איך אפשר שלא להבין את מעין. בן מראה לה שהוא נמשך אליה, שהוא נהנה בשיחות איתה, שהיא מצחיקה אותו וכיף לו בכל רגע נותן. אבל הוא מסרב להודות בזה, הוא לא מוכן להוציא את שלושת המילים שהיא מחכה לשמוע יותר מכל: "אני מתגעגע אליך", או אפילו אם אגזים - "יש לי רגשות". בואו נודה באמת, לא מעט אנשים היו משתגעים במקומה של מעין, כי אין דבר יותר מערער מלהרגיש שמה שמשדרים לך זה לא מה שמרגישים.
וגם אצלה, נראה שהסבלנות מתחילה להיגמר. מעין בדרך לשבור את הכלים ולהגיד שהיא לא מוכנה לתת את כל כולה כשהאדם שמולה לא מראה שהוא נותן אפילו חצי מזה. הוא יכול לחבק אותה עד מחר, לפזר נשיקות ונגיעות, אבל כל זה לא נותן את הביטחון שמילה אחת יכולה להעניק, מילה שנותנת תוקף למעשים. כי בסופו של דבר – כל אחד מפרש אחרת את החיבוק או את אותה הנגיעה שהעבירה צמרמורת בכל הגוף. בזמן שמעין בטוחה שזה אומר שבן מאוהב בה עד מעל לראש – יכול להיות שעבור בן מדובר סך הכל במגע לגיטימי עם מישהי שהוא יוצא איתה, וזה ממש לא חייב לבוא עם רגשות.
וזה בעצם מה שמעין מבקשת. היא רוצה את הפירוש של המגע. היא רוצה להבין אם החיבוק שלו אומר במילון בן אביבי: "אני נמשך אלייך", או אם אולי המשמעות של זה היא בכלל: "אני מרגיש אליך משהו". ההבדל ביניהם הוא שמיים וארץ, וכל מה שמעין צריכה ומבקשת זה להבין באיזה ערך במילון בן נמצא.
ואם נתעכב שנייה על הגעגוע שמעין כל כך קיוותה שקיים אצל בן: קשה להבין למה הוא הצליח להגיד את זה לדני בכזאת קלות, אבל מסרב בכל תוקף להגיד את זה למעין. היא מחכה שהמעשים של בן יהפכו למילים, ובין מילים למעשים: בן מפחד. יכול להיות שהוא מרגיש את כל הדברים האלה, יכול להיות שהוא אוהב אותה ויכול להיות שבכל המסע לניו יורק הוא חשב עליה בלי הפסקה. אבל ברייקינג ניוז: אם הוא לא רוצה להודות בזה - הוא ממש לא חייב. כן, למרות כל מה שכתוב למעלה.
> מחפשים אהבה? ההרשמה לעונה השישית של "חתונה ממבט ראשון" נפתחה
כי איך אפשר שלא להבין גם את בן. מעבר לזה שהוא צריך לבחור בעצמו מה להגיד ומתי, יש המון לחץ בזה שמישהו מצפה ממך להגיד משהו. אני מכירה את זה מעצמי, ובטוחה שלא מעט אנשים יצליחו להזדהות - לפעמים גם אם אנחנו מרגישים משהו, ברגע שמישהו ידרוש מאיתנו להגיד את זה, החשק להודות באותה התחושה ירד. כי כל הכיף בלהגיד דברים זה שהם באים מאיתנו, מהלב.
בן אמר את זה חד משמעית, זה בסדר לשאול פעם אחת אם הוא מתגעגע, אבל אם הוא לא ענה על זה – אין סיבה להמשיך לדון בנושא. בהקשר הזה, אני לגמרי מסכימה איתו. יכול להיות שהוא לא מרגיש כרגע את מה שמצפים ממנו להגיד, ואם ידחקו אותו הוא פשוט יגיד משהו רק כדי לרצות, ואז, בדיוק ברגע הזה, הפגיעה לטווח הארוך תהיה הרבה יותר גדולה.
אבל בואו לא נתעסק במה בן מרגיש או לא מרגיש, בואו נתעסק בנושא החשוב באמת - הצורך של בן לא להרגיש שמכופפים אותו. הוא העיד בעצמו שזה יושב על משקעי עבר, וגם בלי ההסבר הזה, ברור שהבקשה שלו לגיטימית לגמרי. בן רוצה לשלוט על מה שהוא אומר ולא להרגיש שמישהו אחר בוחר לו את המילים שיוצאות לו מהפה. כי כנראה שלמילים יש חשיבות כל כך גדולה אצל בן, עד שמשפט קטנטן כמו "אני מתגעגע", מבחינתו אומר הרבה יותר.
בן לא מודה שיש לו רגשות למעין, והאמת? זה ממש אבל ממש בסדר. הדבר האחרון שבן צריך לעשות בתהליך הזה זה להגיד דברים כי מצפים ממנו. להגיד דברים בשביל לא לפגוע ובסוף לפגוע בענק. הוא לא מוכן לצייר מציאות שהוא עדיין לא חי אותה בעצמו, הוא לא רוצה לתת תחושה שהוא שם ב-100% כשהוא בכלל לא בטוח שזה נכון, הוא רוצה להיות אדם שפיו וליבו שווים.
אבל מעין צודקת. וגם בן צודק. כי יש מקרים שאין נכון ולא נכון - יש פשוט התנגשות חזיתית של שני צרכים, וכל אחד מושך קצת יותר מידי לצד שלו. בין הצורך של מעין לתקף את המעשים של בן במילים, לבין הצורך של בן להגיד את הדברים בזמן שלו ולתת להם להגיע ישירות מהלב, צריך רק דבר אחד: לשחרר טיפה את החבל משני הכיוונים לפני שהוא יקרע.