איפה הם היום: מה קרה לגיבורי השנה אחרי 7 באוקטובר?

בכל רחבי הארץ פועלים בשקט ובענווה גדולה אנשים יוצאי דופן שמקדישים את חייהם לנתינה, משנים את המציאות מדי יום והופכים את המדינה שלנו למקום הרבה יותר טוב, ערכי ונעים לחיות בו. פרויקט "גיבורי השנה" של קשת 12 ומפעל הפיס מבקש להציב אותם במרכז הבמה ולהעניק להם בחזרה. השנה הוקדש פרויקט גיבורי השנה לתושבים ופעילים בצפון הארץ, ובטקס החגיגי שנערך בשבוע שעבר הוענקו הפרסים לגיבורים הנבחרים על תרומתם הבלתי רגילה לחברה שהביאו אור ותקווה במציאות ביטחונית מורכבת.

אך לצד הגיבורים החדשים, מאחורי הפרויקט עומדת שרשרת שלמה של גיבורים שריגשו אותנו לאורך השנים. אז היו אלה גיבורים אחרים שעמדו על אותה הבמה ממש, נרגשים ומלאי חזון. מאז חלפו ימים סוערים של עשייה, אתגרים ושינויים כבירים. חזרנו אליהם כדי לבדוק מה קרה למיזמים שלהם מאז אותו מעמד מרגש ואיפה הם נמצאים היום.

"המבחן האמיתי הוא לקחת את ההכרה ולהפוך אותה לעשייה"

ברכי שגב, מייסדת קהילת "פסיכולוגים מדברים חרדית", זכתה להיות אחת מגיבורי השנה בשנת 2022. הקהילה שהקימה מייצרת גשר ייחודי ונדיר בין החברה החרדית לתחום בריאות הנפש, מתוך אמונה שפסיכולוגים חרדים צריכים להגיע מתוך המגזר עצמו, במטרה לתת מענה מקצועי בצומת שבין פסיכולוגיה, דת והתרבות החרדית.

את הקהילה הקימה לאחר שהשתתפה בתכנית המנהיגות של מפעל הפיס ע"ש מאיר שמגר, במסגרת התואר השני שלה. "במגזר שלי אני עוף מוזר, אני חושבת ומבינה דברים בצורה שונה", היא אומרת, "התכנית הפגישה אותי עם קבוצת שווים, שלא יצא לי להכיר ביומיום, צעירים שחושבים כמו יזמים איך לפתח ולהנגיש לקהילה יוזמות מדהימות בתחומי הרפואה, ההנדסה, החינוך הפיננסי. המפגש עם אנשים מעולמות אחרים שחושבים אחרת ומרגישים בנוח במקום שלהם איפשר גם לי להרשות לעצמי לחשוב ככה, ללכת רחוק, ולעשות דברים שהם מאוד משמעותיים למגזר שלי. בהתחלה אמרתי לעצמי – את פסיכולוגית, מה הקשר שלך ליזמות? אבל בכל מקצוע יש צורך ביזמים, שיוכלו גם להבין את הצד המקצועי אבל גם איך לקדם דברים. התכנית הזאת הפרתה לי את המחשבה, שינתה לי את הראייה ונתנה לי כלים מאוד משמעותיים".

בעיניה, גם התכנית וגם "גיבורי השנה" הם השראה ודחיפה משמעותית לעוד עשייה. "תואר גיבורת השנה נתן לי זרקור מאוד משמעותי, והכרה ציבורית מדהימה לעובדה שלפעמים אתה לא מכיר בה בעצמך, שהשליחות שלך היא דבר משמעותי ועוצמתי", אומרת שגב, "אבל המבחן הוא לקחת את ההכרה הזאת, ואת הכלים שקיבלתי בתכנית המנהיגות, ולהפוך אותם לעשייה דווקא מתחת לפני השטח, בשקט, בתוך המגזר שלי. להיות גיבורת שנה נתן לי את הדחיפה הראשונה לתוך ים סוער, אבל בסוף היכולת לשחות היא הדבר החשוב".

ואכן, מאז ועד היום, העשייה שלה רק הולכת ומתרחבת. אחרי זכייתה "גיבורי השנה", ביקשה שגב למסד את פעילות הקהילה, וייסדה את עמותת "חרדים בלב ונפש", שמהווה כיום גג עבור למעלה מ-250 פסיכולוגים ופסיכולוגיות חרדים. העמותה מנגישה ומעלה את המודעות בתחומים שונים של בריאות הנפש, אתיקה, וכן פועלת למיסוד מושגים בסיסיים בבריאות נפש, מיסוד סמכותם של אנשי מקצוע.

כשהכה שבעה באוקטובר, הצורך הנפשי הגדול שנוצר הביא את שגב להקים מיזם חדש כבר ביום שלמחרת: "אחרי הזכייה פתאום הפכתי להיות כתובת במגזר – הדמות החרדית המוכרת שמגשרת על כל מיני פערים, וזה מאוד משמעותי", היא אומרת, "אז כשהגיע שבעה באוקטובר, יצרה איתי קשר דמות ציבורית ממגזר אחר וביקשה ממני לעזור לה להביא נשים חרדיות לסייע לנשות המילואים". משם צמח מיזם שהפך מאז לעמותת "אחיות", שמסייעת כיום לנשות מילואים ולמשפחות הפצועים. "תוך שבוע התגייסו לא פחות מ-3,500 נשים חרדיות כדי להיות איתן ברמה הכי פיזית, וגם ברמה המנטלית. גם כדי להראות סולידריות, אבל גם כדי באמת להיות ביחד. זה היה נורא מרגש", אומרת שגב.

במבט קדימה שגב שואפת למסד את העמותה עוד יותר, ולהפוך אותה לאוטוריטה מקצועית בתחום הפסיכולוגיה במגזר החרדי: "בימים אלו המחשבה היא לצאת לתוך המגזר בצורה יותר אינטנסיבית, להעלות מודעות ולהביא את הצד המקצועי של הפסיכולוגיה לקדמת הבמה החרדית. אנחנו רוצים לפתח הכשרות תואמות מגזר שיסייעו לפתח את בריאות הנפש בתוכו, לתת עוד כלים לאנשי המקצוע הקיימים, ולחזק את החיבור בינם לבין הרבנים והעולמות התורניים".

"המטרה היא לעשות שינוי ממקום של תקווה ברקמות הכי עמוקות של המגזר החרדי – אבל מאוד בזהירות, בלי לפרק מבני כוח, אלא תוך התמקדות ביחיד", אומרת שגב, "זה להגיע לעוד אדם ועוד אדם שיגידו לעצמם – אני רוצה איזון ו- well-being בחיים, וזה דבר שמגיע ממקום של בריאות הנפש. ולכן אני מחזיקה המון תקווה, על יכולת של אינטגרציה והחזקת מורכבות".

"אם הצלחנו לעשות את זה, אין משהו שיכול לעצור אותנו"

לפני שלוש שנים זכה יוסי פרץ בתואר חביב הקהל בפרויקט גיבורי השנה 2023. העמותה שייסד, "רואים את האופק בים", מנגישה את הספורט הימי לאנשים עם מוגבלות, פועלת להעצמת נערים בסיכון, ומאפשרת למגוון אוכלוסיות להירפא בין הגלים. "ההשפעה של הזכייה הייתה מטאורית מבחינת הפרסום. כל מי שהגיע אלינו אמר שהוא ראה שזכינו, וכמה מה שאנחנו עושים משמעותי", הוא מספר.

אבל אז, אחרי פחות משלושה שבועות, הכה שבעה באוקטובר, חופי הים נסגרו במלחמה, וביחד איתם, גם פעילות העמותה. "לא היו הכנסות בכלל, כולם יצאו לחל"ת, והפעילות שלנו נפסקה לחלוטין", מספר פרץ. באורח נס, כך הוא מגדיר את זה, העמותה הצליחה לשרוד. "זה היה מאוד מאתגר, אבל מכיוון שהמקום הזה כל כך משמעותי חברתית, הצלחנו להמשיך את הפעילות", הוא אומר.

היום, שלוש שנים מאוחר יותר, העמותה נמצאת בתנופת צמיחה מדהימה. היא עובדת בשיתוף פעולה עם הגופים הגדולים במשק, ממשיכה את פעילות הגלישה האולימפית שלה, ומנהלת מגוון פעילויות ותוכניות נוער. בין השאר, מפעילה העמותה תוכניות העצמה לנוער בסיכון במסגרת תכנית גפ"ן של משרד החינוך: "מגיעים אלינו ילדים מרקע בעייתי, ואנחנו מכשירים אותם להיות מדריכים. הם עובדים אצלנו בקיץ ומתנתקים מאזור המסוכנות שלהם, מהשכונות הקשות", מספר פרץ.

בנוסף, עובדת העמותה בשיתוף פעולה עם מגוון עמותות שפועלות למען ילדים עם מוגבלות או כאלה שמתמודדים עם מחלות שונות. "לפני שבועיים הכנסנו ילדים על כיסאות גלגלים לגלוש בים", מספר פרץ, "כל פעם מחדש זה מפתיע כמה זה מדהים ומספק לראות ילדים שמעולם לא נכנסו לים עושים את זה עם כיסאות גלגלים מיוחדים, ויש לנו הזכות להכניס אותם למים בפעם הראשונה".

בעקבות המלחמה, החלה העמותה לעבוד גם עם חיילים שנפצעו, משרתי מילואים ומשפחותיהם. "אנחנו מתאימים את עצמנו לצרכים שלהם. יש בזה המון משמעות, כי אנחנו רואים את ההשפעה של שבעה באוקטובר ואת הצורך האדיר של כולם", מספר פרץ, "זאת שליחות לתת להם את האפשרות להיכנס למים ולהירגע מכל הסטרס שהם נמצאים בו, וזה מדהים לראות כמה הגלישה עושה להם שקט".

בקיץ האחרון, מספר פרץ, שברה העמותה שיא נוסף: "הכנסנו לים בערך אלף משתתפים – כמעט פי שניים מכל שאר השנה, כולל נוער בסיכון, אוכלוסיות ערביות וכמויות אדירות של ילדים. אני תכף בן 51, והגלישה זה מה שהציל אותי בתור ילד מהסיכון שהייתי בו. ולכן השליחות עבור הילדים האלה היא הכי גדולה מבחינתי. אחרי שלוש שנות מלחמה, פשוט לתת להם חזרה לטבע, למקורות, רגע ליהנות, לחייך ולשמוח".

בימים אלו מתמודדת העמותה במכרז בתקווה להקים לה מבנה קבע במקום משכנה חיפה. "המקום הזה הפך לבית של כל כך הרבה אנשים, וזאת קפיצת מדרגה מאוד משמעותית ליצור בית אמיתי, ענק ומשופר, על הים".

פרץ ממשיך להשפיע מדי שנה על חייהם של אלפי אנשים. אחת מהן נחרטה בליבו באופן מיוחד – אישה עיוורת שנעזרת בכיסא גלגלים, שהחליטה שאינה יכולה לשאת יותר את הכאב. "היא גלשה איתנו כמה פעמים", מספר פרץ, "זה היה מאוד מאתגר, והיינו צריכים הרבה מדריכים כדי לשמור עליה, אבל היא מאוד נהנתה. היא אמרה לי שהמים מרגיעים אותה, שהדקות היחידות שלה בלי כאב זה במים". אבל אז, לאחר כמה אשפוזים ארוכים במיוחד, היא הגיעה להחלטה הכואבת לסיים את חייה בחו"ל, והייתה לה בקשה אחת אחרונה לפרץ – לגלוש ביום שלפני הטיסה. "זה אחד האירועים הכי משמעותיים שעברתי", הוא מספר, "ביום שבו גלשנו אמרתי לאשתי – אם הצלחנו לעשות כזאת מצווה, עם האושר שהיא הרגישה והחיוך שהיה לה באותו רגע, אין משהו שיכול לעצור אותנו".

פרץ ממשיך להסתכל קדימה כל הזמן. "העמותה שלנו עובדת על הגלישה, על משמעות ועל ערך לטובת אנשים עם צרכים מיוחדים ונוער בסיכון", הוא אומר, "המטרה היא לגעת בכמה שיותר אנשים. ואני חולם שזה רק ימשיך. אני מאמין שבזכות המצוות שאנחנו עושים בעמותה בעבודה קשה, המקום הזה מקבל ברכה ויכולת מדהימה להתפתח ולגדול".

"זכיתי להילחם לצד בוגרי המכינה, וגיליתי איזה עוצמה יש בהם"

לפני עשור בדיוק הקים בצלאל ויברמן את "מכינת ליאל" – מפעל חייו כהגדרתו, שזיכה אותו ב-2023 באחד מ"גיבורי השנה". מי שגדל כנער בסיכון, התגייס לבסוף לצה"ל, ובמהלך השירות איבד את חברו הטוב סמ"ר ליאל גדעוני ז"ל. על שמו ולזכרו הקים לאחר שחרורו מכינה מיוחדת שמוקדשת לבני נוער בסיכון, ומעניקה להם עוגן חינוכי, סביבה טיפולית וקרקע פורייה בהכנה לשירות צבאי משמעותי ולחיים בוגרים פעילים.

אבל שבועות ספורים בלבד אחר כך, שבעה באוקטובר הפך את הכול. "כל המדינה ראתה פתאום מה היא גבורה באמת", הוא אומר. באופן בלתי נמנע, גם המכינה שינתה את פניה. רוב אנשי הצוות גויסו למילואים, בהם גם ויברמן עצמו, שנלחם ונפצע בכפר עזה באותה שבת שחורה, ולאחר מכן המשיך לשירות מילואים ממושך של כמעט שנה וחצי.

את המכינה החזיקו כל אותה התקופה רק שתי עובדות סוציאליות. "היו לנו הרבה מאוד אתגרים, וזה היה מאוד מורכב", הוא מספר, "נאלצנו להחזיק את המכינה בתנאים לא תנאים. הרבה מאוד מהתורמים שלנו עברו להשקיע בכוחות הביטחון ובעוטף, וכמובן גם חוסר הנוכחות שלי השפיע".

"אבל אומרים שהמבחן של פרויקט טוב הוא דווקא כשהיזם שלו לא נמצא", אומר ויברמן, ואכן, המכינה לא עצרה לרגע – להפך: תוך כדי המלחמה נפתח מחזור נוסף, ועם תחילת השנה נפתחה מכינה נוספת בחמת גדר. בנוסף, כשנה אחרי שבעה באוקטובר הקים הצוות את "בית בבקעה" – דירת קלט לנערים בסיכון חסרי עורף משפחתי, שפועלת לצד המכינה, לכל אורך השנה. "הנערים האלה נמצאים במצב הישרדותי, והבית שהקמנו נותן להם מענה חירום מיידי", אומר ויברמן, "כל נער שאין לו איפה להיות, שאין לו מה לאכול, שזרקו אותו מהבית – יכול לבוא, לשים ראש, ומכאן נפנה אותו למסגרות המשך".

אבל חשוב לא פחות – במהלך המלחמה נחשפה גם רוח השליחות של חניכיה. "הם ממש הבינו שזאת שעה גורלית, וההירתמות שלהם הייתה אדירה", אומר ויברמן, "הם התנדבו בעוטף, בשיפוץ מרחבים מוגנים, בעזרה לחקלאים. הם לקחו חלק בכל מקום שרק אפשר.

"לצד כל האתגרים, ובטח אחרי הפציעה, ההמשכיות של המכינה נתנה לי הרבה מאוד כוח", אומר ויברמן, אבל מציין הישג אחד שהוא גאה בו מאז הזכייה. "אני עובד למעלה מעשר שנים בעולמות החינוך והנוער בסיכון. אבל בפנים, בלב, עם כמה שהאמנתי בנערים האלה – ואי אפשר לומר שלא האמנתי, כי זה פרויקט חיי – הייתי קצת סקפטי מה הדור הזה יוכל לתת כשהוא יידרש לעמוד כנגד האויבים שלנו. הייתי מספר להם מור"קים על איך שנלחמתי עם ליאל גדעוני בצוק איתן, וחששתי שלעומתנו הם דור מפונק", הוא אומר, "אבל אז, בשבעה באוקטובר זכיתי להילחם לצד אותם נערים, חלקם בוגרי המכינה, וגיליתי איזה עוצמה וכוח יש בהם. בעיניי זה ההישג המשמעותי ביותר – לייצר בוגרי מכינה שגם כשהם נדרשו להתגייס לכל כך הרבה זמן, להילחם לטובת המדינה, לראות מראות מאוד קשים, לראות את חברים שלהם נפצעים ונהרגים, הם גילו את תעצומות הנפש האלה".

המטרה שעומדת לנגד עיניו של ויברמן להמשך ברורה: "להמשיך לעשות את מה שאנחנו עושים, להקים עוד ועוד מכינות, ולהטמיע יותר ויותר את הערכים שאנחנו רוצים בנערים האלה ולהכשיר אותם לצבא. המטרה שאנחנו ממוקדים בה היא לקחת נערים שהיו יכולים להיות נטל על החברה, ולהפוך אותם לאזרחים יותר טובים, שאוהבים את עמם ואת ארצם, ומועילים לחברה. אם פעם היינו צריכים לספר להם על מלחמות ישראל עם שקופיות בשחור-לבן, היום הם חיים את מסירות הנפש ואת השליחות של עם ישראל. אנחנו בונים על הדור הזה, שיהיה דור המייסדים מחדש של מדינת ישראל, שייתן פה משהו אחר, שונה, מחבר, אוהב, רואה את הטוב בכל אחד, ובעיקר מאחד את חלקיה".