פרויקט "אמץ סבא" מפגיש בין סטודנטים ישראלים לקשישים בודדים במטרה לארח להם חברה ולהפיג את בדידותם. מי שהצטרפה לפרויקט היא השחקנית יערה בנבנישתי, שאימצה את מייקי, ניצול שואה בן 82 שחי בארצות הברית. "פגשתי אותו לפני חמש שנים בסט צילומים ברומניה", סיפרה בנבנישתי ב"חדשות הבוקר". "הוא חי בארץ אבל במקור מברלין, את רוב חייו הוא בילה באנגליה. הוא לא התחתן אף פעם ואין לו ילדים, אבל הוא איש מעניין בטירוף שראה עולם והפך להיות חלק מהמשפחה שלנו".

התמונה המשותפת של יערה ומייקי שעלתה לחשבון האינסטגרם של בנבנישתי, זכתה לתגובות רבות והפכה לויראלית. "הוא הסכים שאני אעלה את התמונה כי הרגיש שיש לו מזל שנתקל באנשים שהפכו למשפחה שלו. הוא מכיר כמה וכמה אנשים שאין להם את המזל הזה. כמו ניצולי שואה אחרים שחיים בארץ ובעולם, הוא בילה את רוב הזמן שלו לבד, מבלי שהיה לו מישהו לאכול או לשתות איתו קפה והיה קשה לו לפעמים להתנהל מול הבירוקרטיה. יש הרבה מאוד אנשים כאלה שאין להם אנשים מסביבם".

View this post on Instagram

תכירו את מייקי, הסבא המאומץ שלי בחמשת השנים האחרונות♥️ מייקי הוא ניצול שואה שחי לבדו ולפעמים צריך עזרה אבל בדרך כלל צריך רק חברה ואהבה. בעמותות שונות כמו ״אמץ סבא״ ודור לדור דואגים לדור המדהים הזה, שלא ייחסר דבר, בית, אוכל, חימום וחום הלב. הדור הזה זקוק לכם אבל יותר מזה מייקי הוא המתנה הכי גדולה שקיבלתי בשנים האחרונות. הוא סבא שלי לכל דבר ועניין. הוא מייעץ לי, תומך בי ואוהב אותי ללא גבולות. מייקי חגג שבוע שעבר יומולדת שמונים ושתיים וביקש שנלך לקולנוע. החזקתי לו את היד והוא כל כך התרגש ופירק לי את הלב לגורמים כששיתף אותי שכמה עשורים שלא ביקר בקולנוע עם מישהו למרות שזה אחד הדברים שהוא הכי אהב לעשות. אני מזמינה את כולכם לקחת חלק בפרויקט מדהים של אלדן שנקרא ״תעבירו את זה הלאה״ שמאפשר לכם לקבל רכב לביצוע טוב ותרומה לקהילה. היכנסו לעמוד של אלדן, תכתבו בתגובה על תמונה או בהודעה פרטית איזו פעילות תרצו לבצע, ואולי תקבלו רכב לסופש לביצוע ההתנדבות. #תעבירו_את_זה_הלאה #פוסט_ממומן וחשוב

A post shared by Yaara Benbenishty יערהבנבנישתי (@yaara) on

סבתה בת ה-90 של יערה גם היא ניצולת שואה ואת זיכרונותיה מהמלחמה יערה מכירה מילדות. "סבתא שלי כתבה יומן בזמן המלחמה וכבר בתור ילדה קראתי אותו. היא התחבאה אצל איכרים בזהות של נוצריה, רכבה על סוסים וטיפלה בפרות. הרבה ממה שהיא כתבה ביומן היה מאוד חיובי ושמח, עד שנגמרה המלחמה והיא הבינה באמת את המשמעות של להיות רחוקה כל כך מהמשפחה. אמא שלה נפטרה במהלך המלחמה והיא לא ידעה את זה. ככל שאני מתבגרת וגם היא מתבגרת היא משתפת גם בדברים המורכבים יותר. למזלי לסבתא שלי יש משפחה ענפה והיא מוקפת באנשים, אבל אני מניחה שגם היא מרגישה שאת רוב הימים שלה היא מעבירה לבד".