עינב בובליל: "כששמעתי שאני בהיריון חרב עליי עולמי"

עינב בובליל מעולם לא חלמה לקבל את תואר המשפיענית המצליחה בישראל, מגיל צעיר הרגישה שהדבר החשוב לה ביותר הוא להקים משפחה ושזה מה שמגדיר אותה לפני הכל. היא מיהרה להתחתן ולהגשים את המטרה כשהביאה לעולם ארבעה ילדים, אבל כשהתבשרה על ההיריון החמישי שלה בגיל 37 - הקרקע נשמטה מתחת לרגליה. בגילוי לב שיתפה את רפי רשף ב"אינטימי" על הקשיים שחוותה בהריונות, ההצלחה שלא הייתה מוכנה אליה וההתמודדות עם חרדות לאחר שהפכה לאמא.

"הילדה הראשונה שלי הגיעה בהזרעה, לא הצלחתי להיכנס להיריון", שיתפה והוסיפה: "אחר כך נכנסתי להריונות רגילים בלי שום התערבות וריף הגיעה בהפתעה לפני שלוש שנים. ההפתעה הכי טובה שקרתה לי בחיים בדיעבד. כששמעתי שאני בהיריון חרב עליי עולמי, הרופאים אמרו לי לעשות הפלה כי אני אסכן את החיים שלי אם אשאיר את ההיריון הזה. הייתי אחרי ניתוחים קיסריים ועברתי מתיחת בטן, הפרופסור אמר לי 'אם היית הבת שלי הייתי אומר לך להוריד את ההיריון'. אבל התייעצתי עם הרב שלנו והוא נתן לי את ברכתו, השארתי את ההיריון וברוך השם נולדה ריף שהיא הדבר הכי טוב שקרה לנו בחיים".

אבל גם לאחר שהפכה לאמא לא הכל עבר חלק, בובליל התמודדה עם חרדות שאילצו אותה לפנות לטיפול פסיכיאטרי. "כשהילדות שלי היו קטנות הייתי אמא מאוד חרדתית. הרגשתי שאני חיה, קמה ועושה את מה שצריך אבל מבפנים אני מתה. בהתחלה לא רציתי ללכת לפסיכיאטר ולא רציתי כדורים, אבל כשהגעתי למצב ממש לא פשוט אמא שלי אמרה לי 'עכשיו את כבר לא יכולה להחליט, אני ואלי מחליטים עבורך. קבענו לך תור לפסיכיאטר'. כשהתחלתי לקחת כדורים החיים שלי השתנו, היום אני כבר לא אמא חרדתית. הפסקתי את הכדורים ואני יודעת להתמודד עם החרדות כשהן מגיעות. אני גם מחנכת את הילדים שלי בחינוך קצת פרימיטיבי, אני לא מסכימה להם לישון אצל חברים או שהבכורה שלי תעלה לחדר עם החבר שלה למשל. הילדות שלי לא יוצאות מהבית בימי חמישי כי הן יודעות שהן צריכות לעזור לאמא, הן מנקות ומבשלות. כמו האחיות של אבא שלי לפני 50 שנים, זה חינוך קצת של פעם, של כבוד וערכים. אבל מצד שני אני מאוד משקיעה בהם בלימודים ובתחביבים שלהם".

שלא כמו הניסיון להקים משפחה, אל עולם הפרסום היא הגיעה לגמרי במקרה כשהוצע לה להצטרף לעונה הראשונה של "האח הגדול". "עבדתי בקניון, הייתי מוכרת בחנות בגדים וניגשו אליי שני אנשים, הם אמרו שאני נראית בחורה מעניינת ואם ארצה להירשם לאודישנים לתוכנית חדשה. בדיוק דיברתי עם חברות אז צחקנו ואמרתי להם 'יאללה כן תרשמו אותי, עוד מעט אהיה מפורסמת וכשאראה אתכן ברחוב לא אגיד לכן שלום'. לא ידענו בכלל מה זה "האח הגדול" אבל הם רשמו אותי והגעתי לאודישן. שאלו אותי מי אני ומה אני עושה והייתי הכי אני, אני לא יודעת להיות משהו אחר. בעל ההפקה היה אלעד קופרמן וכשיצאתי הוא אמר לי 'ברגע שראיתי אותך ידעתי שיש לי תוכנית טלוויזיה'. לפני 18 שנה אנשים כמוני, עממים יותר שבאו מהפריפריה, לא היו בכותרות. זה לא היה פשוט, לא הייתה מישהי כמוני שתצעק, שתדבר, שתהיה פרובוקטיבית, שתגיד מה שהיא רוצה ושלא תפחד מאף אחד. אני גם לא ידעתי כמה התוכנית מצליחה כשהייתי בפנים, חשבתי שזו תוכנית כושלת ואצא תוך יום - יומיים ואחזור לעבוד בחנות בגדים".

אבל הפרסום וזה שזיהו אותך ברחוב לא עלה לך לראש?
"זה היה משהו לא נורמלי, הסתובבתי שבועיים עם שומרי ראש מטעם ההפקה כי היו באים אוטובוסים של אנשים מכל הארץ לבית שלי באשקלון. כשיצאתי מבית "האח הגדול" במקום הרביעי זה היה בתקופה שנינט זכתה ב"כוכב נולד", פגשתי את דודה שלי והיא אמרה לי 'עינב נכון נינט? את יותר מפורסמת ממנה. אין בן אדם במדינה שלא יודע מי זאת עינב בובליל'. אמרתי לה 'על מה את מדברת?', הייתי בשוק חיי ופתאום לא הייתי יכולה ללכת ברחוב. אבל מהר מאוד הכרתי את בעלי, והצעתי לו נישואים אחרי שבועיים של היכרות".

ההורים שלך תמכו בך?
"אמא שלי מאוד תמכה וחיבקה, היא היחידה שהאמינה בי כל החיים עד שהכרתי את בעלי. אבא שלי פחות אבל לא מתוך רוע, כי הוא פרימיטיבי. הוא בן אדם שתמיד הלך על בטוח, גם בעסקים שלו וגם בחיים שלו הוא תמיד העדיף את הדברים הבטוחים ולא להמר על דברים. זה לא פשוט לנהל קריירה כמו שלי עם חמישה ילדים, הייתה לי קריירה מאוד תובענית ונתתי את כל כולי לקריירה ואמא שלי הייתה יד ימיני. היא היום מגשימה את עצמה דרכי, ובגלל זה היא גם תומכת בי בכל. לפני המון שנים היה מקובל במקום שההורים שלי הגיעו ממנו שהבעל הוא המפרנס העיקרי, והאישה היא יותר עקרת בית שמגדלת את הילדים. אמא שלי באמת נתנה את כל החיים שלה עבורי ועבור האחים שלי, ואני ראיתי בבית מודל של אמא שתלויה באבא. בלי אבא אין לה פרנסה, אין לה קריירה, אין לה כלום. נגיד שחס וחלילה היא רוצה לקום ולהתגרש - היא לא יכולה, אין לה לאן ללכת, אין לה מקצוע או כסף. גדלתי בבית שבו אמא מבקשת מאבא כסף ואבא עובד עבודת כפיים בתור קבלן בניין, עובד קשה מאוד ומפחד על הכסף שלו. בגלל שהייתי עדה לכל הסצנות האלה כנראה גזרתי על עצמי שלא אהיה כזו, שלא אבקש מאף אחד כלום ולא אהיה תלויה באף אחד, שאעשה הכל בעצמי ואף אחד לא יגיד לי לא על שום דבר".

היום היא כבר נחשבת לאחת המשפיעניות המרוויחות ביותר בישראל. לפי נתונים היא מחזיקה לפחות בעשרה קליינטים קבועים מהם מרוויחה בין 20 ל-25 אלף שקל, בנוסף ל-20% שמקבלת מהמכירות. "לא תיכננתי את זה. אחרי שיצאתי מ"האח הגדול" הייתה תקופה שירדתי מהעין הציבורית. לא הייתי ברשתות החברתיות, התחתנתי, הבאתי לעולם ילדים, פתחתי עסק והיה לי נוח מאוד בפינה הזו. ואז התחילה הקורונה ולא הייתה ברירה, לא היה מה לעשות והיינו תקועים בבית אז פתחתי מצלמה וצילמתי את השגרה שלי. אני לא יודעת אם אני עשירה, כן קניתי בית מאוד יקר והבאתי את ההורים שלי לגור אצלי. לא היססתי לשתף את הבית, זה לא סוד שיש לי עסקים".

יש דברים שלא תעלי לרשת?
"רק אם זה דברים שפוגעים במישהו אחר, למרות שהרבה פעמים אני כן רוצה לעלות אבל אני מחזיקה את עצמי ולא עושה את זה. כל דבר שקשור אליי אני לא מתביישת לשתף, בדברים הטובים, הפחות טובים, ברגשות שלי ובמה שעובר עליי. אי אפשר להראות שהכל טוב כי לא הכל טוב, ומי שיגיד שכן הוא שקרן. יש ימים מעפנים ויש אכזבות, יש כישלונות ויש קשיים. אם עוד אנשים קשורים כמו בעלי או כמו הילדים שלי, שעכשיו כבר גדולים, אני לא יכולה לעלות כל דבר שקשור בהם. הכל חשוף כי זה טבעי לי, אומרים 'יוצרי תוכן' אבל אני לא יוצרת את התוכן, אני פשוט מצלמת את החיים שלי. אני גרה באשקלון ובמלחמה כל פעם כשהיינו רצים לממד הייתי מצלמת את זה, לפעמים עוקבות היו כותבות לי 'איך יש לך זמן כשאת רצה עם הילדים לממד'. איזה זמן? המצלמה כבר פתוחה, אני לא משנה משהו בשביל האינסטגרם או בשביל לעלות, אני רק מצלמת את הסיטואציות הקיימות".

"רוב העוקבות שלי הן נשים, אני חושבת שהן עוקבות אחריי כי הן מזדהות איתי. אני נותנת להן השראה להבין שאפשר להצליח גם אם את לא הכי יפה בעולם, גם אם את לא דוגמנית, גם אם לא באת מאיזה בית עשיר או שיש לך גב מאחורייך. אני התחלתי מכלום ושום דבר, ואני בעצם נותנת להן את ההשראה הזו שאם אני הצלחתי כל אחת יכולה".

לצד כל ההצלחה, היעד האמיתי שלה הוא דווקא לא ההצלחה בטלוויזיה וברשתות: "החלום הוא להיות מיליארדרית ולעזור לכל מי שיבקש ממני, בלי שאצטרך לחשוב אם אני יכולה לעזור או לא, כל מי שיבקש אני אתן לו. אני לא קרובה להגשים את זה, אני גם רוצה לקנות בית לכל אחד מהילדים שלי. אבל חלום אחד שכן הגשמתי זה שההורים שלי גרים אצלי".