שירי מימון נפתחת: "החוויה מאוד קשה, סיזיפית ואינטנסיבית"

כשזמרת בסדר גודל של שירי מימון לוקחת על עצמה פרויקט כמו "רוקדים עם כוכבים", אי אפשר שלא לתהות איך היא מוצאת את הזמן (אפילו דוד דביר שאל את עצמו). אך כיאה לדיווה ישראלית אמיתית, היא כבשה גם את הרחבה המפורסמת וסידרה לעצמה מקום בשלב השידורים החיים (מתחילים הערב, אחרי החדשות, קשת 12) ועכשיו העבודה הקשה באמת מתחילה. בריאיון ל-mako לצד הרקדן רפאל פליישמן, שיתפה הכוכבת על הציפיות הגדולות שלה מעצמה והקושי להנות מהתהליך: "כל התוכנית הזאת היא אי וודאות אחת גדולה".

מימון העלתה לעמוד האינסטגרם שלה וידאו בו היא נשברת ובוכה, כשהיא משתפת על הפרפקציוניזם שמלווה אותה והצורך להיות טובה יותר כל הזמן. עכשיו, כשהתחרות רק הולכת ונעשית קשה יותר, היא מנסה ללמוד לשחרר את החששות: "זה השיעור הגדול בעיניי, ללמוד איפה לשחרר ולסמוך על עצמי. להגיד: 'מה שיהיה - יהיה. את טובה, את יודעת ואת יכולה לטעות'. אין לי כל כך דרך להיערך לזה. כשרצים מריקוד לריקוד, לא מתעסקים בו יותר. יש בזה משהו שלא נותן לך לנוח ולהנות מהרגע. החוויה הכללית מאוד קשה, סיזיפית ואינטנסיבית, יש רגעים קטנים שהם ניצוצות של כיף, אבל בסוף אני נכנסת לפרויקט. הבנתי שאני לא יכולה באמת להיות נוכחת בו ואני צריכה לשחרר. אם הריקוד היה טוב אני נהנית, אבל דקה אחרי הוא כבר מדבר איתי על הריקוד הבא".

איך התגובות שאתם מקבלים?
שירי: "ניגשים אליי ואומרים לי דברים נורא מחממי לב. שהם לא ידעו שאני רקדנית ואני רוקדת נהדר".

רפאל: "אמא, זמרת, פילנתרופית, אשת עסקים מהשורה הראשונה ורקדנית".

שירי: "תגובות מדהימות וזה כיף. מתוכנית לתוכנית אני מנסה להכיל את האירוע וללמוד ריקוד חדש כל שבוע ועכשיו שני ריקודים בשבוע".

את משלבת בין הופעות, ילדים וחזרות. יש לך רגעים שאת מצליחה להנות בכלל מהחוויה?
"יש רגעים מעטים מאוד. אני מנסה להסתכל על חצי הכוס המלאה, אז אני קצת גם לא מקנאה בחבר'ה הצעירים יותר שמסיימים חזרה ומגיעים הביתה ואז יש מין ריק. אין לי זמן להתעסק בשטויות, רק בדברים החשובים שזה הבית, הילדים, יוני, הזוגיות אם יש רגע קטן. שאר הזמן אני בחזרות, אז אין התעסקות בתפל".

אפשר כבר להתחיל לטעום את הגמר, בחדרי חדרים אתם מדברים על זה?
שירי: "זה מרגיש לי כמו עוד נצח נצחים, למרות שאם מסתכלים על היומו זה לא כזה רחוק".

רפאל: "יש עוד דרך, יש לנו עוד כמה דברים בכובע".

אבל את מעזה לפנטז על זה שתגיעו לגמר?
שירי: "יש מצב. אין לי זמן לחשוב על זה".

כשאת מקבלת ביקורות פחות נעימות מהשופטים, זה גורם לך לחשוב על כל המתמודדים שאת שפטת יותר לחומרה?
שירי: "בוודאי. גם כשופטת כבר למדתי תוך כדי ואני כן יכולה להגיד שזה חשוב קודם כל לראות את הבן אדם והסיפור שלו. אני חושבת שגם אם אני אומרת משהו לא טוב ומנפץ חלום או לא הכי מחמיא, זו רק דעה אחת והיא שלי. אני באה עם המחשבות שלי וזה שילוב של מלא דברים. נגיד כשדוד דביר ראה אותי ואמר: 'איך את עושה את זה? איך הגעת לסלסה כזאת מושלמת כשאת עם הילדים שלך וההופעות' והרגשתי שהוא ראה אותי. זה מה שאני אקח מהתוכנית, שצריך לראות את הבן אדם שעומד שם ודווקא אני שהגעתי מריאליטי וחשבתי שגם אני הייתי שם, יש מצב שעם השנים זה מתמוסס ואני צריכה לחזור רגע למקום של המתמודדת".