“התגרשתי לפני כמה שנים”, סיפרה לי ר״ח, ״אני מגדלת את ילדיי באהבה, וחשבתי לפרגן לעצמי סיכוי לגבר חדש בחיי, אז נרשמתי לאתר הכרויות. היו לי מספר התכתבויות ודייטים, שדי מהר הגיעו לאותו מקום: גברים מצפים ממני (כבר בדייט שני או שלישי) להיכנס איתם למיטה, ואני לא מסוגלת לעשות את זה עם בן אדם שרק עכשיו הכרתי. אחרי שיחה קצרה אני נותנת בהם אמון, ואז הם שולחים לי סמסים נוטפי זימה. וכשאני לא בקטע, הם 'מזהירים' אותי שהיום אנשים נכנסים למיטה די מהר, ואם אני לא בעניין, (כי אני 'קרה'), לעולם לא אמצא בן זוג, ואשאר לבד. 

ואני ממש לא בן אדם קר! אני חמה ומחבקת, אוהבת סקס ויכולה ליהנות ממנו מאוד - אבל חייבת קודם את תחושת הביטחון שלי בגבר. וממתי מישהו שלא מכיר אותי קורא לי 'מתוקה', 'ממוש', 'מאמי' ו'מותק'? אלה לא כינויים שאמורים לבוא מאהבה ואמפטיה אמיתית? איזו משמעות יש לזה, אם הוא קורא לי ככה, ושניה אחרי,  הוא זורק אותי, כי לא נכנסתי איתו למיטה? 

ומצד שני - אני מבינה שעולם הדייטינג כבר לא מה שהיה פעם. אין סיכוי שמישהו יביא לי פרח ויזמין אותי לארוחת ערב כבר בדייט הראשון. אז אולי אני צריכה להתבשל לבד עם עצמי עוד קצת זמן, עד שהרעב לסקס יכריע אותי?! כי אני רעבה לסקס ולזוגיות ולקשר, ולמישהו שישמור עלי מכל הסוטים האלה. כל פעם אני נפגעת מחדש מזה שזורקים אותי כשאני לא 'משתפת פעולה'. כבר התחלתי לחשוב: אולי אני צריכה 'לזרום', כמו שקוראים לזה היום?

ומצד שלישי, אני כבר ממש מרגישה מוטרדת מינית. את צריכה לראות את תיבת ההודעות שלי. אם הייתי הולכת למיטה בדייט שלישי עם כל אחד שהכרתי בחודש האחרון, הייתי מרגישה מחוללת לגמרי ונגעלת מעצמי. הלפ!״

אישה יקרה, פתחת פה מיליון חלונות מחשב, ונטפל בהם אחד אחד:

זה לא בסדר להכליל, והנה אני מכלילה: אתרי ההכרויות, מלאים (מלאים? מפוצצים!) בגברים שתחת הכותרת "מחפשים זוגיות" - מחפשים, בעצם, פרטנריות לסקס. ואם תצא להם מזה גם זוגיות – אז יאללה, פ'סדר. וזה אכן בסדר - ובלבד שגם הפרטנריות האלו מבינות את מהות המשחק שהן משתתפות בו, כדי שהוא יהיה הדדי. ולפי רמת הזעזוע שלך מ"כולם", ניראה לי שאת לא ממש מבינה באיזו זירת "שוק בשר" את פועלת. בלי כלים, בלי תמיכה עצמית - שאני קוראת לה "בטן מנירוסטה", ובעיקר - בלי הבנה שזה מה שקורה. תוסיפי לזה שאת מה זה עתיקה בכל הקשור לביטויים ולשפה (לשפה, לא למעשים!) ותקבלי את הסיבה למפח הנפש שלך. 

אז יאללה, יקירה, תתעוררי, ותריחי את החביתה. כי הרי כל התרבות שלנו נהייתה מילות קרבה לפני שיש קרבה ("מה השעה, אחי?"), אז מה את לוקחת את כל ה"מאמי-מאמוש-מותק" האלה בצורה כל כך אישית? ומצד שני, אם את ממשיכה לדייט ראשון עם גבר שהציע לך בסמס ובתיבת הדואר חמישים גוונים של אפור, למה את מופתעת מזה שהוא מופתע מזה שאת לא זורמת איתו - לפחות לגוון אחד? אלא שגם אם טעית בהתנהלות - עדיין, לאף אחד אין אור ירוק לגעת בך, לפני שגם את מסכימה.

ועכשיו למציאות שלך. לכל בנאדם יש ״סיפורים פנימיים״, שהוא מספר לעצמו, לפי תפיסת המציאות שלו. ואם הוא יספר אותם לעצמו מספיק פעמים - הם יהפכו ל״אמת״ שלו. וה״אמת״ הזו שלו היא מה שאני קוראת לה: ״התוכנית של הארכיטקט״. וכדאי לך לדעת שהחיים שלנו לעולם יהיו בנויים •בול• לפי התוכנית הזו, שמותר לקרוא לה ״תוכנה״. לטוב, או לפחות טוב. ולפי התוכנה שלך, עושה רושם ש״כולם״ כאלה. אז נכון שיש מלא כאלה, (ראי את הסעיף הפותח), אבל לא ״כולם״ כאלה. וזה ממש באינטרס שלך למוסס ולפורר לעצמך את התוכנה המוצקה הזו שלך.

ואיך תעשי את זה?
בכך שבכל פעם שתחשבי ש״כולם כאלה״ - מיד, על המקום, תביאי לעצמך 3 הוכחות שלא ״כולם ככה״. גם אם תשתמשי בשם של אח שלך, של ידיד גיי, או של אבא שלך. כי לא משנה פה הייחוס המשפחתי - אלא רק האיכות האנושית. ואם יש בעולם גבר •אחד• שהוא לא ״כזה״ - יש עוד רבים כמוהו, רק שטרם הגעת אליהם, בגלל שהתוכנה שלך מבחינה רק ב״אלה״. כי מחשבות הן תדר. ותדר דומה נמשך לתדר דומה. ובקיצור, מרוב הפחד שלך מאלה, את מגיבה, כנראה, רק לאלה. 

ואם ״כולם" מתסכלים אותך באותו האופן, אולי בפגישה עצמה ״בורחים" לך דברים, שלא היית רוצה שיברחו - וגם אין לך מושג שאת עושה את זה? ואולי את מתנהלת בפסיביות נשית מסורתית, ומצפה שהם ינהלו את הסיטואציה? כי אז הם באמת מנהלים אותה - אבל לכיוונם. ואולי זה קורה דרך נחמדות יתר מצדך? (הרבה מדי, מהר מדי - מרוב הגעגוע לחיבה), ואז הם מפרשים את זה אחרת ממה שהתכוונת? ואולי זה קורה כי את מגיעה לפגישות במצב צבירה "פעור"? (נזקקת מדי, לא ״אסופה״, ולא מהווה את נמל הבית של עצמך - שאליו תמיד תוכלי ליפול בביטחון?). ואז הם מריחים שאת מורעבת מדי, עם הלשון בחוץ מדי, ורוצה בקשר מדי. ואז "המחירון הפנימי" שלהם, מולך, עולה מדי. ושווה לך לברר עם עצמך ביושר את כל הסוגיות האלו.

דבר נוסף: כדאי לך מאוד להפסיק להגדיר את עצמך כ״רעבה״ (לסקס, לזוגיות, ולקשר), ופשוט להחליף את ה״רעבה״, ב״רוצה״. תקפידי לך על ניקיון שפתי, נשמה! כי מושגים שגויים הופכים להגדרה עצמית שלא טובה לך, ואז למציאות שלא טובה לך. ואת גם לא צריכה ״מישהו שישמור עליך מכל הסוטים האלה״, כי את לא כיפה אדומה הקטנה, שצריכה עכשיו גבר גדול, שישמור עליה מכל הזאבים. יאללה, יפה, תחזירי את עצמך במיידי לגודל האמיתי שלך. ואז •את• תשמרי עלייך מכולם, בהתנהלות אחראית. ואיך תגדלי במיידי? בכך שתשני את התפיסה העצמית שלך מ״קלימרו האפרוח״ - ל״חמור גדול״ כבר, מה שכולנו ככה מרגע שיש לנו ילדים. 

ומילה בעניין ההצעות הכל כך מגונות בעינייך: אם מדובר בשני בוגרים עם רצון חופשי - בעיני, זה הדבר הכי לגיטימי בעולם להעניק ולהתכבד בכל המחמאות של התשוקה הגברית. היא הרי לא נוחתת לך על הראש מזרים ברחוב, בלי הקשר. אז אולי תלמדי להכיל אותה - במקום להזדעזע ממנה? ויחד עם זאת, (ובו זמנית, כי זה לא סותר!) תספרי לממהר הזה בחיוך ובקוקטיות, שהזמן לזה בהחלט יגיע – אבל רק כשתהיי מוכנה. והנה כך, דרך התגובה המחוייכת שלך, הוצאת את כל הדרמה מהסיפור.

ואם הוא לא מוכן להשקיע בך את הזמן הזה עד שתהיי מוכנה? מצוין. בון וויאז' חביבי. כי מישהו אחר יהיה מוכן לכך. ואת תעמדי בכל ה״עוזבים״ האלה, עד שיגיע הבנאדם הנכון, רק אם תהפכי את עצמך למשק עצמאי לחלוטין ובלתי מתפשר. שזה: "החיים שלי מלאים ומצוינים גם ללא גבר. וכשיגיע הגבר הנכון, הם עדיין יהיו מלאים ומצוינים. פלוס גבר". כי ככה את תבני לך אותם. תורידי כבר את מושג ״הגבר״, מהכן הגבוה מדי הזה, שחינכו אותך לשים אותו שם.

ולבסוף, מילה על ה"עוזבים" וה״לא מתקשרים יותר": את מפסיקה להיעלב (ברגע זה!) מגבר שמפסיק להיפגש איתך בגלל שלא, (או כן), זרמת איתו לסקס. מפני שהכל עניין של טיימינג ותדרים הדדיים שמתאימים - או לא. כי אם נועדתם להיות ביחד, אתם תהיו - גם אחרי לילה של יזיזות, ושגיאות התנהלות גדולות. ואם לא – זה לא יקרה. ככה שלא רק שאת לא נעלבת – את גם מודה לאלוהים שהוא עזב. כי הרע באמת היה, אם הוא •לא• היה עוזב - וממרר לך את חייך - לידך. ולפי שהוא עזב - הוא סימן את עצמו כ״לא נכון לך״.  כי ה״נכון לך״ - היה ונשאר. ככה פשוט.

אז מה יש לך להתאבל על מה שלא שלך? תלמדי שפה חדשה: הוא לא "דחה" אותך. הוא רק •ניפה עצמו מתוך עולמך•, כדי להשאיר לך אותו פנוי רק לגברים הנכונים לך. לא מתנה?