mako
פרסומת

אברי גלעד: "אבא שלי היה איש פגוע, השואה שיבשה את דעתו"

לגדול כילד להורה שורד שואה היא חוויה שרבים מתארים ככזאת שמלווה באתגרים לא פשוטים. הטראומה מהאובדן הפכה לדאגה שלעתים תכופות הייתה משקולת על כתפיהם של הילדים. אברי גלעד תיאר ב"המטבח המנצח VIP" את ילדותו תחת צלה הכבד של השואה והלקח שלמד מכך על האבהות שלו: "זה הרס לי את הילדות"

דסק קשת 12
mako
פורסם:
אברי גלעד
צילום: מתוך "אברי ושרקי", קשת 12
הקישור הועתק

הטראומה שסחבו איתם שורדי השואה השפיעה במידה רבה על האופן בו גידלו את ילדיהם. מי שיכולים להעיד על כך הם איש התקשורת אברי גלעד והמסעדנית רותי ברודו, אך הילדות שלהם הייתה שונה בתכלית. אמש ב"המטבח המנצח VIP" (פרק חדש הערב, אחרי החדשות, קשת 12) הם שיתפו בהתמודדות שלהם.

גלעד היום הוא אבא לשלוש בנות והאופן בו גדל השפיע על גישת ההורות שלו: "מהשנייה שנולדה לי ילדה, זה הפך להיות הדבר מספר אחת בחיים שלי, להורים שלי הייתי מספר אחת שאתה לא רוצה להיות. זה שכל הזמן מעורר דאגות, אבא עומד בחלון, מחכה שאני אבוא ואם אני מאחר בחמש דקות הוא כבר רץ ברחוב וקורא בשמי".

ברודו, בת לשורדי שואה כמו גלעד, תהתה אם זה מקור החרדות של אביו והוא אישר: "ד"ר מנגלה לקח לו את אבא מהידיים ושלח אותו למשרפה, לא מתאוששים מזה, במיוחד כשנולד לך ילד פתאום. בבית קיבלתי דאגה, לא אהבה. דאגה זה משהו שמתחפש לאהבה, האוהב נותן לזולת להתפתח על פי דרכו, הדואג שם את המתפתח בתוך קופסה של צרכיו שלו, תמיד 'למה עשית לי את זה?'".

ברודו הזדהתה עם המשפט האחרון, אותו שמעה גם בביתה, אך אצלה נזקי השואה של ההורים התבטאו בצורה אחרת: "אנחנו הרגשנו בדיוק הפוך, קרש הצלה של ההורים שלנו, שני ההורים היו בשואה ושניהם היו מה שנקרא 'לא מסוגלים'".

פרסומת

"אתה היית יכול לצאת לטיולים?", תהתה ברודו וגלעד לא הפתיע אותה: "לא, אבא שלי דרש לבוא איתי ואז לעשות לי בושות. הוא היה איש פגוע מאוד, האיש הכי מצחיק ומתוק שהכרתי, אבל הפצע של השואה, הפוסט-טראומה המטורפת של מה שהוא עבר שם, שיבשה את דעתו לגמרי. הוא החמיץ, באיזשהו אופן, את האיש שהוא היה יכול להיות, זה היה עצוב לראות ונורא קשה לחיות בצל הדבר הזה".

שותפתו בתוכנית, האומנית הרב-תחומית אילון נופר, שיבחה אותו: "זה כל כך מדהים שלא העברת את זה הלאה, האבהות שלך כל כך לא כזאת, איזה תיקון". גלעד השיב עם סיפור מרגש על בתו: "זאת משימת חיי, משעה שהייתה לי ילדה ראשונה, נשבעתי לתת אהבה מזינה, מזוקקת מדאגה, זה הרס לי את הילדות. כשאחת מבנותיי הייתה בת 4 וידעה לכתוב, היא כתבה לי ברכת יום הולדת. היא כתבה 'אבא, תודה שאתה מרשה לי לטפס על עצים'. בלב אמרתי 'תגידי תודה לד"ר מנגלה'"