דפנה ליאל, כתבת הכנסת של חדשות 12, עוברת בימים האחרונים מאולפן לאולפן בקצב מסחרר. תוצאות הבחירות, והעובדה שלא ברור איזו קואליציה (אם בכלל) תקום בכנסת הקרובה, מדירות שינה גם מעיניה. "זה מתיש בשתי רמות, קודם כל ברמה שאנחנו לא יודעים מה קורה", מספרת ליאל, "לא נעים לנו להגיד לכם, אבל אנחנו לא יודעים מה קורה ואיך זה הסתיים. זה מתיש גם ברמה של העבודה עצמה - הריבים על הידיעות, הבלעדיות. את זה הצופים פחות מכירים, אבל זה חלק גדול מהעבודה שלנו".

ליאל, שחגגה 36 במאי האחרון, קיבלה "מתנת יום הולדת" בחסות הפוליטיקה הישראלית שהכנסת ה-21 החליטה על פיזורה ביום הולדתה, "חגגתי 36 בליל פיזור הכנסת, חגגתי את יום הולדתי עם הידיעה שגזלו לי לפחות רבע מהשנה הבאה, חתיכת חגיגה".

מה מסבירים לילדים כשהם שואלים מי ניצח?
"לדעתי יש פה מסר. ראינו את הפוליטיקאיים רבים, מלכלכים ומטנפים אחד על השני ויום אחרי הם לא יכולים אחד בלי השני. תמיד יש יום אחרי וצריך לזכור את זה. בסוף, פוליטיקה זה משחק קבוצתי ולא אישי. ש"ס למשל הביאו 8 מנדטים שזה הישג פנומנלי, אבל יכול להיות שהם יהיו בחוץ כי הקבוצה שלהם לא ניצחה. כשהילדים שאלו אותי איך זה יכול להיות אמרתי להם שגם בחיים וגם בפוליטיקה מי שלא יודע להיות שחקן צוות לא יצליח".



ברמה האישית, כאם ואישה, שאת רואה שהכל אישי ולא אידאולוגי, זה לא חודר לנשמה?
"אתה מנהל שיח עם אנשים לאורך חודשים ואתה יודע שהם משקרים אותך כי זה חלק מהמשחק וזה מה שהם חייבים להגיד. צריך לבנות מערכת יחסים מספיק אמינה כדי שבאיזשהו שלב תוכל להגיד 'טוב יאללה, עכשיו אנחנו אוף דה רקורד בוא תגיד לי ת'כלס מה יקרה', ואז אתה שומע דברים אחרים לגמרי. אני כן אתן את החסד ואגיד כשמתחילה קדנציה והם מתחילים לעבוד – רובם מנסים לעשות טוב. שמתחילה הכנסת כולם עובדים עם כולם – יהודים וערבים, דתיים וחילונים, ימין ושמאל מקדמים ביחד דברים. יש הרבה רגעים יפים בפוליטיקה ואפילו מרגשים, זה לא רק לכלוך".

כמה פוליטיקאים את מכירה שהם מאוד שונים ממה שרואים על המסך לעומת המציאות?
"יש כאלה שנראים חברתיים, חמים ויש להם תדמית נהדרת אבל הם חתיכת פרימדונות. מצד שני, יש אנשים שהתקשורת לא סופרת אותם והם איכותיים ומגיעים עם תחושת שליחות. יש דיסוננס, אבל בסוף מה שיוצא החוצה לציבור זה מה שחשוב".

כמה זה מתסכל שאת רואה מישהו עם תחושת שליחות שאת לא יכולה לעזור לו?
"יש תסכול. בכלל, יש תסכול שמגיע למסך אחוז מכל מה שקורה בכנסת, אבל זה חלק מהאתגר. לדוגמא בקדנציה הקצרה שהייתה לכנסת ה-21 שמנו את הדגש על החסינות שנתניהו ניסה לקדם שזה נושא שנחשף אצלנו בחדשות 12".

התוצאות של הבחירות אומרות שאין חסינות?
"אין חסינות, כל הדבר הזה מאחורינו. אני חושבת שזה היה רגע מכונן, גם מבחינת ליברמן שהבין שאנחנו הולכים אולי לעוד עשור או 2 של בנימין נתניהו. אנשים חושבים שזו נקמה אישית, אבל יש פה פוליטיקה, הוא גם שחקן על המגרש והוא לא רוצה שלנצח תהיה לו תקרת זכוכית. גם מבחינה ציבורית הייתה לזה התנגדות והציבור אמר לנתניהו בבחירות האלה לא לחסינות". על האפשרות של מערכות בחירות שלישית אמרה: "אני לא יודעת אם יהיה לי בית לחזור אליו אם זה יקרה. שאמרו שזו אופציה כמעט פרצתי בבכי כי אתה רוצה את המנוחה הזו והכל. מיציתי בשלב הזה".
דפנה ליאל
צילום: חדשות

"אם מישהו עובר הגבול ברשתות החברתיות - אני חוסמת"


לליאל יש גם פודקאסט משלה, 'עושים פוליטיקה'. "זה הבייבי שלי. זה נולד מזה שאנשים עצרו ברחוב ושאלו אותי כל מיני שאלות כמו 'מה זה חוק הגיוס', 'מה זה הסכמים קואליציוניים?'. בכל פרק לוקחים נושא אחר, מלמדים אותו ולוקחים את השיח קדימה. יש לנו כמעט 2 מיליון האזנות וזה מדהים וכיף לאללה".


אפשר באמת לעשות כזה דבר בלי שיגידו שאת לוקחת איזשהו צד?
"אני חושבת שהפודקאסט מאוד מגוון. אני מקבלת תגובות של 'זה מדהים שאפשר לדבר כל-כך הרבה על פוליטיקה בלי לקחת צדדים'. יש כל-כך הרבה נושאים שיש בהם בורות מטורפת וזה בעצם בא כדי לפתור את זה. אני גדלתי המון שנים על זה שהציבור מתעייף אחרי 20-30 שניות של לשמוע פוליטיקה וכאן אני מקבלת פידבקים שזה היה קצר מדי".

בבית שאת גדלת כיוונו אותך למקום הזה?
"יש לי אבא דיפלומט ואמא שלי בתחום החברתי, היא הייתה המנכ"לית של הקרן החדשה לישראל, ועכשיו היא באגודה לזכויות האזרח. הם לא הכווינו אותי לפוליטיקה, אבל כן למדתי אצלהם על המדיני והחברתי. אני מין הכלאה כזו של כל מיני עולמות".

יש סיכוי שאת עוברת לפוליטיקה לגמרי?
"לא בשלב הזה בטוח. אני באמת חושבת שיש שליחות בעיתונות ושליחות מקצועית, לא מימין ולא משמאל. לתקשורת יש חלק גדול בזה שהגענו למקום מסוים, זה לא פחות גדול מהצעות חוק בכנסת".

עד כמה מאחורי הקלעים יש בניכם את העניין של דעות אישיות?
"אני באופן אישי לא חושפת את הדעות שלי אפילו בשירותים. אני בקושי מספרת לילדים שלא כדי שלא יגידו בגן ש'אמא הצביע לזה'. אני באמת חושבת שלהשאיר את זה לעצמנו זה חלק מהמקצועיות של עיתונאי. פה ושם כשיש דברים שמכעיסים אותי זה יוצא, אבל זה מאוד חשוב שאנשים יוכלו לפתוח טלוויזיה ולהגיד 'אה זה לא מגיע מעמדה כלשהי, אלה העובדות'".

קיבלת איומים?
"לא, אבל בתקופת הבחירות הזו האנשים איבדו את זה. כל דבר שאתה מעלה לרשתות תוקפים אותך מכאן ומכאן. מהרגע שאתה רואה שזה קורה באופן עקבי אתה אומר 'אוקיי'. רפש יש משני הצדדים, זה לא מגיע מצד אחד בלבד. אם מישהו עובר את הגבול – אני חוסמת".