הבמאי המוערך עודד רז צפה בשתי העונות הראשונות של "כפולים" מהספה בסלון. קאט לשנתיים אחר כך, הוא נקרא לביים את העונה השלישית שמשודרת בימים אלה בערוץ 12 (ימי שלישי, אחרי "הכרישים"). מצד אחד זה היה חלום שמתגשם ומצד שני מסע מורכב ומאתגר, חוצה מדינות, שנערך בשיא מגפת הקורונה. בראיון מיוחד מספר רז על הדרך הארוכה שעשה מלימודי הקולנוע בירושלים ועד ל"כפולים", על הצילומים בקפריסין השכנה ואיך הצליח ללהטט בין כל כך הרבה סודות, שקרים וטוויסטים מפתיעים בעלילה.
תחנות בדרך
"הגעתי לבימוי כמעט במקרה. תמיד אהבתי קולנוע, אבל לא הייתי מהילדים שמצלמים בכל רגע בחיים שלהם. כשחזרתי מהטיול בדרום אמריקה, היה לי ברור שאני לא הולך לעשות בחינות פסיכומטריות. חברה שלי, שהיום היא אשתי, אמרה לי שאני חייב ללמוד משהו והתחלנו לחפש מכללה. עברנו בין המכללות בירושלים והגענו למכללת הדסה. גיליתי שיש שם חוג לקולנוע ומשהו נדלק לי בעיניים. אמרתי: הו, זה מה שאני רוצה לעשות. נרשמתי, עשיתי מבחנים והתקבלתי. אחרי חודש כבר מצאתי את עצמי בכיתה. פתאום קלטתי שכל הדברים שעשיתי עד אז, כולל השירות הקרבי שלי, הובילו אותי למקום הזה".
"תוך כדי הלימודים עבדתי ב-AP וברויטרס. התחלתי כמביא קלטות וסיימתי כצלם, עשיתי שידורים חיים. הצטרפתי לכוחות המפנים בהתנתקות וצילמתי המון אירועים גדולים במדינה. חבר שלי רותם שמיר שחי בניו יורק למד באוניברסיטת ניו סקול. החלטתי שאני גם רוצה, נרשמתי והתקבלתי ללימודים. עזבתי את החברה שלי ונסעתי לבד להרפתקאה חדשה. למדתי ביחד עם רותם והקמנו קבוצת יוצרים. כתבנו תסריטים, הפקנו סרטים ועשינו קליפים. זו הייתה שנה שלמה של השראה ויצירתיות, מקום מדהים ללמוד בו".
"חזרתי לארץ בעקבות האהבה, כי לחברה שלי לא הסתדר להגיע לניו יורק. התחלתי להשתלב בתעשייה לאט לאט, עם הרבה סבלנות. הפקתי פרומואים וסרטי קולנוע, עשיתי המון סרטי תדמית וציןלמתי סרטים קצרים. הפריצה הראשונה הייתה כשני חברים טובים שלי, חנן סביון וגיא עמיר, הציעו לי לביים את 'מה בכריש?', סיטקום לנוער. זה פתח לי את הדלת לטלוויזיה. אחרי זה הציעו לי לעשות את 'גאליס', ביימתי את כל העונות, ואחר כך גם את סרט הקולנוע הראשון של 'גאליס': 'גאליס - המסע לאסטרה'. אחר כך ביימתי גם את סדרות הנוער 'כדברא' ו'דאנסטורי' וגם את הסרט 'מכתוב'. ביימתי גם סרט הרפתקאות לכל המשפחה בשם 'הרפסודה'. זאת הייתה חוויה מדהימה, צילמנו במלטה באולפן מים מאוד גדול. אנה זק השתתפה בסרט, זה היה הפרויקט הראשון שלה כשחקנית. כמו להרבה שחקנים צעירים אחרים, גם לה נתתי את הצ'אנס הראשון".
טאץ' אישי
"כצופה, אהבתי מאוד את 'כפולים'. צפיתי בשקיקה בכל עונה שיצאה. כשהציעו לי לביים אותה זה היה מלחיץ מאוד, אבל גם חלום כי אני מת על הסדרה הזאת, על הז'אנר ועל השפה. זאת סדרת מתח מצויינת. עשיתי דברים דומים בעולם האקשן והמתח, אבל לא בהיקף, בנפח ובאינטנסיביות כזאת. הסדרה הזאת כולה מתח, טוויסטים ודרמות אישיות".
"כשהתחלתי לעבוד על הסדרה כל מי שדיברתי איתו ביקש שאשמור על הדנ"א של 'כפולים', על השפה, הטון והמבנה התסריטאי שלה. בשלב הראשון למדתי את הסדרה, צפיתי עוד פעם בעונות, דיברתי עם היוצרת והתסריטאית ליאורה קמינצקי וקיבלתי המון דגשים. דיברתי עם הבמאי הקודם, עודד רסקין, וגייסתי את רותם ירון, צלם בחסד עליון שצילם גם את העונה השנייה. ביחד, ניסחנו ופיצחנו את הדנ"א של 'כפולים' וניסיתי לשמור עליו כמה שיכולתי. כמובן שהכנסתי פנימה גם את האופי שלי - בין אם זה בבימוי, בעבודה עם השחקנים ובתפיסה שלי של רגש ואקשן. שמתי את החותם שלי, אבל במסגרת הדנ"א. מצד אחד לא רציתי להמציא את הגלגל מחדש, אבל מצד שני הבאתי משהו משל עצמי, את הטאץ' שלי".
המתח הורג אתכם? עוד על "כפולים" בדף הפייסבוק של התוכנית
מבולגריה לקפריסין
"האירוע המחולל של הסדרה, הפיגוע הכימי, היה אמור להתרחש בבולגריה. חברת ההייטק הייתה אמורה לנפוש בבולגריה בבית מלון-קזינו, אלא שהקורונה הכתה עוד הפעם בכל העולם ובולגריה נסגרה. היה סימן שאלה מאוד גדול האם נוכל לצלם שמה. לא יכולנו לטוס ולעשות סיורים מקדימים, כי מי שטס לשם היה צריך להיכנס לבידודים גדולים מאוד. עמדנו בפני צומת סיפורי והפקתי גדול מאוד. האם לוקחים את הסיכון שכמה חודשים קדימה, שכשנגיע לצלם, בולגריה תהיה פתוחה - או שניתקע ולא נוכל לצלם?".
"לקחנו החלטה לא פשוטה מבחינה הפקתית-תסריטאית: להעביר את נופש החברה לפאפוס שבקפריסין, עיירת נופש איכותית ואקסקלוסיבית מאוד שמתאים והגיוני שחברת הייטק מצליחה כזו תיקח את העובדים שלה לעשות שם פאן. המון דברים בסיפור היו צריכים להשתנות בגלל זה - שמות הדמויות, השפה, הניואנסים ועניינים תרבותיים".
"חלק משמעותי מהסדרה הפקנו בשלט רחוק, כמו בחירת הלוקיישנים ואנשי הצוות. ניסינו דרך חברת ההפקה המקומית לקבל אביזרים רלוונטיים לסצינות הפנים שצילמנו. את פנים בית החולים בקפריסין צילמנו בארץ, כמו גם את המשרדים והמסדרונות של משטרת קפריסין. המפיק בפועל שלנו טס ליומיים וחזר עם מזוודה ענקית שבתוכה אביזרים כמו חגורות וסמלים של שוטרים קפריסאיים, ממתקים מקפריסין ועוד. זה היה מורכב מאוד לבנות עולם ויזואלי ופיזי שמבוסס רק על תמונות או על תקשורת במיילים".
"הדבר הכי קשה בתהליך היה למצוא את בית המלון שבו יתרחש הפיצוץ הגדול. חיפשנו משהו ספציפי מאוד, בית מלון שנמצא ליד רחוב קרוב שאפשר לסגור אותו אבל מבלי להיחשף, כדי שהדמויות שנמצאות בתוך בית המלון לא יוכלו לראות את השוטרים בחוץ. אם זה היה בתל אביב, בשלוש שעות סיבוב עם האופנוע הייתי מוצא את זה. בעיר שהיא לא שלך ועוד דרך תמונות ומכשול שפה, זה היה מאוד מורכב. כל מה שהציעו לנו היה לא טוב, בסוף אנחנו זיהינו מקום וביקשנו שישריינו לנו אותו. הצלם ואני הגענו כמה ימים לפני הצילומים ללוקיישן. מיד ידעתי בדיוק איפה יעמדו ניידות המשטרה ואיפה יהיו הלוחמים, הכל הסתדר לי".
סודוקו משוגע
"העבודה עם הקאסט הייתה מדהימה. בלט לי השוני בין לביים סדרות נוער ולעבוד עם שחקנים צעירים, שהרבה פעמים נמצאים בתחילת דרכם, לבין שחקנים ותיקים ומנוסים. אני לא אומר שדבר אחד טוב מהשני, אבל ב'כפולים' עבדנו בשיתוף פעולה, היו לשחקנים המון רעיונות שקשורים לסצינות ולטקסטים, ניואנסים קטנים כאלה שהם הביאו מתוך הניסיון שלהם. זה תענוג צרוף. בשחקנים צעירים יש משהו אחר כיף מאוד: יש בהם משהו פרש והמון מוטיבציה, אבל פעמים רבות קשה להוציא מהם את הפרפורמנס. לשחקנים כמו אוהד קנולר, מיקי לאון, טלי שרון ורומי אבולעפיה יש אלפי שעות מסך, הם מבינים את הריקוד הזה שבין המצלמה, לשחקנים ולחלל".
"תהליך החזרות איתם היה אדיר, עם חלקם היה מצחיק מאוד. הייתה המון התרגשות. מהרגע שהם קראו את התסריטים והגיעו לחזרות כולם ניסו לפצח ולהבין את הדמויות שלהם. זאת סדרה מורכבת, אז ניסינו לצלול עוד ועוד לעומק. זה היה סודוקו שלם מהבוקר עד הלילה. היה כל הזמן שיח ביני לבין השחקנים ומנהל התסריט על איפה הדמויות נמצאות בכל שלב של החקירה, מה הן יודעות, מה החוקרים יודעים עליהן, איך להסתיר סוד ולא להיראות יותר מדי שקרן אבל מצד שני להיראות חשוד. זה היה תענוג בימויי. רואים על המסך את המורכבות הזאת, את השקרים והסודות".
הפיצוץ הגדול
"לשמחתי, מחלקת הארט הייתה מנוסה מאוד. היה איש חבלה שמתעסק בפיצוצים, עשו לנו טסט של הדלת שעפה וזה יצא מדהים. בית המלון שמצאנו היה מושלם לסצינה הזאת כי הוא היה נטוש בגלל הקורונה. זכינו למשהו שבכל תקופה אחרת היה בלתי אפשרי - קומה אחת הייתה הקומה שבה פוצצנו את הדלת, ובקומה למעלה היה חדר זהה לחלוטין שעליו עבדו כחדר השרוף - שרפו דברים, שברו דברים, והכינו אותו לסצינה. בדרך כלל כשעושים פיצוץ מחכים כמה שעות, נותנים למחלקת הארט לעבוד ואז נכנסים לצלם את הסצינות הבאות. במקרה הזה היו שני סטים כך שאפשר היה לעבוד עליהם במקביל".
"בסצינת הפיצוץ ידעתי בדיוק מה הולך לקרות - לאן הדלת תעוף, מאיפה היא תעוף, לאן יעופו הרסיסים והחלקיקים. המגבלה היחידה הייתה שאתה לא יכול לעשות עוד טייק, כי לוקח המון זמן לנקות את המסדרון ולהכין את החדר. תירגלנו את זה שוב ושוב. כולם ידעו מה הם צריכים לעשות. זה רגע מלחיץ אבל אמרתי לעצמי - תהיה קול, תגיד אקשן והכל יקרה. נתתי את הקיו, הדלת עפה, הלוחמים שידעו שהולך להיות פיצוץ נבהלו כי בכל זאת יצא הרבה עשן ורעש. זו הייתה תגובה אמיתית. כולם היו מרוצים והמשכנו הלאה".
מבוקר עד לילה
"כשהתחלנו לפרק את הסט בקפריסין, גילינו שיש עוד המון סצינות קטנות שלא ייכנסו ביום צילום אחד אלא ביומיים. בגלל שכל יום צילום יקר מאוד, קיבלנו החלטה לעשות יום כפול עם צוות שיעבוד במקביל. הבאנו צלם נוסף מהארץ, רם שני. בתחילת היום צילמנו סצינות פשוטות יותר, ובחלקו השני של היום את הסצינות המורכבות עם המשטרה ומכבי האש. הייתה שאלה מי יביים את זה. אמרתי - מצטער, אין מצב שאני משחרר את הסצינות האלה, הן חשובות, מורכבות ומשמעותיות. אמרתי שאעשה גם וגם, וכך היה. התחלנו את יום הצילום בשבע בבוקר, צילמנו מה שהיינו צריכים, פחות או יותר בארבע אחר הצהריים הסתיים היום הזה והתחלתי את יום הצילום עם הצוות השני. סיימתי את היום בארבע וחצי בבוקר, כולם היו גמורים מעייפות וסחוטים, אבל אני הייתי בפול-פאוור בגלל ההתרגשות. זו הייתה חוויה כייפית ומעצימה, סיימתי את היום עם חיוך גדול. כמה שעות אחרי זה טסנו לארץ ולקח לי הרבה זמן להשלים שעות שינה".
סוד צבאי
"לפני הצילומים דיברתי באופן אישי עם השחקנים והסברתי להם שמדובר בסדרה חשובה ומותחת עם אינסוף טוויסטים ועלילות ושהם חייבים לשמור על סודיות, לקרוא את התסריטים לבד ולא לשתף בני זוג או חברים. ביקשתי לשמור על זה כמו על סוד צבאי. ביקשתי גם שלא יהיו תמונות מפלילות, לא הרשתי למיקי לאון ולטלי שרון להצטלם ביחד כדי שלא ייחשף שיש ביניהם קשר בסדרה. ביקשתי מההפקה להדפיס את התסריטים עם 'וואטר מארק', לכל שחקן עם השם שלו, כדי שאם חס וחלילה התסריטים ידלפו אדע טוב מאוד מי זה שהדליף. מהר מאוד כולם הבינו באיזו רצינות אנחנו לוקחים את הדברים האלה ושיתפו פעולה".
צפו להפתעות
"נשארו עוד חמישה פרקים וצפויים עוד הרבה מאוד מהפכים. כדימוי, זה כמו כשאתה זורק אבן ואז יש אדוות במים, כל פעם עוד עיגול ועוד עיגול ועוד עיגול. מפרק לפרק האדוות האלה מתרחבות, הפריים נפתח ועוד אנשים, גופים, קשרים וחברויות מתקשרים לאירוע הזה. צפויים עוד סבבים של חשדות וחקירות, כי זה לא נגמר עד שזה לא נגמר. ככל שנתקרב לסיום, ההקשר החברתי והמדיני ילך ויתרחב. ההד שהאירוע הזה עשה יהפוך להיות גדול יותר ורחב יותר. צפויים עוד הרבה אקשן, רגש והפתעות".
