אחד התיעודים המטלטלים מהפיגוע הנורא בחדרה שבו נרצחו שניים ונפצעו עשרה ישראלים, הוא זה שצולם בתוך מכוניתם של בני הזוג אסי ואורלי מדינה. השניים סיימו סידורים בעיר ונקלעו לזירת הפיגוע, כשבתוך שניות הבינו כי הם נמצאים בסכנת חיים אמיתית ושעליהם לחפש את נתיב הבריחה אל מקום בטוח.

"אשתי ואני נסענו לבנק להביא טופס מהאשנב. כל הסיפור היה אמור לקחת חמש דקות", שיחזר מדינה בשיחה עם ניב רסקין, "לחשוב שדקה לפני עוד רצינו לקחת את הילדים איתנו ובסוף לא לקחנו אותם. כשחזרנו מהבנק שמענו קולות ירי. בהתחלה חשבתי שזה נפצים, כי מי תיאר לעצמו שמטר מהבית יקרה דבר כזה. הזיה".

"שנייה-שתיים אחרי ראיתי אופנוע בא מולי ונזרק לכיוון הקיר. הבנתי שיש פה בעיה, אבל עוד לא הבנתי שירו עליו", המשיך מדינה, "האטתי את האוטו ועצרתי 40-50 מטר מאיזור הפיגוע. ראיתי את המחבלים על הכביש, והם ירו על האוטו. באתי לשים רוורס כדי לנסוע אחורה וגיליתי שהאוטו לא זז. שאלתי את אשתי, 'מה עשית? כיבית לי את האוטו?', היא אמרה - 'לא נגעתי'. אמרתי לה - נפגענו, פגעו באוטו. ידעתי שזהו, שאנחנו מתחבאים בתוך האוטו".

מה עבר לך בראש ברגעים האלה?
"פחד, אימה. כל החיים עוברים מולך עכשיו. חשבתי, איך אני בורח מפה? המחבל ירה לכיוון שלנו, התכופפנו. אמרתי לאשתי לא לצאת. חיכינו שיחזור חזרה לכיוון השני שהוא ירה בו מקודם ואז נוכל לפרוץ את הדלת ולברוח החוצה. המזל שהחיילים חתרו למגע והמחבלים הסיטו את עצמם לכיוון השני. ברגע הזה בדיוק ברחנו מהאוטו. אשתי ואני מרגישים מחוייבות לחיילים שבלי ההיתקלות איתם לא יודע אם היינו פה היום".

איך מתפקדים תחת פחד קיומי כזה?
"אני נהג משאית, רואה איך חסמו כביש שמה או זרקו אבנים שמה, חשבתי - מה יקרה אם אקלע למצב כזה? עשיתי לי כל מיני סנריויים כאלה בחיים וזה עמד לטובתי. כל אחד צריך לחשוב על הסנריו הזה בראש שלו. דיברתי הבוקר על הבנות ואמרתי להן - ראיתן? לא איבדתי עשתונות. אתן צריכות לחשוב מה תעשו אם יקרה לכן דבר כזה".

אחרי שיצאת מהמכונית הלכת להזהיר אנשים אחרים.
"אחרי שיצאנו מהאוטו הלכתי אחורה לרמזור וחסמתי את הכביש כדי שאנשים לא ייכנסו לכיוון הזה. אשתי ברחה לגמרי, אני לא ברחתי ולא איבדתי עשתונות. אחרי שנגמר האדרנלין, אשתי קיבלה סטרס. היא נכנסה ללחץ וחרדות, הלכנו לבית חולים ואמרו לנו לדבר על זה. היא בבית מפורקת. ישנו בלילה ביחד מחובקים עם הילדים, אשתי בכתה כל הלילה. היא אמרה לי, 'אולי לא היינו חוזרים הביתה היום לילדים'".

מה חשבת כשגילית שהמחבלים הם אזרחי ישראל?
"התקשרו אליי חברים ערבים מאום אל פאחם ומוואדי ערה, שאלו מה איתי ואמרו שהם מצרים על דבר כזה, שזה עושה להם נזק. אני עובד איתם, אני על משאית וכל היום באתרים. כשהלכתי לעבודה ערבים חיבקו אותי. כואב להם על הדבר הזה ועל הנזק. חדרה היא עיר מעורבת, יש פה הרבה מאוד ערבים. גם ערבי תמים יכול היה ללכת שם ולהיקלע לזה. זה בידיים של בית המשפט - בן אדם כזה שמגיע אליו, אסור לו לצאת משם. כל אחד כזה זה פצצה מתקתקת. מי שמשתייך לארגון כזה אסור לו לצאת מבית הכלא".