צ'ארלי רימון, מנהל תחנת ההצלה באשדוד, הציל בסוף השבוע שעבר משפחה שלמה שנסחפה במערבולת. רימון עמד לעלות על האופנוע שלו ולנסוע הביתה, כשלפתע שמע צרחות וזינק לתוך המים. שירי לשם בת ה-11, הראשונה שנכנסה אל המים ונסחפה, סיפרה ב"חדשות הבוקר" על מה שאירע באותו הערב: "האחים שלי צעקו, 'המים חמים'. נכנסתי גם למים כי זה כיף, המים נעימים. שמתי את האפוד של אח שלי ונאחזתי בעמוד. לאט לאט ריחפתי, לא שמתי לב, ופתאום אני קולטת שנסחפתי ושאני רחוקה. צרחתי לאבא שלי, 'הצילו, הצילו, נסחפתי'. כבר לא עמדתי במים".

ניסית להיאבק במים?
"כן, ניסיתי בהתחלה לשחות והבנתי שאי אפשר. חשבתי על החברות שלי, המדריכה שלי ועל ההורים שלי. פחדתי לאבד אותם".

אביה של שירי, דורון, שמע את צעקותיה של בתו ומיהר לזנק למים. "השעה הייתה 20:15, עלטה די מוחלטת. הייתי עם הגב לים, שמעתי צעקות חלשות. הבנתי שזה צעקות מצוקה, לא היה לי מושג שזאת שירי. רצתי פנימה לים, ורק כשהייתי בשליש הראשון של הדרך זיהיתי שאלו הצעקות של בתי שירי. לא ידעתי שהיא עם חגורת הצלה, הוצאתי את כל האנרגיה כשנכנסתי מהר לים. הים היה לא שקט, זה בדיוק האיזור שהיה בו סחף. היא הייתה בעומק של 50 מטרים, היה לי ברור שהיא לא עומדת שם ושאין לה את הכוחות לשחות".

מה היא אמרה לך כשהגעת אליה?
"היא בכתה, הייתה במצוקה נוראית, אמרה, 'אני אוהבת אתכם', נפרדה. אמרה 'שמע ישראל', התפללה. ניסיתי להרגיע אותה אבל גם אני כבר לא עמדתי במים, זה העומק שאני לא עומד בו. הבנים הגדולים שלי ראו אותי רץ פנימה למים וגם זינקו אחרינו, הבן השני לקח איתו בוגי והתחיל לשיחות פנימה לאיזור. בנקודה הזאת אמרתי, בואו ננסה למשוך לחוף, אבל ראיתי שזה מאוד קשה. הגדולים אולי עוד היו יכולים, אבל אני הוצאתי המון כוח כדי להגיע אליה".

מה עשית באותם רגעים?
"היה לי מאוד חשוב ליישם את מה שאמרתי לילדים שלי בשנים האחרונות, אחרי ששמעתי על כל כך הרבה מקרים. כל נסיעה לים אני אומר לילדים, 'הים יותר חזק, אם משהו מסתבך תיסחפו, אל תיאבקו בים, הוא הרבה יותר חזק והוא ינצח אתכם'. אמרתי לכל החבורה שאיתי שמה במים, 'אל תנסו לחזור לחוף, תישארו לידי, אנחנו נהיה בסדר'. במרחק של כמה מטרים ראינו סוג של ג'ריקן, מצוף שצ'ארלי מיקם. אמרתי להם, 'בואו לשם, נשחה ונחזיק בזה כדי לא להתפזר'".

באותם הרגעים ממש רימון כמעט שעזב את החוף: "שעה אחרי שהסתיימו שירותי ההצלה, משכתי זמן, התכוננתי לבור המערבולת המסוכן, שילטתי אותו והנחתי ג'ריקנים מיוחדים, מיכלים כאלה שמי שנסחף ואין מציל בסביבה לפחות שייאחז בו. לפני שעליתי לאופנוע שמעתי צרחות, מיד זינקתי, פתחתי תחנה, הוצאתי גלשן הצלה, ידעתי בדיוק לאן לרוץ כי סימנתי את המקום לפני זה. הייתה שמה משפחה שלמה שנאחזה בג'ריקן".

באיזה מצב מצאת אותם?
"היה סחף חזק והם היו מבוהלים. הגעתי אליהם, הרגעתי אותם, העלתי אותם לגלשן ההצלה ובתוך כמה דקות הם היו בחוץ".

הם פעלו נכון כשבחרו לא להיאבק בים?
"כן, לא להיאבק, לא לקחת סיכונים וכשאין שירותי הצלה לא להיכנס. במקרה הזה הם באמת צייתו. בים שלנו זה קורה הרבה, המיכלים האלה בינתיים מוכיחים את עצמם, זה פטנט פשוט ובלי הרבה הוצאות".

למחרת האירוע חזרו בני המשפחה לחוף כדי להודות לרימון. "הכרת הטוב זה משהו חשוב נורא, איך ששירי יצאה מהמים היא אמרה, 'חייבים להביא משהו למציל, חייבים לקנות לו משהו'", סיפר לשם, "למחרת באנו והבאנו לו איזשהו שי צנוע ומכתב תודה. בשבת עשינו הגומל וקידוש בבית הכנסת".