לפני שנה דניאל וולפסון הפכה לישראלית הראשונה שכבשה את פסגת הר האוורסט. עם זאת, היא לא הסתפקה בזה ויצאה בחודש שעבר לכבוש את הפסגה של ההר הרביעי בגובהו בעולם, הר להוטסה. הבוקר (שישי) היא סיפרה לגלית ויואב מה הסיבה שהיא יוצאת כל פעם מחדש למסע - שלא בטוח שתחזור ממנו.
"עכשיו חזרתי מלהוטסה, המסלול שלו כמעט זהה לזה של האוורסט", פתחה וולפסון את דבריה והסבירה כיצד התכוננה למסע של חייה: "מסע הטיפוס עצמו לוקח כחודשיים, כדי להתאקלם בגובה. הרי פסגת הר האוורסט נמצאת בגובה 8,850 מטר ופסגת הר להוטסה בגובה 8,516 מטר וכבני אדם אנחנו לא רגילים להיות בגבהים כאלה. ככל שאנחנו עולים יותר בגובה יש פחות חמצן, אז צריך להתאקלם וזה לוקח זמן".
בהמשך הסבירה כי ישנם אנשים הלוקים במחלת גבהים, מה שאומר שיש להם גבול ואחרי גובה מסוים הם לא יכולים להתקדם יותר. כדי לבדוק זאת, חשוב לטפס על הרים אחרים לפני שמחליטים לכבוש את הפסגה של ההר הרביעי בגובהו בעולם. כמו כן, לצד העניין הפיזי, יש גם היבט כלכלי שחשוב לקחת בחשבון. "כדי לקבל פרמיט לטפס על הר האוורסט צריך לשלם כ-15,000 דולר".
אנשים גם מתים בדרך.
"אנשים מתים בניסיון להגיע לפסגה. יש גופות בדרך שרואים, ופשוט עוברים מעליהן. אין אפשרות לחילוץ בגבהים האלו".
מי שמת נקבר שם?
"הכל נשאר שם. מעל גובה 8,000 מטר אין אפשרות לחילוץ".
מה היעד הבא?
"ביוני הקרוב, עוד כמה שבועות אני יוצאת לדנאלי באלסקה".
בהמשך השיחה, וולפסון הסבירה כי מעבר להיותה מטפסת, היא קודם כל אמא ועורכת דין. "אני עובדת במהלך היום יום, יש לי משרד. אני אישה רגילה. אבל יש משהו בטיפוס שאני מרגישה שהוא מחיה אותי, זה כמו סמים, חוזרים לשם עוד ועוד".
את יודעת שאת מכניסה את עצמך לתוך מסע, שלא בטוח שתחזרי ממנו.
"את צודקת לחלוטין, אבל שם אני מרגישה הכי אמיתית, בלי מסכות, כשהייתי לבד על ההר שאלתי את עצמי הרבה שאלות כמו 'מה אני צריכה את זה'. אבל כשחזרתי למקום מבטחים המוח חיפש את האתגר הבא. כל פעם שאני יוצאת אני מודעת שאני מסכנת את עצמי, אני כותבת מכתב לילד".