"פאודה", גרסת המציאות: המבצעים הגדולים של הימ"מ

אוטובוס האימהות, מרץ 1988: ב-7 במרץ 1988 בשעה 6:45 בבוקר, השתלטה חוליית מחבלים על רכב צבאי ליד כלא נפחא. המחבלים דהרו לעבר דימונה ובדרך ירו לעבר כלי רכב שנסעו מולם. בשעה 7:40, לאחר שנעצרו בצומת ערוער בשל פנצ'ר, הם הצליחו להשתלט על אוטובוס שהסיע עובדים לכור בדימונה, בעיקר נשים (בשל כך נקרא האירוע "אוטובוס האימהות"). החוטפים איימו להוציא להורג כל חצי שעה בן ערובה ודרשו לשחרר מחבלים הכלואים בישראל. למקום הגיעו כוחות גדולים של צבא ומשטרה, בהם הימ"מ. לוחמי הימ"מ סבבו סביב האוטובוס, למדו את השטח ובדקו דרכי גישה. "הייתה תחושה שניתן למשוך זמן", סיפר לימים אלוף פיקוד המרכז דאז איציק מרדכי. "פתאום הם פתחו בירי. חששנו שהם פגעו בבני ערובה. במצב כזה היה לנו ברור שצריך לפעול בנחישות". בשעה 10:30 ניתן האות. ללוחמי הימ"מ לקח 30 שניות בלבד כדי לשחרר את בני הערובה, להרוג את המחבלים ולהשתלט על האוטובוס. מירי המחבלים נהרגו שלושה מבני הערובה.

חיסול המחבל מקיבוץ מצר, אוקטובר 2003: המחבל סירחאן סירחאן חדר לקיבוץ מצר ורצח ב-10 בנובמבר 2002 חמישה ישראלים, בהם רויטל אוחיון (34) ושני ילדיה. המחבל הוגדר כמבוקש מספר אחת בשטחים, ושבוע לאחר מכן הוא אותר במחנה פליטים בטול כרם. לוחמי הימ"מ ארבו לו, וכשהוא הגיע למקום, מלווה במאבטחים חמושים, הם פתחו לעברו באש. בתום קרב קצר מטווח קרוב הוא נהרג. זוהר דביר, מפקד הימ"מ לשעבר סיפר על האירוע: "הנבלה הזאת, שרצח ילדים בדם קר, הצליח לצאת מזה. זה היה אירוע חריג. שבוע אחרי, בזכות מידע מדויק של השב"כ, הגענו אליו. התקשרתי לאב השכול, אבי אוחיון ואמרתי לו שהמעגל נסגר".

"עובדה" , חמישי, מיד אחרי החדשות