שבע שנים אחרי שנפגשו לראשונה בין כותלי המחלקה האונקולוגית בשיבא בימים בהם נאבקו במחלת הסרטן, חזרו ליהי ואבשלום רוזיליו לבית החולים כשהפעם הם נשואים, הורים לתינוק בן עשרה חודשים ומתמודדים עם מחלת הקורונה שתקפה את שניהם. בעוד שליהי החלימה, אבשלום מאושפז במצב קשה.
"אבשלום מורדם ומונשם דרך חור בגרון, יש לו פיום קנה בצוואר", סיפרה ליהי ב"חדשות הבוקר", "אני משתדלת לדבר איתו כמה שאפשר, אני רואה אותו בוידאו ואנחנו מתכתבים כשיש לו כוח. הרופאים אמרו שהוא כאוב נורא. מראש ידענו שבגלל המחלה הריאתית הקשה של אבשלום, ככל הנראה נדרדר ונגיע למצב הזה. אני מנסה כמה שאפשר לעזור לו ולהרים את האופטימיות".
יש לכם מחשבות על גורל? שאלתם את עצמכם איך קרה שאחרי ששניכם חליתם בסרטן והחלמתם, עכשיו חליתם גם בקורונה?
"בהתחלה היו המון תהיות לגבי זה, אבל יש לי אמונה שלמה בבורא עולם שמה שצריך לקרות יקרה. זה לא כל כך בשליטתנו. זה מצחיק והזוי להגיד את זה, אבל אנחנו מודים לסרטן כי בזכותו הכרנו. בית החולים שיבא הוא בית טוב, כשחלינו בקורונה ידעתי שאני שולחת את אבשלום לידיים טובות".
כשאבשלום התעורר מהתרדמת, פגשת אותו בבית החולים אחרי שלושה שבועות שלא התראתם.
"הוא היה מורדם שבוע שלם וזה היה אמוציונלי מאוד. לא ידעתי איך אוכל להיפגש איתו כי הבנתי שבשום מקום בארץ ובעולם אי אפשר להיפגש עם חולי קורונה. התקשרתי לד"ר פסח היקר שאחראי על מערך הקורונה בשיבא, הוא והצוות בשיבא הפכו עולמות בשביל לנסות להפגיש בינינו ובגלל שחליתי בעצמי בקורונה זה היה טיפה יותר קל".
איך הרגשת כשראית אותו במיטת האשפוז?
"לא ידעתי למה לצפות, אמנם ראיתי אותו כל הזמן בטלפון אבל לא ציפיתי לכל המכונות שמסביב, לרעש ולעובדה שהוא לא באמת יכול לדבר בגלל המורפיום והרבה תרופות שדי מטשטשות אותו. נכנסתי ללא מודע, אבל זה היה אחד מהדברים הכי מחזקים שהיו לי ואני מניחה שגם לו".
הבן הקטן שלכם מרגיש שמשהו קורה בבית?
"הוא בן עשרה חודשים ולמזלי לא כל כך מבין, אבל אני ממש מרגישה שהוא מרגיש את זה שאבא רחוק. בכל פעם שאני מדברת עם אבשלום הוא כותב לי הודעות שחוזרות על עצמן, שהוא רוצה לראות את במבי, הילד שלנו. אני מקווה שהפעם הבאה שניפגש לא תהיה עוד שלושה וחצי שבועות, למרות שאנחנו יודעים שהתהליך ארוך".