וכך גם משפחתי", תיארה חרות ב"חדשות הבוקר", "הוא העריץ אותי, עזרתי לו לסיים 12 שנות לימוד ולהתקדם לכל מיני מקומות. יום אחד התפרצה אצלו מחלת הסכיזופרניה, וברגע שזה קרה הפכנו להיות המוקד, בצורה שרק הלכה והחמירה עם השנים".

"הוא התחיל להטריד אותנו בטלפון ולהגיע אלינו ללא התראה מוקדמת", המשיכה חרות, "באחת הפעמים הייתי בהיריון והוא פרץ אליי הביתה בשעת לילה. הייתי בקומה העליונה ופתאום ראיתי אותו מולי, זה היה שנה אחרי שבת הדודה שלי רותי פוגל זכרונה לברכה נרצחה. מהמבט שלו בעיניים היה לי ברור שהטבח הבא הולך להיות אצלי בבית. בנס בעלי הגיע והזעיק כוחות משטרה. שוטר עשה לו חיפוש בתיק ומצא מספריים. הוא אמר לשוטר, 'אם לא הייתם מגיעים, הייתי כבר מסיים עם זה'".

מה הוא רוצה מכם? יש לו איזו טענה אליכם?
"הוא חושב שאני מכשפת לו את המחשבות. אין לו היגיון בראש. אני לא גרה יותר ביישוב שבו גרים ההורים שלי ובארבע השנים האחרונות הוא העתיק את האובססיה שלו ממני אליהם. מדי פעם בארוחות שישי הוא מופיע אצלם, הם אומרים לו לצאת מהבית והוא תוקף אותם ומרביץ להם. בוקר אחד אמא התעוררה ומצאה אותו עומד מולה בחדר השינה עם מבט מאוד תקיף בעיניים".

מה קרה בסוף השבוע האחרון?
"הוא תקף את אבא שלי לעיני האחיינים שלי, שהיו שם לרגל אירוע משמח של בת מצווה. הוא תפס את אבא, חנק אותו מאחורה והצמיד לו סכין לצוואר. הוא השליך את שולחן הסלון על הויטרינה ושבר אותה. ילדים קטנים וילדות בנות 12 צפו במחזה הזה והיו בפאניקה. כשניידת באה לקחת אותו, הוא נגח בפנים של השוטר".

איפה המשפחה שלו? למה לא מאשפזים אותו?
"המשפחה שלו בקשר מצויין איתנו. בכל פעם שהוא נעלם להם מזווית העין והם לא יודעים איפה הוא, הם מתקשרים אלינו ומתנצלים. ידיהם כבולות. ליבנו איתם, אין לנו טענות כלפיהם. בכל פעם מביאים אותו לבית חולים פסיכיאטרי והוא נשאר שם לפרק זמן של מספר חודשים, עד שהפסיכיאטרים מתרשמים שהוא מאוזן. מניסיון מאוד עצוב של 15 שנה אנחנו יודעים שיש לו דפוס, ברגע שהוא יוצא מאשפוז המטרה הראשונה זה ההורים שלי".

מה אומרים לכם במשטרה?
"אין להם תשובה. יש פה מסוכנות באופן מאוד ברור. אחרי פניות חוזרות ונשנות ותלונות שלנו על עוד אירוע ועוד אירוע, קיבלנו מאחד מקציני המשטרה הבכירים באיזור המרכז תשובה הזויה. הוא אמר לאחי, 'אתה יודע, אין לי שום עצה לתת לך. אין לנו דרך להגן על ההורים שלך, אני מציע להם לעבור דירה'".

מה הפחד הכי גדול שלך?
"אחד המקרים שהכי מלווים אותי כעובדת סוציאלית זה הסיפור של מיכל סלה. כשהייתי במוקד האובססיה שלו אמרתי לקרובים שלי שאני דואגת כי הכתובת על הקיר ואין לי איך להגן על עצמי. עכשיו להורים שלי שהם בני 70 אין שום דרך להגן על עצמם וכל הגורמים אומרים שהם עושים כמיטב יכולתם. זה לא מספיק. גידרנו את הבית, שמנו קודן, נעלנו והתבצרנו, אבל מספיק רק שמישהו ייצא לזרוק זבל ויפגוש אותו עם מבט הרצח בעיניים. אנחנו קוראים לשרים שיחוקקו חוק, שלא ייחקק בדיעבד, בדם. צריך להרחיק את הבן אדם הזה".