לפני שלושה חודשים חשפה מירית הררי, אשתו של שדרן הרדיו דידי הררי, שבגופה התגלה גידול סרטני בלבלב ששלח גרורות אל הכבד. הררי בחרה לתעד את הטיפולים הכימותרפיים שעברה והפכה להשראה עבור חולי סרטן נוספים שמתמודדים עם המחלה. השבוע קיבלה הררי שיחת טלפון מעודדת מרופאיה, שבישרו לה שהגרורות בכבד קטנו ושישנם גם סימנים חיוביים לנסיגת הגידול.

"אני בעוונותי עוד הייתי במיטה, חיכיתי לטלפון הזה אבל לא ציפיתי שהוא יגיע בשעה כל כך מוקדמת", סיפרה הררי ב"חדשות הבוקר". "אני חושבת שהרופאים שלי התרגשו לא פחות ממני. הפרופסור שלי, עידו וולף, ממש חיכה לזה. הוא אמר לי שיש בשורות טובות, שהגרורה בכבד קטנה, שיש סימן טוב בלבלב ושהבדיקות דם ממש ממש טובות. חשוב לי להגיד שזה רק שלב אחד בדרך, יש עוד הרבה מה לעשות וזה לא אומר שזה לא יכול לחזור. הכל עוד קיים שם, אבל הכיוון טוב".

מה הרגשת אחרי הבשורה הזו?
"האמת שאני מרגישה נפלא, ממש טוב וחיונית. הטיפול הכימותרפי עובד עלי, חד משמעית. אני הרגשתי את זה תוך כדי הטיפול, היה לי ממש דיבור עם הטיפול הזה. אני ידעתי שאני באה לבית חולים לאשפוז כדי לעשות עבודה, זה ממש הרגיש לי ככה".

הרגשת שמשהו קורה בתוך הגוף שלך?
"מה שמרגישים זה כל מיני תופעות לוואי לא נעימות של הכימו. אני ידעתי שאני מוכנה לסבול את התופעות האלה כי זה עושה את העבודה. הייתה לי תחושה מאוד מאוד חזקה שזה יעבוד עלי. בכלל, יש לי תחושה מאוד חזקה שאני יכולה על זה".

אמרת שכשבן אדם מוכן למות, הוא משתחרר ומרגיש הרבה יותר טוב. את עדיין חושבת ככה?
"כשבן אדם נאחז במשהו, כשבן אדם רוצה משהו מאוד מאוד, בין אם זה אהבה, כסף וגם בחיים, הסיכויים שלו להשיג אותם קטנים. ככל שאתה רוצה משהו יותר, אתה מאבד אותו. אני חושבת שצריך להרפות. כשהגוף רפוי, אתה יכול ליהנות יותר מהדרך. לא, אני לא מפחדת למות. בסופו של דבר כולנו הולכים מפה, אנחנו לא יודעים מתי. אני בסדר עם זה. כשאלך, אלך. אני חושבת שזה נותן לי יתרון מאוד גדול בחיים, ליהנות מהרגע, ליהנות מהכאן ועכשיו, להתמודד באמת עם המחלה. אני מציעה לכולם לשחרר אחיזה בכל דבר ולהקטין לחץ".

אמרת גם שהסרטן זו המתנה הכי גדולה שקיבלת. בחרת שלא להסתגר ולהסתיר את המחלה אלא להוציא את זה החוצה.
"האומץ הזה זה כי אני תמיד בעד אותנטיות וחשיפה. זה משהו שב-DNA שלי. כשאתה חושף את החולשות שלך ואת הקשיים שלך, אתה מתחבר לאנשים ואנשים מתחברים אליך. זה הרבה יותר כיף מאשר לבוא בתור חזק ומצליחן, ככה אני חושבת. בתחילת המחלה הרגשתי שאנשים לא יודעים איך לתקשר איתי ונורא חוששים, לא נעים להם. המילה "סרטן" היא מילה שמאוד קשה להגות אותה, אנשים אומרים "המחלה". נורא רציתי לשים את המחלה על השולחן, לעשות לה קצת יח"צ ולהראות שאפשר להתמודד גם איתה, שזה לא נורא כל כך. הכל בסדר, אפשר לפנות אלי כרגיל. עדיף לדבר על זה מלהתנהג כאילו זה לא קיים. אני עד עכשיו חושבת שזאת מתנה מאוד גדולה ששינתה לי את הפרספקטיבה על החיים".

באיזה אופן?
"אני שומעת אנשים מתקטננים, רצים אחרי דברים לא רלוונטים ומזניחים את הדברים החשובים באמת. היום אני יכולה לראות את זה. לפני כמה ימים ישבתי עם דידי בבית קפה קטן באנגליה וניהלנו שיחה נורא כייפית. פתאום אמרתי לו איזה משפט וצחקנו, שהיום עולמי צר כעולם של נמלה. פעם העולם שלי היה רחב ושטוח, רציתי להשיג מיליון דברים. היום העולם שלי כיביכול הצטמצם אבל הוא כל כך עמוק, נכון ומדוייק".

הפכת למנטורית ללא מעט חולי סרטן בתקופה האחרונה.
"כל יום אני מדברת עם לפחות עשרה חולי סרטן, לבלב ובכלל, וזה עושה לי תחושה נפלאה של לעזור ולהרים. אין מצב שאין לי כוח לענות. המתנה שלי עכשיו זה שאני יכולה לעזור ולתת כוח לאנשים אחרים".

איך דידי והבנות שלכם מתמודדים עם המחלה?
"מי שמכיר אותי יודע שהמשפחה תמיד הייתה הדבר הכי חשוב בחיים שלי. הייתי מוכנה לבטל כל דבר בשביל המשפחה. זה כולם בשביל כולם. הרווחתי המון זמן נוסף עם הילדות ועם דידי, זמן שהוא הרבה יותר איכותי, שיחות מאוד מאוד כייפיות בבית החולים באשפוז, כולנו נהיינו הרבה יותר עמוקים והשיחות הן מדהימות עם פתיחות מאוד מאוד גדולה".

יש גם הומור? הומור שחור אפילו?
"בטח, יש מלא הומור שחור, המון. בהתחלה היה להם קשה עם זה, אבל היום הם לגמרי משתפים פעולה".