"לא מחכים לי תפקידים בחוץ, אף פעם לא חיכו לי, אני צריכה ליצור", ככה ליטל שוורץ הסבירה בפשטות את מערכות היחסים המורכבות שלה עם עולם הבידור, ועם האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה בפרט. אחת היצירות הבולטות של שוורץ היא הסדרה "חברות", אשר נכתבה בתקופה מורכבת בחייה, ועליה היא לא קבלה את ההערכה לה היא ראויה, כך היא טוענת.
"היה לי דיכאון אחרי לידה, פתאום יש ילד בבית קטן - מבחינתי הקריירה נגמרה", היא שיתפה את רפי רשף בשיחת פתוחה ב"אינטימי" על הרגעים שאחרי הלידה, התקופה בה החלה ליצור את הסדרה. "מבחינתי הכל נגמר. חשבתי שאני לא מתאימה להיות אמא, לא כשירה, שאני לא אהיה אמא טובה. יצאתי עם אייל מבית החולים ואמרתי: 'איך לא עוצרים אותנו, מי סומך עלינו?'".
>> פספסתם את הפרק? בואו להשלים ב+12 אפליקציית הסטרימינג החדשה של ישראל
עם התקופה הזאת היא התמודדה במשך שנה, אבל התחושות שליוו השתוללו רק בתוכה, כי מבחוץ היא שידרה עסקים כרגיל. "הייתי אש, עשיתי כל מה שצריך מבחינת אמא. הנקתי, תפקדתי מעולה, אבל מבפנים הייתי מרוסקת". מה שעזר לה להתמודד עם הדיכאון זה הכדורים, והיא הסבירה שלתקופה הזאת יש יותר רבדים ממה שאפשר לחשוב. "הדיכאון היה דיכאון שמח".
היום שוורץ נמצאת על המסך בכל מקום אפשרי, אבל את הפריצה הגדולה שלה היא חייבת ליאיר לפיד, שגילה אותה בערב סטנדאפ אי שם ב-2007 והזמין אותה להופיע בתוכנית האירוח שלו. במהלך השיחה, כשרשף הראה לה קטע קומי לא שגרתי שעשתה מתוך התוכנית ששודרה לפני כמעט עשור וחצי, היא הסתגרה והסיתה את המבט. "קטע לא קל לצפייה. אני מחבבת את הילדה שראיתי שם, כי היא לא פחדה. היום אני יותר מחושבת".
את יותר פוליטיקלי קורקט.
"אני לא אגיד היום בראיון 'רפי בוא נתחרמן'. אני לא אגיד לך שעד הסוף אני לא חוטאת בדבר הזה, אבל התבגרתי. ההתבגרות עושה את העידון".
המופע הזה אצל לפיד המשיך להתקף חרדה כשאת באמצע רחוב דיזינגוף והסתיים במיון.
"בפעם הראשונה זיהו אותי מלא אנשים. יאיר לפיד זאת הייתה תוכנית שכל העולם צפה, זה רייטינג מטורף. אני זוכרת את עצמי הולכת בדיזינגוף ופשוט לא נשמתי. עצרתי נהג מונית ואמרתי לו: 'תיקח אותי אני עומדת למות'. התקשרתי לבן הזוג שלי אייל ולמנהל שלי באותם ימים – אלי ויידן".
כשהגיעה לבית החולים, ההתקף רק התעצם, והסטנדאפיסטית שיתפה בתחושות שליוו אותה בזמן הטיפול המקצועי. "אזקו אותי בבית חולים כי התפרעתי, כי אמרתי שאני עומדת למות. זה היה טראומטי".
זה אמיתי?
"אמיתי לחלוטין. אזקו אותי בבית חולים. שמו לי מוניטור ואז לא חיברו אותי. אמרתי לרופא: 'אתה רואה, אין לי לב'. הוא אומר: 'לא חיברתי אותך גברת, תירגעי'. זה היה טראומתי".
כמה זמן לקח עד שהבנת שזה התקף חרדה?
"פשוט הביאו לי כדור ואז הרופאה ניגשה אליי ואמרה לי: 'את לא עומדת למות זה התקף'".
זאת תופעה שהתמודדת איתה לא פעם בחייך. באיזה נסיבות זה קורה?
"כשקורה משהו חדש, כשאני צריכה לקבל רייטינג על סדרה שלי, כל דבר חדש מביא לי דבר כזה".
את לא מוכנה לוותר על הריגושים האלה.
"אני מוכנה להתאשפז עוד פעם ורק שאעשה עוד, זאת האהבה הכי גדולה שלי".
נושא החרדות הוא רק אחד מבין הדברים איתם נאלצה להתמודד שוורץ בשנים האחרונות. את אביה היא איבדה לפני שנתיים, אליו הייתה קשורה במיוחד ואף מעידה כי היה האדם הקרוב אליה ביותר. כבר בתחילת הראיון כשתמונותיו הופיעו על המסך היא לא הצליחה לעצור את הדמעות.
הוא שיתף רק אותך עד כמה המצב קשה.
"הוא לא רצה להדאיג את אמא שלי ואת אחותי. כשנכנסנו לרופאה הוא ממש רצה לדעת כמה זמן נותר לו לחיות, ואני אמרתי לו 'אתה לא שואל אותה דבר כזה כי אנשים יוצאים מזה'. אבל הרופאה אמרה לו: 'יש לך שנה לחיות, אנשים מתים מזה - זה לא עובר'. אני כל כך קשורה אליו וכבדתי את ההחלטה שלו לא להגיד כלום לאף אחד. בפנים חשבתי שהוא כן יצא מזה, לא האמנתי שאבא שלי יכול למות".
הספקת להיפרד ממנו?
"ליוויתי אותו עד היום האחרון. אבא שלי ואני זה אותו אדם".