דחייה היא נושא שקשה לכולנו להתמודד איתו. אני מאמינה שלחלקנו זה גם קרה - צד אחד רוצה קצת יותר מהשני ומשהו במערכת היחסים מתחיל להתערער. כשזה קרה לי, הרגשתי מאוד מבולבלת ושאין לי את היכולת לתת את האהבה והרגש שמצפים ממני. וזה מתסכל. למרות שניסיתי, הקשר לא התפתח למשהו חזק ויציב והבנתי שזאת הנקודה שבה צריך לעצור. אז למה אנחנו עושים כזה סיפור גדול ממשיכה? הרי זה נושא שלרוב יהיה אחרון ברשימת הדברים שאנחנו מחפשים בבני זוג.
גם בחתונה ממבט ראשון הזוגות העלו כמעט מיד נושא המשיכה הפיזית. אבל הרגע שבו אמיר זהבי הודה באומץ שהוא לא נמשך לבת הזוג החדשה, לא בדיוק עבר חלק למי שצופה מהצד. בעוד שדנית נראית מאוהבת עד מעל לראש, אמיר בעצם לא סגור על עצמו אבל עושה בכאילו? ואם הוא מפחד שהציפייה של דנית גדולה משלו, גינוני חיבה רומנטיים בטח לא עוזרים להנמיך אותה.
>> אל תפספסו את כל מה שקורה באינסטגרם של חתונה ממבט ראשון
אז שנייה לפני שאנחנו שופטים את הסיטואציה, בואו נסתכל על התמונה בזום אאוט. אמיר מצטייר כבחור שמעיד על עצמו שהוא לא דברן (בניגוד לשיחות שלו עם המומחים), בעוד דנית ביקשה ורצתה בדיוק את ההפך. מצד אחד, נדמה לה שאמיר הכי אמיתי איתה כי הוא מסביר שקשה לו להתבטא, מצד שני הוא לא באמת חושף בפניה את מה שאנחנו בבית כבר יודעים. התבלבלתם? גם הוא. אמיר מנסה לדחות את הרגע של ה"שיחה", שתהיה נחיתה קשה למציאות. אני יכולה לנסות ולהבין את ההרגשה שלו. הוא לא רוצה שדנית, בעלת הנפש העדינה, תפגע ממנו. הרי הוא עדיין לא סגור על עצמו, ואם יתוודה בפניה עכשיו – אין דרך חזרה.
חדי העין שמו לב שההיסוס הראשוני הגיע מיד אחרי החופה, אבל רק בירח הדבש נפל לאמיר האסימון. הוא הבין שדנית היא בחורה מקסימה, חמה, רגישה, מצחיקה ומדהימה - אבל גם שהוא לא נמשך אליה מבחינה אינטימית אלא רק חברית (רלי ואלעד, מצלצל לכם מוכר?). ועדיין, אמיר בוחר מוכן לתת צ'אנס אמיתי לקשר ולשים את עניין המשיכה המינית בצד.
נאמר לזכותו של אמיר - יש לו רצון. הוא נלחם מהשנייה הראשונה שהבין שהמסע הזה הולך לשנות לו את החיים ואת החשיבה שלו לגבי זוגיות. כבר בהתחלה הבנו שהוא ממש בררן (כמו רובנו, לא?), אבל עדיין נחוש לצאת להפלגה אל עבר הלא נודע. אמיר, בניגוד לשאר המשתתפים, בחר להיכנס לתהליך בפעם השנייה ומבחינה נפשית זה לא פשוט בכלל. כרווק תל אביבי שיצא להרבה דייטים הוא נוטש את חיי הרווקות שלו, ומכין את עצמו (ואותנו) שהוא בעייתי אבל מוכן לתהליך. הוא מתמסר למילים ומבטיח למומחים ללכת על זה בכל הכוח כדי ללמוד על מה שחסר לו - אהבה וזוגיות.
אבל מילים לחוד ומציאות לחוד, כי אמיר לא תיאר לעצמו שהוא יצטרך את כוחות הנפש האלה כל כך מהר. למה? כי נראה ששידכו לו את הבחורה הכי רחוקה ממה שציפה או הכין את עצמו אליה. כנראה שהוא התבלבל בפורמט, זו לא תוכנית כבקשתך. חתונה ממבט ראשון היא תוכנית שעוזרת לנו להתמודד עם פחדים, ביקורת אישית, סטיגמות, פרפקציוניזם, מסכות ומגננות שאותם צברנו במהלך החיים והובילו אותנו לרווקות מאוחרת.
אני מודה, גם לי היו סיטואציות שבהן ניסיתי להתחפר במיליון תירוצים בסגנון של אמיר - "אני לא דברן", "אל תיבהלי ממני", "אי אפשר לגור אצלי כי אין לי מכונת כביסה" (נו, באמת). פשוט כי לא תמיד מוצאים את המילים להגיד בצורה יפה שאנחנו לא בעניין. השיעור שאני למדתי הוא שאי אפשר להתעלם ממשהו שלא מרגישים. אבל גם שכדאי מאוד להיות כנים כבר מתחילת הקשר, כי אחר כך זה רק נהיה קשה יותר.
במהלך החיים אנחנו מכירים אנשים מדהימים, שבחיים מקבילים היו יכולים להיות בני הזוג שלנו, ואפילו אלה שנקים יחד משפחה. אז למה זה לא קורה איתם? כי בסופו של דבר, הכל עניין של טיימינג, מוכנות אישית, בגרות וכמובן משיכה. לא רק משיכה חברתית אלא משיכה פיזית ואינטימית. מניסיוני, משיכה אינטימית לא חייבת להיות אישיו בהתחלה, כי לא תמיד היא שם מהרגע הראשון. משיכה יכולה להיבנות לאט ובשביל להגיע לנקודה הזאת צריך הרבה רצון להכיר, אחרת אנחנו נהיה עיוורים לפוטנציאל שטמון בקשר. לא משנה מי עומד מולנו.
ועדיין, אני רוצה להיות אופטימית ולראות ניצוץ קטן של תקווה שהקשר עוד יתפתח לסיפור אהבה. לא לכולם אהבה באה בקלות. תראו את אמיר, הרי הוא כבר אמר שיצא להרבה דייטים ושום דבר לא נתפס, אז כנראה שהוא צריך לעבור את הדרך הזאת כדי להבין שזוגיות זו עבודה קשה שמלווה בהרבה סבלנות. ובינתיים, נראה שלאמיר יש הרבה ממנה.