האדמה שמרפאת את הלוחמים: הסוד השיקומי של "חוות מתניה"

כשסנדי בן זקן (44) מקיבוץ יפעת, מסתכל על מרחבי עמק יזרעאל, הוא לא רואה רק נוף כפרי ירוק. הוא רואה שדה קרב על החיים. כלוחם גולני בעברו, שאיבד חמישה מחבריו במבצע "חומת מגן", סנדי מכיר מקרוב את מחיר הדמים הכבד והבלתי נראה, שמשלמת הנפש בקרב. אבל מתוך התהום והכאב, הוא אסף מנגנון הישרדותי אחד שהחזיק אותו מעל המים: הנתינה. זה התחיל בחינוך שספג בבית הוריו באופקים, המשיך בלימודי חינוך מיוחד ועבודה עם נוער בסיכון, והגיע להקמת עמותת "עזר לזולת" ובית תמחוי בעפולה שם הוא מעסיק בוגרים עם צרכים מיוחדים. עבורו עזרה לזולת אינה רק ערך מוסרי, היא מנגנון הישרדות לנפש.

כשאדם רוצה משהו, כל היקום מתגייס עבורו

ואז הגיעה השבת של השבעה באוקטובר, והארץ כולה הפכה לחזית מדממת. בעוד המדינה מנסה לעכל את ממדי הפוסט טראומה, סנדי זיהה מיד את הגל השקט והמאיים שהחל לשטוף את הלוחמים שחזרו מהקרבות בדרום ובצפון. הוא קיבל שטח אדמה נטוש בבלפוריה ובנה עליו, יש מאין, בית של ריפוי ותקווה עבור אותם לוחמים. "אני חי את הפוסט טראומה סביבי עוד מהשירות הצבאי. זה נוכח כל הזמן בחיים שלי." סנדי מספר, שבימים אלו קוטף שבחים גם כאחד מ"גיבורי השנה". "תמיד אמרתי: 'וואלה, אני עוזר לכל העולם דרך העמותה שלי לנזקקים, ולחברים הכי קרובים שלי אני לא עוזר'. היה לי חלום להקים חווה טיפולית. ואז הגיע השבעה באוקטובר והבנתי שאין יותר זמן לחכות. המון חבר'ה יצטרכו מרחב כזה."

בלי לחכות לתקציבים, לבירוקרטיה או לאישורים רשמיים, הוא עשה את מה שהוא יודע לעשות הכי טוב: רתם אנשים, גייס מתנדבים, והקים את "חוות מתניה" במושב בלפוריה, הקרויה על שם חברו לנשק, סמ"ר מתניה ראבינסאן ז"ל שנפל בג'נין. "הגעתי לבחור בבלפוריה שהיה לו שטח חקלאי שהיה מזבלה אחת גדולה," סנדי משחזר. "סיפרתי לו מה אני רוצה לעשות, הוא התחבר לרעיון ואמר לי: קח את השטח, תעשה מה שאתה רוצה'. לא היה לנו כלום בהתחלה, לא תקציב ולא שום דבר. המקום נבנה מכלום, מאפס."

בלי בירוקרטיה: המודל המדעי שמשנה את תפיסת הטיפול

על השטח הנטוש שהופך אט אט לגן עדן קטן, הוקם מרחב טיפולי שיקומי יוצא דופן. בין בוסתני הפרי, הכרם, גינת הירק, הנגרייה, פינת החי והאורווה. זהו מיזם ייחודי של טיפול נפשי באמצעות דבוראות, הלוחמים מוצאים מקום ריפוי מוגן משיפוטיות. ואגב, שום לוחם לא צריך לחכות להכרה רשמית ממשרד הביטחון כדי להיכנס בדלת.

פרויקט הדגל של החווה הוא תוכנית טיפולית ייחודית בשיטת CPT (Cognitive Processing Therapy) – פרוטוקול ממוקד של 12 מפגשים המיועד להתבוננות על האירוע הטראומטי, הוצאת האשמה ממנו ושינוי דפוסי החשיבה. את התהליך הקבוצתי מוביל ד"ר דני דרבי, מומחה בעל שם עולמי בתחום, שהתגייס למיזם בהתנדבות.

כדי להוכיח את האפקטיביות של המודל, הפעילות מלווה במחקר קפדני. המשתתפים ממלאים שאלונים בתחילת התהליך, באמצעו ובסופו כדי למדוד הצלחות באופן מדויק. הממצאים של המחזור הראשון מציגים בשורה מרגשת: נרשמה ירידה ממוצעת של 16 נקודות במדדי הסימפטומים, ושני משתתפים אף הצליחו להפסיק לחלוטין את השימוש בתרופות. "רואים הבדלים עצומים בנראות," מציין סנדי. "מאנשים שפופים ומכונסים שמסתכלים רק על הרצפה, פתאום אדם מתיישב, מתרווח, מדבר בביטחון, שפת הגוף נראית אחרת לגמרי."

ממטופלים למשקמים: הטוויסט שמחזיר את הזיכרון של המסוגלות

ה DNA של "חוות מתניה" מבוסס על העיקרון של להחזיר לקהילה. הטיפול אינו מתמקד רק בהוצאה מהבוץ, אלא בצמיחה. העבודה החקלאית והמלאכה בחווה מניבות תוצרים מירקות אורגניים ועד דבש ויין והכל מועבר לחלוקה למשפחות נזקקות דרך בית התמחוי שמפעיל סנדי בעפולה. הלומי הקרב מגלים מחדש את הטעם לחיים ואת כוחם להבריא.

"הבסיס פה הוא שאנחנו כל זמן בעשייה למען האחר," מסביר סנדי. "מי לא רוצה להיות משמעותי? הלוחם שבא כמטופל, מוצא את עצמו מחלק אוכל למשפחות נזקקות ואומר לי תודה. אנחנו בונים פינת ישיבה למשפחה שנרצחה בשבעה באוקטובר, ואומר לי אחד המטופלים: 'סנדי, הייתי סגור בחדר ולא יצאתי, ותראה מה עשיתי עכשיו וכולם מוחאים לי כפיים'. זה מחזיר אליהם את הזיכרון של המסוגלות. הלוחמים שנסדקו בקרב מגלים מחדש את הערך שלהם כשהם הופכים ממטופלים למשקמים." בדרכו המיוחדת סנדי מוכיח שגם מתוך השברים הכי עמוקים והטראומה הקשה ביותר אפשר להצמיח תקווה.

השיא של התהליך השיקומי מגיע בסיום התוכנית: המטופלים אינם עוזבים את החווה, אלא משתלבים בה כ"הלפרים" (חונכים) למחזורים הבאים. כחלק מובנה מהצוות, הם יושבים בישיבות צוות, לוקחים חלק פעיל בהובלה, עוזרים לאוכלוסיות נוספות שמגיעות לחווה: בעלי צרכים מיוחדים, נוער בסיכון ונשים מוכות. התפיסה הזו משנה את הדימוי העצמי שלהם מן היסוד: הם כבר לא "מטופלים" שנזקקים לרחמים, אלא אנשים חזקים שמעניקים כוח לאחרים.

שותפות של בנייה ותקווה

את הפיתוח המאסיבי והבנייה מחדש של החווה מובילה בשותפות עמוקה עמותת Israeli Friends – ארגון פילנתרופי מארה"ב שהתגייס לסייע לצה"ל ולמדינת ישראל מתחילת המלחמה, והחליט לשים דגש מרכזי על תחום הפוסט-טראומה.

החיבור החזק שנוצר בחווה חוצה גבולות. "החבר'ה שמגיעים אומרים לי בהתחלה: 'יהיה לנו קשה להיפתח בקבוצה מול אנשים שאנחנו לא מכירים'," משתף סנדי. "ואני אומר להם: 'זה הדבר הכי טוב שאתם יכולים לבקש. הקבוצה שנוצרת פה, החיבור ביניכם, זה מטורף'. נוצרים פה חברים לחיים. לא מזמן טסנו כל הקבוצה לשבוע ריטריט בפינלנד, בלב שמורת טבע, בזכות תרומה מדהימה. יש לנו בחור שנפגע בשבעה באוקטובר, והגיע אלינו אחרי שמאס בטיפולים ולא מצא את עצמו. לא מזמן הוא ישב איתי ותכנן טיול לאוסטרליה. הוא אמר לי: עד לא מזמן פחדתי לצאת מהבית, ועכשיו אני טס לבד'. זו הצלחה! זה ממש דיני נפשות."

הגיבורים שנשארים לאסוף את השברים

פועלו של סנדי בחווה, שזיכה אותו בבחירתו לפרויקט "גיבורי השנה" של מפעל הפיס וקשת 12, מייצג את הרוח הישראלית במלוא תפארתה. אולם, לצד ההצלחה, האתגר הכלכלי נותר בעינו. הביקוש למענה טיפולי בצפון מרקיע שחקים ורשימות ההמתנה מתארכות, בעוד החווה נשענת על תרומות וימי פעילות לחברות הייטק, כדי להחזיק אנשי מקצוע מוסמכים-ממדריכי רכיבה טיפולית ונגרות ועד מומחי גינון ודבוראות ולספק טיפול איכותי ומשנה חיים. "אי אפשר להכניס עוד חבר'ה לקבוצות הטיפול כי אין משאבים, ורשימת ההמתנה מתארכות," מסכם סנדי בכאב. "אנשים בחוץ מתפרקים, מפרקים משפחות. המצב במדינה בהיבט הפוסט טראומה לא טוב. אנחנו חייבים להמשיך לגייס כדי שאף לוחם לא יישאר מאחור."

הבחירה בסנדי בן זקן כאחד מ"גיבורי השנה" של מפעל הפיס וקשת, היא תזכורת מזככת לכך שהגיבורים האמיתיים של התקופה הזו הם לא רק אלה שמחזיקים נשק בחזית, אלא גם אלה שנשארים מאחור כדי לאסוף את השברים, לשתול ערוגה חדשה, ולהזכיר לכולנו שיש דרך לחזור הביתה.