"השבוע ראיתי בכל מקום את בתי הקפה והמסעדות מלאים באנשים. כמעט כולנו יצאנו החוצה לחגוג את החיים אחרי שנה של סגרים. ברוח החגיגות ראש הממשלה הצהיר בראיון לתקשורת האמריקנית שעוד רגע כולנו מחוסנים והקורונה כבר מאחורינו, ואחרי שנה כזאת אנחנו באמת צריכים לשמוח שהמדינה שלנו הצליחה בעבודה קשה להשיג חיסונים לכולם ושבעלי העסקים יכולים סוף סוף לחזור להתפרנס.

"אבל אני רוצה לשאול - כשאנחנו חוגגים את איך שהתגברנו על המגפה ואיך שהקורונה מאחורינו, יכול להיות שהשארנו כמה אנשים מאחור? כי מה יקרה עכשיו עם החזרה לשגרה, כשאנחנו שועטים קדימה עם התו הירוק ביד? מישהו זוכר את כל האנשים שאיבדו את הפרנסה שלהם במשך השנה? 'נאבקים על קורת גג', זעקה השבוע הכותרת הראשית של העיתון בכתבה שסיפרה על אלפי ישראלים שנוספו לרשימת הממתינים לדיור ציבורי. עוד אלפי אנשים חדשים שלא סוגרים את החודש, כאלה שצריכים עזרה מהמדינה כדי שיהיה להם את הדבר הכי בסיסי - קורת גג מעל הראש שלהם.

"קראתי שם את הדברים שאמרה מירי, אם חד הורית לחמישה ילדים. היא צריכה לחיות מקצבת ביטוח לאומי של 3,000 שקלים בחודש. על מה האישה הזאת צריכה לוותר קודם כדי לחיות עם סכום כזה? על לחם למשפחה שלה? אולי בגדים לילדים? ומה עובר בלב של הורה שמסתכל על הילד שלו וצריך להסביר לו שאולי מחר לא יהיה להם איפה לגור?

חנויות סגורות בירושלים (צילום: עמית ולדמן, N12)
חנויות סגורות בירושלים | צילום: עמית ולדמן, N12

"עבור מירי והילדים שלה, הקורונה לא נשארה מאחור. היא חוזרת כל חודש, עם החשבונות והחובות שרק הצטברו בשנה של משבר כלכלי. שנה מפרוץ משבר הקורונה וההשלכות רק הולכות ומתעצמות. מיליון וחצי אנשים תלויים בתמיכה של הביטוח הלאומי כדי להישאר עם הראש מעל המים. 25,000 עצמאיים חלמו על עסק מצליח שיפרנס אותם בכבוד, ובמקום זה התרסקו השנה אל קו העוני. עוד ועוד אנשים חיים בחרדה מתמדת, כזו שמכרסמת בבריאות, בנפש ובמחשבה שעוד רגע הם מאבדים הכל.

"ההדבקה בנגיף אולי נעצרה, אבל המגפה הכלכלית והחברתית עוד כאן ולצערי מסיכות וחיסונים לא יספיקו במקרה הזה. על פי נתוני הביטוח הלאומי יש שני מיליון אנשים עניים בישראל. שני מיליון אנשים שאין להם מפלגה, למרות שבקלפי הם שווים בערך 25 מנדטים. אבל לעניים בישראל אין נציגים בכנסת, אין אנשים שהולכים והופכים בשמם שולחנות בוועדות, אין להם נציגים שמגיעים לפגישות וצילומים חגיגיים אצל שרי הממשלה. ואתם יודעים מה? לא צריכים להיות להם, האנשים האלה הם לא מיעוט או מגזר. מי שאיבדו כל כך הרבה בקורונה הם החברים שלנו, השכנים שלנו, האנשים שעובדים לידנו. וזו האחריות של כולנו לדאוג להם.

"אז הנה משהו לחשוב עליו רגע לפני הבחירות בסוף החודש, כשבאולפני החדשות שוב נשמע על איך התאוששנו מהקורונה, ואם יושב ראש המפלגה הזו יסכים לשבת עם ראש המפלגה הזו. בואו נשאל את עצמנו - מי יזכור את האנשים האלה שנשארו מאחור?".