שלוש שנים של תואר בתקשורת לא לימדו אותנו, מה שפרק אחד עם מור לרמן ומאור פינקלשטיין הצליח ובגדול. בחייאת, תנו לנו 48 שעות עם הזוג של חתונה ממבט ראשון, וכל הצרות בעולם נפתרות. מה שהתחיל בחוסר תקשורת משווע אצל חבריו של רמזי הרומז (מאור), הפך במהירות לנסיעת מבחן שמבטיחה דף חדש ואנרגיות חיוביות. והשאלה שלנו היא כזאת - איך הם הצליחו? אז התיישבנו על ספת המומחים, רשמנו לעצמנו כמה הערות ופתחנו בקורס מזורז לתקשורת one-on-one. אז מה בסילבוס? הנה התשובות.
השיחה של מור-שחר-מאור פתחה לנו פתח קטן להבדל גדול בתקשורת של השניים. מור פשוט רוצה לדבר על הדברים, מה שנכון ומובן בכל זוגיות. אבל לפעמים זה לא בהכרח הדבר הפשוט ביותר, במיוחד כשמאחורי המילים עולות כמה נקודות רגישות. כמו למשל סידור המיטה-ספה, שמעמיד את מאור בין הפטיש לסדן. מצד אחד הוא לא רוצה ללחוץ, מצד שני הוא כן רוצה את הקרבה, שדווקא במקרה שלו יכולה לפתוח ערוץ תקשורת חדש שלא בהכרח מתבטא במילים.
שלא תטעו, יש פה ראייה רחבה יותר מסידורי שינה. מור מבקשת ממאור לממש את זכות הדיבור שלו ולהתפרץ לשיחה, מה שמנוגד לטענתו לאופי שלו. אין פה נכון או לא נכון, יש פה שני צדדים שצריכים להתקיים בשיח ולהם גם יתרונות וגם חסרונות. לפעמים דווקא להקשיב, לתת לשקט לעשות את שלו ולא לחפש שישמעו אותך, זאת הדרך הטובה ביותר להבין את איש השיחה מולך. לפעמים דווקא לקחת את המושכות בידיים, להשמיע את הקול שלך ולא לחשוש מעימותים, זאת הדרך הטובה ביותר להביע את עצמך. אלו שתי דרכים שצריכות להתקיים בדו שיח, והחכמה היא למצוא את האיזון בין השתיים.
אם בשיעור הקודם למדנו שיש כמה וכמה דרכים לתקשר עם האדם שמולך, עכשיו הנושא שעומד על הפרק הוא תקשורת בין בני זוג. מובן שיש כל מיני אינטראקציות בין בני אדם – משפחה, חברים ועמיתים לעבודה הם רק חלק מרשימה ארוכה, שכוללת בתוכה גם אינטראקציה בין שני אוהבים. או לפחות שניים שמנסים להפוך לכאלה. לכל סוגי הקשרים יש קצב מסוים, ובמיוחד בזוגיות חשוב להתאים את הקצב אחד לשני. כשיש פער בקצב, יש פער בתקשורת ובדיוק כאן עולה הנקודה הבעייתית. ברשותכם, נחזור כמה פרקים אחורה לריענון החומר הנלמד.
בתחילת הדרך מאור היה בעניין, בעוד שמור פחות התלהבה. אחרי שחזרו לארץ מירח הדבש, מור החליטה לפתוח דף חדש, אבל דווקא כשהיא התקדמה צעד אחד קדימה מאור פסע את אותו הצעד לאחור. אפשר להבין, הרי אף פעם לא נעים להתבוסס בדחייה. המצב שנוצר הוא כזה: מאור העלה את חומות ההגנה, מור בדיוק הורידה אותן וכך מרפי התערב לו בטיימינג החשוב מכל. היא ציפתה ליותר תקשורת, הוא ציפה ליותר חום ועד שמישהו מהם לא יצליח לענות על הציפייה של האחר, הסמרטפון הוא הנחמה האולטימטיבית. ועכשיו באמת: נסו להבין מה הקצב של הצד השני, תתפלאו כמה דברים תצליחו להבין.
בחסות דני, מאור הצליח להוציא את שעל ליבו בחדר המומחים. הוא הסביר למור מה שהיא כבר מזמן הבהירה לנו – מאור הוא לא הגבר שחשבה שתפגוש מתחת לחופה. עד השיחה הזאת, הנושא ריחף לו באוויר בין השניים, ועכשיו כשהאמת נאמרה אפשר להתחיל להתמודד. יש פה שני שיעורים חשובים שכדאי לנו ללמוד – עדיף לדבר על רגשות גם אם הצד השני לא יאהב לשמוע את הנאמר. זה בדיוק הפתח שבו שני הצדדים מבינים את הקצב, ויכולים להגביר או להחליש את הצעדים כדי ללכת זה לצד זה.
השיעור השני הוא שחלומות לחוד ומציאות לחוד. ואם נפרט מעבר לסיסמה – לא רק בתהליך של מור ומאור, אלא בכל תחילת זוגיות קל לנו להתאהב באהבה. אנחנו מוצפים ברגשות ומתלהבים שסוף סוף, הנה זה קורה, כך שאת המקום של בני הזוג תופסת לה פנטזיה אחת שלמה על מי הם ומה הם יכולים להיות. או במילים אחרות, הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו. הפנטזיה הזאת כמובן מתנפצת ברגע שהזמן חולף, ומולנו ניצב פתאום אדם עם סל תכונות שפחות ציפינו לו. חשוב לזכור שאמנם גם מור הגיעה עם ציפיות לסל תכונות שלא התממשו, אבל לפעמים דווקא מה שעומד מולנו הרבה יותר טוב מכל מה שיכולנו לצפות לו. אז בואו פשוט נכיר?
אחת התובנות היפות שמור הגיעה אליהן היא עניין הצודק-לא צודק בין כותלי הזוגיות, וכאן למעשה טמון כל היופי. כמה פעמים שמעתם על חברה שסלחה על בגידה של בן הזוג? או על החבר שחזר לאקסית המיתולוגית בפעם המיליון? מהצד, אנחנו מבינים שהצדק נמצא איתנו, אבל מה שאנחנו לא מבינים הוא שנושא הרגש לא פתוח לדיון ציבורי. גם בתוך מערכת היחסים, הכל קם ונופל על רגש. אם אכפת לנו מהאדם שמולנו, אוטומטית נהיה סלחניים יותר, וכאן תחום השיפוט של נכון-לא נכון פשוט מאבד מהתוקף.
זה לא אומר שלא צריכים להיות גבולות גזרה, זה אומר שצריכה להיות הבנה שיש פה שני אנשים שמגיעים עם שני בסיסים שונים. מטרת הקשר האמיתי היא להפוך את השניים לבסיס משותף אחד, כך שיום יבוא וממנו תצמח גם משפחה. נכון, כולנו גדלנו אחרת, התחנכנו על ערכים שונים וצמחנו להיות האנשים שאנחנו היום, אבל זה לא אומר שמי שגדל אחרת בהכרח טועה. זה אומר שהוא בהכרח שונה, ודווקא השוני שלו יכול להיות היסוד שהיה חסר לנו כל השנים האלה כדי להיות שלמים. אז בפעם הבאה שמישהו טועה בעיניכם, תנסו להקשיב במקום להעמיד אותו על הטעות, לכו תדעו, אולי תצמח פה זוגיות מופלאה. ואחרי כל זה, בחייאת, תקלילו.