ירדנה עובדיה החלה את דרכה כקופאית בשק"ם בדימונה. במרוצת השנים, פילסה עד דרכה מעלה, והפכה לאשת עסקים מצליחה. כיום, היא ידועה בשל קשריה עם תיאדורו אוביאנג, נשיא גינאה המשוונית, שם הקימה שני בתי חולים. עובדיה, שנמצאת בישראל לביקור מולדת, התארחה אצל גלית ואילנית, ודיברה על התדמית של המדינה האפריקאית. "הדיקטטורה נעלמה מהעולם הזה, גם ביבשת אפריקה היא לא קיימת. הכפר הגלובלי, הטכנולוגיה והרשתות החברתיות מחקו אותה. יש נשיא שבונה את המדינה שלו יום יום, שעה שעה. יש חינוך נהדר, בתי חולים".

יש בחירות?
"יש בחירות, כן. אנחנו לא יכולים לדבר על בחירות כי תראי מה קורה אצלנו בבית".

מה את רואה אצלנו?
"אולי מושכים אותנו לבחירות בפעם השלישית בשנה אחת. אני חושבת שכל מדינה בה מנהיג מחזיק את הכיסא לתקופה כל-כך ארוכה היא דיקטטורה. אני חושבת שצריך להגביל קדנציות – בישראל, באפריקה ובכל מקום בעולם, כדי לתת לבוחר לבחור גם באנשים חדשים".

כמה זמן נשיא גינאה מחזיק את השלטון?
"40 שנה".

מתי את נכנסת לשם? איך את מגיעה לשם בכלל?
"חיפשתי להתפרנס, חיפשתי את היעוד שלי ומצאתי אותו שם".

"חלמתי שהילדים שלי לא יהיו במעגל העוני שבאתי ממנו"

עובדיה סיפרה על המוטיבציה שאפשרה לה להגיע כל-כך רחוק. "לחלום תמיד אפשר, צריך ליישם את החלומות. חלמתי שהילדים שלי לא יהיו במעגל העוני שבאתי ממנו. היה חשוב לי לתת לילדים שלי רווחה כלכלית. לא חיפשתי רחמים עצמיים, איפה שהחיים הובילו אותי - הייתי שם. הנתינה שיש בי לעזור לחלש ולאדם שהוא שקוף היא כי הייתי כזו".

כשאת אותרת בתור תלמידה מצטיינת, ורצו לתת לך את ההשכלה הכי טובה שיש, בבית אמרו לך 'את לא יוצאת מכאן'.
"נכון, כי לא היה להם את היכולת. אני לא מאשימה אותם. זו הייתה התרבות וההבנה – מה שההורים אמרו זה קודש הקודשים. כשהחלטתי לעשות עם עצמי מה שאני צריכה לעשות, הפלגתי וידעתי שאגיע לחוף מבטחים. אני עוד בקצה הדרך".

הבעל נשאר בבית לגדל את הילדים, שזה משהו שלא רואים במקום שהגעת ממנו.
"לבעלי הייתה זכות בחירה – או שנתפרנס בכבוד, וניתן לילדים מה שלנו לא היה בבית או שאני הולכת בכל מקרה".

הנתינה של עובדיה הובילה לכך שהיא קיבלה את אות דמות המופת מהפדרציה העולמית של יהדות מרוקו, "כשיצאתי לדרך לא חיפשתי אותות ומופתים", אמרה עובדיה, "חיפשתי לעזור לאנשים חולים באפריקה, שאין להם מערכת בריאות. בניתי מערכת בריאות לתפארת.  אות כזו או אחרת, זה פחות מרשים אותי. אני רוצה להמשיך הלאה, להצלת חיים".

לכבוד סוכות את בונה סוכה מיוחדת.
"כן, לניצולי שואה. אני תומכת בניצולי שואה, ומקימה אודיטוריום. הקמתי להם מגורים משותפים, הם גרים יחד וכבר לא בודדים. החלטתי לשמח אותם, אני בונה סוכה אדירה, ומביאה ניצולי שואה כדי לתת להם מתנה קטנה, חיבוק. צריך לדאוג להם לא רק בימי בחירות או ביום שואה".

"רוצה לעזור למערכת הבריאות בישראל"

לצד התרומות, עובדיה מארגנת גם אירועים גרנדיוזיים ומתוקשרים מאוד לילדים ולנכדים, שזוכים ללא מעט ביקורת. "הביקורת לא מפריעה לי. אני לא לוקחת מאף אחד, לא מוחקים לי חובות בבנקים ולא בבורסה. אני תמיד רוצה לתת מה שאני לא קיבלתי".

כמישהי שמחוברת למקום של הון-שלטון, זה תמיד היה? תמיד יהיה?
"תמיד היה ותמיד יהיה. שום חוק לא ימחק את זה. ההון והשלטון הולכים בנתיב אחד".

יש עוד משהו שתרצי להשיג?
"אני רוצה לעזור למערכת הבריאות במדינה ישראל".

מה את חושבת שאת יכולה לעשות כאן?
"מהפכה".

יש לך תכנית כלשהי בראש?
"באפריקה, אין לי חולה אחד במסדרון. כל חולה מתקבל מתוך הבנה שהוא חולה ובא לקבל טיפול. בארץ, לא מתייחסים לאנשים שבאים לבתי חולים כי אין כוח אדם. לרופאים קשה ולחולים קשה שבעתיים. באפריקה יש לי צוות ישראלי והכל ישראלי, אבל את התרבות השארתי בישראל".

אם היו מציעים לך, היית חוזרת לכאן ולוקחת את תיק הבריאות?
"תיק זה דבר גדול. אני מבקש דבר אחד - שיתנו לי את האפשרות להוכיח שאפשר אחרת. אני מוכנה לעשות את זה בשביל העם שלי, בשביל הבית שלי והמדינה שלי".

אף אחד לא פנה אלייך אף פעם?
"אני פניתי, הייתי מוכנה לתרום סכומי עתק ולהקים בית חולים בדרום".

למה לא? מה התשובה שקיבלת?
"תשאלי את ליצמן".

פנית ואמרת שאת מוכנה לבנות בית חולים וקיבלת סירוב?
"כן".

מה הסיבה?
"ליצמן יודע את זה, ראשי ערים בנגב יודעים את זה וגם כתבי חדשות יודעים את זה. יש בירוקרטיה והכל".

את חושבת שיש איזשהי אליטה?
"האליטה קיימת, ברור. לכן אנחנו במצב כזה. אני מאמינה שיש עוד אנשים כמוני שרוצים לתרום ולעזור ומקבלים בלוק. לא בלוק, חומה".

זה בגלל שאת אישה? זה עדתי?
"לא. אני חושבת שמדינת ישראל לא הפנימה עוד את הקדמה שיש היום. היא לא הפנימה שלא 120 אנשים קובעים על תשעה מיליון תושבים. אבל זה מה שקורה, ואף אחד לא מדבר ועושה כלום. אנחנו מקטרים, והכל ממשיך כרגיל".

מה כן צריך לעשות?
"מהפכה. לא להרים ידיים. אני אחת הנשים הכי מעוטרות באפריקה. בישראל, אני לא רוצה אותות ולא כלום – רק לעזור למערכת הבריאות בישראל, בין אם זה בתרומות, בניסיון, הן בייעוץ ובכל דרך".

תגובת סגן שר הבריאות:
"סגן השר ליצמן הבהיר לפונה כי למערכת הבריאות, כמו גם למדינת ישראל, יש כללי ניהול תקין וכי יש דרך איך מקימים בתי חולים: דרך ועדות מקצועיות, אישורים ממשלתיים, תקצוב ועוד. לבוא ולהציע לסגן השר תקציב בתרומות אינה דרך נכונה בתהליך הקמת בית חולים בישראל. כידוע, משרד הבריאות פועל בימים האלה לקדם הקמת בית חולים בצפון (קרית אתא) ובדרום (באר שבע)".

 

 

 



 

.