דפנה ליאל: "קפאתי, לא ידעתי איך להתמודד. כמו כל אישה"

את דפנה ליאל אנחנו נוטים לראות מדי ערב בחדשות 12, היא ידועה בתור מי שמביאה את הידיעות הפוליטיות החמות ביותר למסך. ליאל מתארת את עצמה כמישהי עם סטנדרטים אישיים מאוד גבוהים, ומספרת כי בתקופות יבשות שאין יותר מדי חשיפות או עבודה עיתונאית - היא מודאגת ומאוכזבת. לרפי רשף ב"אינטימי" סיפרה על האנטישמיות שחוותה בתור ילדה כשעברה עם משפחתה לחו"ל, החשיפה העיתונאית הגדולה ביותר שלה שעד היום מתגאה בה ופרויקט ההטרדות המיניות בכנסת בהובלתה, טרם עידן ה-ME TOO.

עד גיל שש, גדלה העיתונאית בכלל בדרום אפריקה עם הוריה ואחיה, מנותקת ממשפחתה המורחבת והחברים, היא למדה על בשרה כיצד מרגיש להיות מנודה רק בשל מוצאך. "אני לא יודעת איך אבא שלי עמד בזה, היינו מטריפים אותו ומבקשים כל הזמן לחזור ארצה", סיפרה. "באתי ממקום שהרגשתי בו מאוד בבית בירושלים ועברתי למקום שהייתי אדם זר. לא אהבו באפריקה את הישראלים, הייתה שם תדמית לא טובה עלינו".

"גיליתי שאמא שלי אלמנה בגיל די מאוחר. לחשוב שבנסיבות מעט אחרות המשפחה שלי לא הייתה קמה, זה אירוע שלקח לי הרבה זמן לעכל"

"אני זוכרת עצמי בסיטואציות שהיה מאוד קשה להסתגל בהם חברתית", המשיכה לספר ליאל על הילדות הלא פשוטה, הרחק מהבית ומכל מה שהכירה. "היו מקללים אותנו בגלל היותנו ישראלים. הייתי רק ילדה בכיתה ד'. הרגשתי מה זה להיות מוחלשת, זוכרת שהייתי מדברת לילדים והם לא ענו לי".

בגיל 12, גילתה העיתונאית פרט שטלטל את עולמה - לפני שהכירה את אביה, לאמה היה בן זוג אחר שנהרג: "לאמא שלי יש מין גישה כזו לחיים, לא צריך לצער אם לא חייבים. זה מגיע עוד מהסבים, לכל אחד היה את הסיפור שלו כיצד שרד את מלחמת העולם השנייה". היא סיפרה: "גיליתי שאמא שלי אלמנה בגיל די מאוחר. לחשוב שבנסיבות מעט אחרות המשפחה שלי לא הייתה קמה, זה אירוע שלקח לי הרבה זמן לעכל".

לאחר שהתאלמנה אימה של כתבת חדשות 12, היא הכירה את אב ילדיה הנוכחי - השניים התאהבו, נישאו והקימו משפחה. גם הוא, כמו בן הזוג שנהרג - נפצע קשה במהלך פעולה צבאית בכפר כראמה ונחשב נכה צה"ל עד היום. "זה היה יום הזיכרון, ראיתי שמשהו קורה ואז היא סיפרה לי", שיתפה.

עד כמה אביך היה פצוע קשה?
"הוא היה חודשים מאושפז, הוא נפצע קשה אבל עוד חזר אחרי זה לצבא. עד היום הוא נחשב נכה צה"ל. הוא תמיד מספר על זה שכשנפצע והיה מטושטש שמע את הפצוע שלידו מבקש שלא יודיעו להוריו על הפציעה, מהבלבול הוא ביקש גם. כשחזר לצלילות, שבועות אחרי זה כבר הוא לא הבין למה אף אחד לא הגיע לבקר אותו, זה לא היה כמו היום".

לריאיון המלא של דפנה ליאל לרפי רשף ב+12>>

כששבה ארצה עם משפחתה, ליאל התמקמה ומצאה לעצמה יעוד חדש - היא נבחרה ליושבת ראש מועצת התלמידים הארצית. ליאל סיפרה על התנסותה בעולם הפוליטי בגיל כל כך צעיר: "הספיק לי סיבוב אחד בכל הדבר הזה, הבנתי שיש אינטריגות בכל מקום. זו התנסות שנתנה לי המון, גם רגע להיות בנעליים האלה ולהבין במה זה כרוך, אפילו הדברים הקטנים כמו ריאונות וכל העולם שעוסק בפוליטיקה".

העיתונאית הסבירה מדוע העדיפה לפנות לעולם התקשורת על פני העולם הפוליטי, על אף העניין וההבנה שהפגינה: "לא המשכתי בעולם הזה כי זה צד שאני פחות טובה בו, אם היו לי את התכונות האלה והייתי קצת יותר מניפולטיבית אולי הייתי הולכת לפוליטיקה".

את שירותה הצבאי, העבירה ליאל בגלי צה"ל בתור כתבת צבאית. על החוויה הזאת מספרת: "זה היה מאוד מעניין, יצא לי לבקר בהמון מקומות שלעיתונאים כבר אסור להיכנס אליהן כמו ערים פלסטיניות למיניהן. לסקר צבא זה אירוע די מסובך".

רוב הסיכויים שאם זה יקרה לי היום אני לא אדע איך להגיב. זה תופס אותך ולוקח רגע למוח להתמודד

איך בכל זאת חזרה התשוקה למקצוע העיתונות?
"אחרי הצבא הלכתי לערוץ הכנסת. בניגוד לעולם הצבאי שהרבה יותר מתוסרט, בפוליטיקה הרגשתי שיש הרבה יותר אפשרות להזיז ולהשפיע, יש משקל ומשמעות".

"רוב הזמן אני לא מרוצה. מעטים הימים הימים שאני אומרת: 'בואנ'ה היום זה היה ואו'. החוויה שלי קודם כל היא של עומס, העולם הפוליטי מייצר המון במקביל ואת בסוף מגיעה למיעוט מהדברים. רוב הזמן אני מרגישה שזה לא היה מספיק והיה צריך עוד".

איך את מרגישה בימים אלה?
"לא מספיק טוב. כן היו הישגים שאני גאה בהם - פרשת מאי גולן זה משהו שאני מאוד גאה בו, אני חושבת שזה מקרה קיצוני של השחתת המשרה הציבורית".

ליאל מספרת על הפערים המגדריים שחווה על בשרה בתור עיתונאית ממין נקבה בעולם הלא פשוט שנשלט על ידי רוב גברי: "אני חושבת שכל מיני דברים שלגבר היו עוברים ולא היו עושים לו כזה נזק - היו מאוד הרסניים עבור נשים. עד היום יש אנשים שמתחילים איתי שיחות ב'את לא מבינה כלום', הארוגנטיות קיימת עד היום. אגב, אני לא בטוחה שזה רק עניין מגדרי אלא הדרך שלהם להתמודד".

אחד מהפרויקטים המיוחדים, הגדולים והזכורים ביותר של ליאל עסק בחשיפת הטרדות מיניות של חברות כנסת מהימין ומהשמאל. שם הסכימו ח"כיות כמו איילת נחמיאס ורבין ומירב בן ארי לחשוף את הסיפורים האישיים והכואבים שלהן.

"פנינו לכולן אבל דווקא אלה שהיו הכי פמיניסטיות ואלה שהכי ציפיתי שיתייצבו - לא רצו להתראיין", סיפרה על הפרויקט. העיתונאית שיתפה על החוויות האישיות שלה וסיפרה: "אני מקווה שכבר הגעתי לשלב בחיים שיודעים לא להתעסק איתי אבל כשהייתי צעירה זה היה - כמו כל אישה".

"היה לי חשוב בפרויקט הזה להגיד: 'אל תתביישי, זה קרה גם לשרות, חברות כנסת ועיתונאיות והן לא ידעו איך להגיב. רוב הסיכויים שאם זה יקרה לי היום אני כנראה לא אדע איך להגיב. זה תופס אותך ולוקח רגע למוח להתמודד עם זה. גם אני בעבר, כשמישהו שם אותי במקום לא נכון היו רגעים שקפאתי ולא ידעתי איך להתמודד, כמו כל אישה".