תארו לכם נערה שגדלה כל חייה בלי אבא, ובגיל 16, אביה הביולוגי מתגרש מאשתו ונכנס לחייה. "פתאום יש לה אורח חדש בבית שהיא צריכה לכבד, כי הוא אבא שלה - והיא לא יודעת מה זה אבא ואיך מתנהגים עם אבא", מספרת גלית גוטמן, יוצרת הסרט הדוקומנטרי "כל כך רציתי אבא" (הערב, אחרי עובדה).
הסרט מספר סיפור של כמה ילדים, שהיום הם כבר לא ילדים, שהמשותף להם הוא שאין להם אבא. כלומר, יש להם אבא, אבל כזה שלא לקח אחריות על החיים שלהם, אפילו ליום אחד. זה סיפור של הרבה מאוד ילדים וילדות שמסתובבים בינינו: אנחנו שומעים סיפורים על אנשים מפורסמים שאצלם זה קורה, אבל מסתבר שהסיפורים האלה הם בכל מקום. הילדים האלה מתמודדים עם לא מעט קשיים, גם בילדות וגם בשנים שאחריה.
"רב הסיפורים שנגענו בהם זה בעצם אבות שגם אם היו שם בשלב הראיון עם המאהבת ואמרו אנחנו נתמוך, בחרו אחר כך לא להיות שם", אומרת גוטמן ומסבירה, "הילדים האלה, בשביל חלק מסויים במשפחה שלהם הם לא קיימים, הם לא רצויים. ואז מתחילות לעלות השאלות: למה נולדתי? למה עשו אותי? האם אני אשם בזה? אולי אני לא בסדר? אבא שלי לא רוצה אותי, אבא שלי כבר מת הוא לא הכיר בי אבל יש לי אחים שגם הם עכשיו לא רוצים אותי".
"אחד האבות בסרט ניהל רומן מחוץ לנישואים", מספרת גוטמן, "היא נכנסה להריון כאשר גם היא אישה נשואה, הבעל של האישה גילה שהילדה לא שלו, ואותו אב ביולוגי עשה איזושהי השלמה, ואמר, 'ניהלתי רומן, הכנסתי אותך להריון, זה לא בסדר, אני לוקח את הרגליים והולך, אתם תגדלו את הילדה הזאת כאילו היא שלכם'. והוא חווה את הכאב הזה ומכה על חטא. לפעמים הוא הולך לסביבת המגורים שלה, מסתכל עליה מרחוק".
"כל כך רציתי אבא" - הערב, אחרי "עובדה"