מעטים האנשים שזוכים להיחרט בזיכרון הקולקטיבי הלאומי שלנו. עמרי עטיה, שתמונתו ופניו כיכבו במבצע התרמת מח העצם של עזר מציון לפני כשנתיים, עשה בדיוק את זה. החיוך הרחב, המבט המקסים והשקט הפנימי ששידר כבשו את כולנו והביאו אלפי בני אדם לנקודות ההתרמה במבצע ההוא, בסיומו באורח נס נמצא לו תורם. אלא ששלשום, כשהוא בן 14 בלבד, הכניעה אותו מחלת הסרטן בתום מאבק ממושך והירואי.
בחודש מרס 2008, כששימשתי כעורך אתר "עובדה", שודרה בתוכנית כתבתו של יגאל מוסקו שהביאה את סיפורם של עמרי ושל מיקה ליפסקר, שני ילדים שהגורל זימן להם אויב משותף ואכזרי במיוחד - הסרטן. בעקבות שידור הכתבה התקיים אירוח בפורום התוכנית, בו לקחה חלק הילדה מיקה. בתוך דקות ספורות מרגע סיום התוכנית, הוצף הפורום במאות גולשים: כולם רצו להיכנס ולעודד את שני הילדים האמיצים שזה הרגע ראו על המסך.
"אתה לא ילד, אתה גיבור"
"רק מחצי שעה בטלוויזיה הצלחת לעורר בי רגשות של הערצה על האופטימיות והחיוביות הרבה שיש בך!", כתבה לעמרי אחת הגולשות. "אתה לא ילד, אתה גיבור", כתב גולש אחר. בסיום אותו אירוח, הענקנו לשני הילדים חוברת עבת כרס, שכרכה יחד את כל הודעות הגולשים. הילדים התרגשו מאוד מן המחווה.
"מאז הכתבה, עמרי כמעט ולא יצא מבית החולים", מספר יגאל מוסקו, כתב "עובדה", ששמר על קשר עם עמרי ועם בני משפחתו לכל אורך תקופת המחלה. "עמרי עבר כמה וכמה ניתוחים ונדמה היה שסבל מכל סיבוך אפשרי. לפני כחצי שנה בערך הוא היה בטיפול נמרץ והרופאים כבר הודיעו להורים שזהו זה, אפסו הסיכויים וצריך להיפרד ממנו. אלא שאבא שלו לא ויתר, הוא נלחם כמו אריה. הוחלט לנתח אותו שוב, למרות שלא היה סיכוי, ואז הוא פתאום חזר לחיים. זאת פשוט הייתה רכבת הרים מטורפת".
מוסקו ביקר את עמרי לא מעט פעמים בבית החולים שניידר בו היה מאושפז. גם בתקופות הקשות, הוא מספר, שמר עמרי על האופי המיוחד שלו. "עמרי נשאר אותו עמרי שזכור מהכתבה", אומר מוסקו, "אתה מצפה שהוא יהיה רגזן, כעסן, שישנא את העולם, אבל הוא נשאר ילד חייכן כזה, איכפתי לאחרים, באמת מדהים. כשהייתי בא אליו הוא היה שואל אותי על הילדים שלי. הוא כבר היה באמת במצב קשה, עם צינורות בכל הגוף ובחילות. היית מצפה שהוא ייכנע, אבל הוא לא היה בעניין הזה".
"הדיג היה מחזיר אותו לחיים"
תחביב אחד אהב עמרי יותר מכל - דיג. "זה היה השיגעון שלו, הדבר שהיה מחזיר אותו לחיים תמיד", נזכר מוסקו. "החבר'ה של עזר מציון היו מוציאים אותו על האלונקה, מסיעים אותו באמבולנס והוא היה שוכב באלונקה בפארק דיג עם חכה, תופס מושטים ומשחרר אותם".
לדברי מוסקו, האופי הנדיר של עמרי הוא למעשה זה שגרם לו להיחרט עמוק כל-כך בתודעה של כולנו. "הוא לא דיבר על הסבל שלו, על המסכנות שלו. הוא פשוט נתן לאנשים את החיוך שלו", אומר מוסקו. "הוא שידר תקווה ולא ייאוש או מרמור, והוא המשיך בזה גם כשהמצב היה קשה".
יהי זכרו ברוך.