בימים אלה משלימה רקפת רוסק־עמינח, המנכ"לית הצעירה ביותר של בנק לאומי, שנתיים בתפקידה – שנתיים שהיו מלאות בסערות תקשורתיות בעיקר סביב ההלוואה לנוחי דנקנר, הסדר החוב והתדמית שדבקה בה – "החברה של הטייקונים". "הפער בין התדמית הזאת לבין מה שהיה פה בשטח בשנים האחרונות הוא כל כך גדול", היא אומרת, "לנוחי אמרו כל כך הרבה 'לא' בבנק לאומי. אני אישית המון.  היה מינוח כזה, שהופיע בעיתונים, שבנק לאומי זה 'הבנק של הבנות - "הבנות שלא נותנות אשראי".

עוד בעובדה:

 "המחויבות היחידה שלי היא לבנק לאומי"

רקפת רוסק נוחי דנקנר
התמונה עם נוחי דנקנר: "עשו סיפור משום דבר"
"אי.די.בי קיבל את מיטב הדירוגים, הכל היה טוב ולא חשבנו שיקרוס, אני לא חשבתי, וכנראה טעיתי, שקונצרן אי.די.בי יקרוס", היא מנסה להסביר את המצב אליו נקלע הבנק, "ברגע שבו הבנו שהחוב הגיע לכשל היתה לנו אלטרנטיבה טובה לקבל סכומים גדולים, כ–150 מיליון שקל, ממשקיע ארגנטינאי, אדוארדו אלשטיין, שהביא את הכסף מבחוץ לתוך החברה תמורת הסדר. כמובן שהתפקיד שלנו תמיד היה לגבות את המקסימום שאנחנו יכולים", היא אומרת, "אין לי שום מחויבות לאף אחד. המחויבות היחידה שלי היא לבנק לאומי, וכך ורק כך עבדתי כל השנים".

רוסק־עמינח מגינה על הסדר החוב עם דנקנר, אף שנאלצה לסגת ממנו לאחר חמישה ימים, לא מעט בשל הלחץ הציבורי: "התפקיד שלי זה לדאוג לכסף שלכם. אני רציתי לעשות את מה שטוב לבנק", היא מסבירה את החלטתה לחתום על ההסדר, ועל אף שהיא באופן אישי מצדדת בו היא מודה שלא הייתה לה ברירה אלא לבטל אותו: "ברגע שיש עליהום על הבנק, כשיש קריאות של יו"ר אופוזיציה להוציא כספים מלאומי, אין ספק שזה פוגע באמון הציבור", היא אומרת, "בנק מבוסס על אמון הציבור. אנשים צריכים לשים את כספם במקום שבו הם מרגישים בטוחים".

עובדה, רביעי ב-21:00