השעות האחרונות של זוהר: "הוא היה תחת השפעת כדורים. כולם נרדמו והוא מת"

ב-6.11.1987 נפתחו חדשות הבוקר בידיעה מטלטלת. הזמר זוהר ארגוב שם קץ לייסוריו במהלך הלילה, והתאבד בתלייה לפנות בוקר בתאו בבית המעצר. עבור הקהל והתקשורת, היה נדמה כי ארגוב דהר אל עבר סוף חייו בשל התמכרותו לסמים, המעצרים הרבים ודעיכת הקריירה המוזיקלית שלו. אבל דווקא הקרובים לזמר מכל, בני משפחתו, לא קיבלו את הידיעה כעובדה מוגמרת. הם נותרו טרודים בשאלה מה באמת קרה שם בשעותיו האחרונות, ואיך הוא מצא את מותו בתא קטן בתחנת משטרת ראשון לציון.

חיים אתגר ומערכת "חשיפה" צללו הערב (שני) אל מסלול הקריירה של הזמר, שהצית מהפכה מוזיקלית במאה שעברה וכבה הרחק מאור הזרקורים. גם משפחתו עוד מנסה להבין מה אירע בחודשים האחרונים לחייו, וקרוביו התייצבו לריאיון במטרה ברורה - לשנות את הנרטיב הטרגי של מי שכונה "המלך".

הקשר הייחודי בין ארגוב לשירה התחיל בילדותו בשכונת שיכון המזרח. אחותו אביגיל עורקבי סיפרה: "זו שכונה שמחה, מלאת אהבה, מרגשת אבל ענייה. היו בה גם צדדים פחות יפים. היבואנים שגדלו איתי שם היו יבואני הסמים הכי גדולים בארץ, ממנה הם צמחו". היא הסבירה את מה שאולי עתיד להיות שורש התמכרותו של אחיה לחומרים הממכרים: "לא הכרנו משהו אחר. גם האחים שלי נכנסו לזה מגיל צעיר. לאמא שלי היו ארבעה בנים, כולם מכורים לסמים".

>> "חשיפה" – תיק זוהר ארגוב נפתח, זמין לצפייה כעת ב+12

אולם ארגוב מצא נחמה גם במוזיקה. "גדלנו על זה, ישבנו בכל שישי במרפסת הגדולה עם נרגילה ופתחנו בשירה", אמרה עורקבי. "כשזוהר פתח את הפה לשיר, היה שקט. כולם רצו עוד". אמנון עורקבי, אחיו של אגדת הזמר, הוסיף: "ברחוב המקביל אלינו היה אולם חתונות. זוהר היה מופיע שם על הבמה, והשכנים עמדו על הגדרות וביקשו שימשיך לשיר. שם הבנו שהוא זמר בן אלף. לחשוב שמישהו ידחוף אותו קדימה ושנשמע אותו כמו את יהורם גאון היה חלום אסור".

בשנת 1980, פגש ארגוב את האיש שעתיד לשנות את חייו - הגיטריסט יהודה קיסר, מלהקת צלילי העוד. ארגוב נהג אז להסיע את הזמר ג'קי מקייטן, שגילה שגם באמתחתו של ארגוב סלסול אחד או שניים, וביקש שיתנו לו הזדמנות להופיע על הבמה. "אני זוכר את הכפיות והמזלגות שרעדו באולמות", שחזר קיסר. "ביקשו ממני באירוע שזוהר ימשיך לשיר. אחר כך אמרתי לנגנים שהיו איתי להישאר, ושאני אכין לזוהר קסטה".

קיסר לא שכח את הקול הבולט של ארגוב: "היו אז זמרים שהתפארו כשהיה שיר אחד בקסטה שהצליחו לשיר בטייק אחד. זוהר הקליט את הכל בטייק אחד". אבל לא רק קיסר נהנה מהכישרון הייחודי, אלא גם האלטרנטיבה הבולטת לרדיו ותקשורת ממסדית באותם ימים - התחנה המרכזית, בה נמכרו אז קסטות מיטב הזמרים בארץ. "הגיעו לשם אוטובוסים מכל הארץ, וכל הרמקולים השמיעו אותו. זו הייתה קסטת הזהב. מכרו אותו בכל מקום", אמר הגיטריסט. חצי מיליון עותקים של האלבום "אלינור" נמכרו בישראל לאחר צאתו, וחייו של ארגוב, אז גרוש עם ילד בן 7, התהפכו מקצה אל קצה.

היה נראה שכולם קיבלו את קולו של ארגוב בברכה, חוץ מתחנות הרדיו. אחיו סיפר: "זה התפוצץ, חיילים התקשרו לגלי צה"ל לקבל דרישות שלום מההורים עם שירים של זוהר, ולא היו להם התקליטים שלו לשידור. כל המדינה ידעה מי הוא, חוץ מהתקשורת והרדיו. הוא התבאס מההתעלמות, אבל מי שלא קיבל אותו בדרך הראשית בלע אותו דרך החלון".

נכון לשנת 1982, ארגוב הוא אחד הזמרים הפופולריים בארץ, אבל בזכות עצמו וללא אמצעי התקשורת. העיתונאי אילן שאול הודה: "הייתי אז במילואים, והטבחים היו משמיעים מוזיקה בווליום גבוה כדי לבאס אותנו. הם שמו את 'אלינור' כדי להתריס, והייתה לי צמרמורת מהשיר הזה. הוא ייצג את כל מה שהיה מגונה ומשוקץ".

נקודת המפנה קרתה בפסטיבל הזמר הישראלי של אותה השנה. האירוע היה אחת הדרכים היחידות בה היה יכול אז זמר מזרחי לעלות על במת המיינסטרים. ארגוב בא לכותב אביהו מדינה בבקשה פשוטה - שיכתוב לו שיר מנצח לפריים טיים. אותו להיט שכתב מדינה היה "הפרח בגני", ששינה את כל מה ששאול איש הספר חשב על ארגוב, וכך גם מדינה שלמה. "הייתי בפסטיבל הזה, וראיתי את זוהר נכנס לחדר. היו לו ווליום וקרינה. כשהוא עלה לבמה, נכבשתי לחלוטין. נצמדתי לכיסא בהלם. פתאום חומות האיבה והסטריאוטיפים קרסו טוטלית. היה ברור שזה השיר הזוכה, לא ידעתי שאני נוכח באירוע היסטורי", אמר שאול.

עד היום נחשב "הפרח בגני" לציון דרך מרכזי של המוזיקה הים תיכונית בישראל, ולנקודת מפנה של יחס הממסד לז'אנר. עברו עוד שנים עד שהפלייליסטים המובילים בארץ התמלאו בה, אבל אחרי הביצוע דבר אחד היה ברור, אי אפשר להמשיך ולהתעלם מהמוזיקה הזו.

שאול הבין שהוא מוכרח לראיין אותו, מה שקיבל תפנית מצערת. "כשפגשתי את ארגוב, נראיתי לו כמו כל מה שהיה אז התקשורת הלבנה. הוא שאל למה באתי אני, ולא מני פאר מ'מדורת השבט'. הם רצו להגיע לפסגה ולא הצליחו. למעשה, רגע אחרי שזוהר שבר את תקרת הזכוכית הוא חזר לגטאות. ניסו לטאטא אותו. הוא היה המלך, אבל לא של כולם. בכל זאת, הוא לא היה אריק איינשטיין".

כשהיה בשיא הצלחתו התחיל ארגוב להופיע בחוץ לארץ. באירופה ובאמריקה התחולל בארגוב שינוי בעקבות הסמים שצרך: "הוא לא חזר להיות אותו זוהר". אחותו אביגיל אמרה. "הוא התוודע שם לסם החדש, קוקאין מעובד שהפכו לקראק. זרים גמורים היו מסדרים אותו, הוא היה מופיע בשביל הסמים ולא הכסף. הוא חי אותם, לא את המוזיקה". קיסר ששר לצדו סיפר: "לפני כל הופעה הוא לקח, וגם בבקרים בבית שלו".

בגיל 31 זכה ארגוב להגשים חלום ישן, והתארח בתוכנית "שעה טובה" בהנחיית מני פאר בערוץ הראשון. המוזיקה לא הייתה הנושא המרכזי בריאיון, אלא ההתמכרות הכבדה שלו. את המילים של ארגוב מאותו ריאיון, כשניסה להתפכח בפעם הרביעית מסמים, קשה לשכוח. "לא מאמינים ברצון של בן אדם, הרגו אותו בלי שהוא מת", אמר הזמר אז. "מתי ארבע פעמים מוות קליני. בשלוש הנשיפות הראשונות של הקראק אתה הבן של אלוהים, אבל אחרי זה? סמרטוט. התחלתי לחפור בגוף שלי עם מחט חדה, לחפש את הנקודה".

אותה שיחה חשופה בטלוויזיה הייתה סימן אזהרה מובהק - הזמר האהוב אינו מי שהיה. אביהו מדינה סיפר: "בחצי השנה האחרונה לחייו, הוא היה קרוב לתהום. לא היו הופעות, אף אחד לא רצה אותו או סמך עליו כי הוא לא בא. יצאה שמועה שאין טעם להזמין אותו. היו לו חובות, הייתה נגדו אלימות, הוא היה חייב כסף לאנשים על המנות". קיסר הוסיף: "הוא התחנן בפני המפיקים, שייתנו לו 100 דולר והוא ישיר להם שיר. הוא היה נכנס למועדונים פעילים וידע שבעלי המקום ירחמו עליו עם שטר".

בשלב הזה ארגוב נכשל כל פעם מחדש בניסיון הגמילה שלו מסמים. כל מכוניות היוקרה שהיו בבעלותו, הפנטהאוז היוקרתי בגבעתיים והתכשיטים הנוצצים נמכרו והלכו לרכישת סמים. "פעם התקשרו אליי שזוהר שוכב על המדרכה, ואמרו לי לבוא לקחת אותו", סיפר קיסר בכאב. "הרמתי אותו והוא שקל כמו תינוק, 25, אולי 30 ק"ג. הרגשתי שהוא כבר לא רוצה לחיות, זה ריחף שם".

בשנה האחרונה בחייו נכנס ארגוב ויצא ממעצרים, בילה לילות בתאים ונפלט שוב לרחובות. אבל ב-23 ביולי של שנת 1987 עזב ארגוב את התא עם אקדח שגנב משוטר, עבירה שעלתה לו בשישה חודשי מאסר. המפגש האחרון בין הגיטריסט המיתולוגי לזמר התרחש בתקופה הזו. "מנהל הכלא אמר לו שאם נבוא להופיע איתו בכלא, הוא יקבל חופש של יממה. באתי עם הציוד והנגנים ושמעתי אותו שר יפה. התגעגעתי אז לקול שלו". הצמד הוותיק התאחד להופעה מאולתרת אחרונה בכלא עתלית, ובעקבותיה זכה ארגוב לצאת לחופשה קצרה. לרגע היה נראה לכולם ש"המלך" חזר.

ארגוב חגג כל סוף השבוע, אבל בראשון בבוקר נכנסה לתחנה חיילת צעירה בשם איריס גבאי, אז חברתו של הזמר ישי לוי, שהתלוננה שארגוב ניסה לאנוס אותה בלילה הקודם. ארגוב כבר שוחרר מחופשתו, אבל זומן לחקירה חדשה.

גבאי העידה אז: "ישבנו ודיברנו בשעה 04:30 לפנות בוקר, ישי ירד להביא בורקס והתעכב שם כמעט שעה. זוהר ביקש שאצטרף אליו לנסיעה לראשון לציון, רשמתי פתק ונסענו. אמא שלו הייתה שם. פתאום הוא נהיה מוזר, סגר את דלתות הבית, סובב לי את הרגליים על המיטה כדי שאשכב. התחלתי לבכות והוא התעלם, אמר לי שלא יעזור לי כלום".

אחיו הכחישו את המעשים. "איזו אלימות ואונס? הוא היה איתנו", אמרה אחותו. "גרתי אז אצל אמא שלי, ולא היה לאיריס כלום. אמא שלי, גיסי ואני היינו בבית ולא קרה שום דבר". מה שאירע באותו סוף שבוע מעולם לא התברר בבית המשפט. אש ניצתה בין מחנות מעריצי שני החברים ארגוב ולוי, אחד אגדה שירדה מהכיסא ואילו השני כוכב עולה. אחיו הוסיף: "זוהר נתן לישי כסף לסמים, ורצה סמים בעצמו כדי לחזור לכלא. אי אפשר בלי. חיכינו לישי שיחזור, ומפה נולד סיפור האונס של זוהר ואיריס".

עד היום לא הוכח מה באמת קרה בחדר ההוא, אבל לשוטרים הייתה סיבה טובה לפקפק בגרסה של ארגוב - כל מה שהיה צריך זה מבט חטוף בגיליון ההרשעות שלו. העיתונאית וחוקרת התרבות אינס אליאס הוסיפה: "עד היום כשמאזינים לזוהר ארגוב לא חושבים על אונס, ואם כן אז מדחיקים הצידה. זו פרשה מזעזעת, גם כשהוא עוד לא היה מפורסם היו לו הרבה נשים. לדמות שלו יש הרבה פנים".

כבר 50 שנה שהתיק הזה מעלה אבק בארכיון. מתלוננת נוספת, שעד היום מסרבת להיחשף, סיפרה עדויות מצמררות על ארגוב שאנס אותה. הם נפגשו במועדון, היא אז צעירה בת 20 והוא זמר חתונות אלמוני שהציע לה טרמפ הביתה. בזמן הנסיעה הסביר לה ארגוב שהוא חייב לעצור בבית הוריו, אליו היא הסכימה להיכנס וגילתה דירה ריקה. ארגוב אמר עליה: "פירשתי את ה'לא' שלה כמשחק, של להמשיך הלאה. אני ממשיך עם בחורות גם כשהן אומרות שאני מגעיל. אני באמת מגעיל".

כמעט עשור לאחר ההרשעה באונס, הוא הוחזק בתא קטן במשטרת ראשון לציון, כשריחף מעל ראשו חשד לעבירת מין בחיילת צעירה שעשויה לשלוח אותו למאסר ממושך אפילו יותר. מנהל החקירה של ארגוב סיפר על הימים המקדימים למה שנראה כמו התאבדותו של הזמר: "תאי המעצר מחניקים בצורה לא רגילה, דעתך נטרפת שם. בערבים היה מגיע רופא לבדוק את העצורים, במטרה לתת להם כדורי שינה והרגעה. העצורים היו לוקחים לזוהר את הכדורים שלו, בקריאות 'יא מניאק'".

"הטרידו אותו, רצו לקחת לו את הסמים בכוח", הוא הוסיף. "ניצלו את זוהר להביא עוד כדורים, כי לשוטרים תמיד היו ספיירים. כל מה שנשאר לזוהר היה הקול שלו, אילצו שיפעיל אותו על השוטר האחד בתחנה. לקחו לו הכל. אוכל, בגדים, סבונים וכל מה שאפשר. רדו בזוהר, הוא לא קיבל שום טיפול במעצר. גם כשהכניסו לו אוכל, הוא נלקח ממנו".

הלילה האחרון בחייו דמה ללילות שקדמו לו. חבריו לתא הביאו אותו לצעוק לשוטר, שיתחשב בעצור המפורסם. לבסוף, השוטר שנהג להסתובב בתאים הבין את קריאות ה"זאב זאב" והפסיק להגיע להביא להם את הכדורים להם ציפו. בזמן הזה, חשבו העצורים על תוכנית אחרת.

חבריו של ארגוב לתא ביימו אירוע במהלכו יהיה חייב השוטר להיכנס אליהם לחדר. הם החליטו לקיים הצגת מוות, עם חתיכת שמיכה שקשורה לסורג ולצווארו של אחד האסירים. בכל פעם אחד מהם עמדו ונשענו על הקיר עם החבל לפות לכאורה לצווארם, וכולם צרחו שקורית התאבדות. לפי התוכנית שהפכה דרך קבע, השוטר היה צריך לעצור הכל ולרוץ כמו מטורף לתא כדי להביט בתורן התלוי. "הם עשו את זה כל הזמן", אמרה רפ"ק בדימוס, עו"ד יפה גולן. "השוטר היה נכנס פנימה וכולם צחקו עליו, ואחרי שעה או שעתיים זה חזר שוב. הם רצו להלחיץ את כולם, היו מגיעים לאסירים בדיוק בזמן כי כולם נשארו ערים. השוטר היה מגיע ומוריד את החבל מהצוואר של התלוי ברגע הנכון".

בשעה 4 לפנות בוקר של אותו לילה, ארגוב נאלץ לבצע את אותו התרגיל המבוים, אבל הפעם כשהוא נתלה – שאר העצורים בתא נרדמו, כנראה תחת השפעת הכדורים שיועדו בכלל לארגוב. הפעם, אף אחד לא יכל להזעיק לתא את השוטר התורן. אחיו שחזר: "הוא נכנס ללולאה ליד הקיר, כולם רדומים, ואחרי 3 דקות הוא מת". אחותו אמרה בנחרצות: "הוא לא התאבד, לא זוהר שחי בעולם אחר לחלוטין. הוא ראה את עצמו חוזר לבמות, ודיבר על זה כל הזמן. הוא לא היה נוגע בשערה מגופו, פצע קטן היה גורם לו לבכות כמו תינוק".

בין אם מדובר באירוע התאבדות או מוות מקרי תחת השפעת סמים, עד היום מרחפת עלטה מעל נסיבות מותו המהיר של אגדת הזמר. גם הדעות סביב האיש שהיה חלוקות. "אני גאה להיות אח של זוהר ארגוב", אמר אמנון. "אני סוחב אותו בתוך הנשמה שלי, למרות שזה תיק. שנים הייתי צריך להסביר אותו כאומן, אח ובחור נקי בכל דרך. הוא הזמר הכי גדול שהיה לנו במדינה".

שאול העיתונאי הוסיף: "היה ברור שהסוף שלו קרב. הוא היה בקריז. אפילו מרגלית צנעני אמרה שהוא מת כמו כלב". אליאס, שותפתו למקצוע, הוסיפה: "אפשר להתייחס אליו כאל גיבור חברתי, כוכב גדול, וסיפור הצלחה של מישהו שצמח מסביבה קשה והגיע לשיא התהילה. לצד הסיפורים האלה, הוא היה אנס מורשע ואלים. זה גם חלק מהדמות שלו. הוא היה אדם מורכב".

"אני גאה להיות אח של זוהר ארגוב, ולסחוב אותו בתוך הנשמה שלי, אבל זה תיק ותפקיד אחושרמוטה. הייתי צריך להסביר את זוהר כאמן, אח, ובחור נקי, בכל דרך אפשרית", סיכם אחיו. "אני לא צריך להסביר את זוהר בכלל, בעצם. הוא הזמר הכי גדול שהיה לנו במדינה. עוד 200-500 שנה לא יודע אם יהיה כזה".

תגובת איריס וישי לוי:
אנו דוחים בכל אופן את הטענות השקריות האלו. אנו יודעים את האמת, ולא נפרט מעבר לכך"